סל תרבות ארצי היא תכנית של חינוך לאמנות הפועלת במסגרת החינוך הפורמלי, בקרב בתי הספר בכ-120 ישובים ברחבי הארץ. באמצעות התכנית נחשפים כלל התלמידים בישוב, מגן חובה עד כיתה יב, למופעים בתחומי האמנות השונים. מטרת פעילות זו היא הרחבת אופקים, העשרה רוחנית, הגברת המעורבות החברתית, פיתוח טעם וחוש ביקורת. עוד אודות התכנית...
איילת ברגור הסרט נגמר, האורות נדלקים, התלמידים מוחאים כפיים, הם נרגשים... מבול השאלות הפעם הוא שונה ומרגש: "איפה היום הגיבורים של הסרט?"; "איך הגעת לנושא הזה?"; "הכול אמיתי?" "למה לא מראים סרטים כאלו בערוץ 2?"; "יש משהו שאנחנו יכולים לעשות למען בני הנוער שחיים ברחובות?" ועוד ועוד שאלות ... וככל שהם שואלים, אני יותר ויותר מתרגשת ומרגישה שקרה פה היום משהו...
אורית סוקר עוד מהדהדים צליליו האחרונים של השיר וליאור כבר עוטה כפפות וצעיף נוצות ורוד. עכשיו הוא הילני, האדונית הקניבלית, המאיימת לטרוף את הרוכל, יוסף. הוא מבצע את אחד הדיאלוגים המותחים ביותר בסיפור...
ניבה גולדברג ש"י עגנון הוא אוצר בתרבות הישראלית והיהודית, וכמו כל אוצר יקר-ערך, נדרש מאמץ בכדי ליהנות ממנו... המופע "עם ליבי" שהוצג בספריית בית-הספר הצליח לפתוח את לבבותינו לרובד הסמוי של יצירותיו, שבו מבעבעים שלל רגשות חזקים ותובנות חשובות לחיים...
אורן אליאב לא מזמן, בפתיחת תערוכה שבה השתתפתי, ניגש אלי ילד כבן עשר, סמוק ומבויש, בליווי הוריו. הוא נראה לי מוכר. מסתבר שנפגשנו כמה חודשים קודם לכן, באחד המפגשים שקיימתי עם תלמידים בבית ספר באזור השרון. סיפרתי אז לילדים שכמו שמחפשים בעיתון איזה סרטים מציגים בבתי הקולנוע, אפשר גם לבדוק איזה תערוכות מציגות ולהחליט לאיזו הולכים. "ככה הגעתי לתערוכה", הוא אמר, והוריו הנהנו בהסכמה.
אריאלה טומשוף "חזרתי עכשיו מהאופרה והחלטתי שזה לא סובל דיחוי ואני חייב לכתוב כמה היה מדהים..." חמישים תלמידים מבית הספר הריאלי בחיפה הגיעו למשכן לאמנויות הבמה לצפות באופרה "הילד חולם". שלושה מהם כתבו על החוויה.
רועי הורוביץ ובשיחות הללו שאחרי ההצגה, הרשו לי לספר לכם, מתחוללים, לא אחת, ניסים: נשאלות שאלות, שמחייבות להלביש במילים דברים שחמקו עד כה מכלל ניסוח, או חלילה נשתכחו. מתגלה (שוב, בפעם המי יודע כמה) שיצירת אמת עשויה להרעיד נימים נסתרות, לחולל שינוי, לטלטל עד כלות ולהיות אירוע משמעותי בחיי יוצריה וצרכניה גם יחד...
"זיכרון דברים אינו עבודה על השואה", כותב רמי באר, הכוריאוגרף שיצר את מופע המחול זיכרון דברים עם להקת המחול הקיבוצית(1994)...."זוהי עבודה שבעזרת קשרים אסוציאטיביים, רגשיים ומחשבתיים מטפלת בחומרים המתייחסים לחיים ולמציאות העכשווית. ברקע, הזיכרון האישי והזיכרון הקולקטיבי נמצאים תמיד בתודעה".
יפה מאוד”, יימצא מי שיחייך אלי בפטרונות חביבה בשורה השנייה מהסוף (תמיד דווקא בשורה הזאת). “אבל מנין לך מה רצה האמן, ומה הבין הקהל שלו?”
זו שאלה טובה. אבל כדי לענות עליה - כך טוען ספר זה - מוטב לוותר עליה מלכתחילה. הוא אינו שואל מה אומרות תמונות, אלא איך הן פועלות בשדה הפומבי של השליטה והנשלטוּת: באילו תחבולות חזותיות אישרו תמונות את ערכי הכוח, ואיך הן העניקו להם עוצמות אינטלקטואליות ופתיינות חושית אדירה...
מי אנחנו
.jpg "קולנוע"){kind=small}
.jpg "תאטרון"){kind=small}
