סל תרבות ארצי FaceBook


שטקליס שלימיכל רובין
עוד כשהייתי ילדה נגעו שיריה של מרים ילן שטקליס בנפשי; טקסטים מדויקים ומרגשים שאינם חוששים לחשוף את האמת כפי שחווה אותה ילד: שמחה, עצב, בדידות, קנאה, כעס, פליאה, אכזבה, שובבות, הומור, יצירתיות, אהבה...  שפה עשירה ופיוטית, מלאת דמיון ורגש, המעניקה לילד "מתנות לחיים". את המתנות האלה, שאני קיבלתי פעם כילדה, רציתי לעבד לבמה ולתת לילדים של היום...
בעידן שבו הצורה מאפילה על התוכן, אני רואה חשיבות בשינוי המינונים...

 

  

 

סל תרבות ארצי היא תכנית של חינוך לאמנות הפועלת במסגרת החינוך הפורמלי, בקרב בתי הספר בכ-120 ישובים ברחבי הארץ. באמצעות התכנית נחשפים כלל התלמידים בישוב, מגן חובה עד כיתה יב, למופעים בתחומי האמנות השונים. מטרת פעילות זו היא הרחבת אופקים, העשרה רוחנית, הגברת המעורבות החברתית, פיתוח טעם וחוש ביקורת. עוד אודות התכנית...

נעמי שי
מאז ש"אסור לדבר על זה!" יצא לאור, הוזמנתי למפגשים רבים ברחבי הארץ. כמעט תמיד ביקשו בתיה"ס לקבוע את המפגש סמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. הנטייה לעסוק בסיפורי השואה בצמידות ליום זה היא טבעית, אך איננה מחויבת המציאות. השואה הייתה והינה חלק בלתי נפרד מחיינו והיא מלווה אותנו בכל ימות השנה, מה גם שקריאה מעמיקה יותר מגלה נושאים נוספים...

רונית חכם
במשך שנות עבודתי כסופרת אני אוספת סיפורי עם מתרבויות שונות מתוך אמונה שהסיפורים הללו מקפלים בתוכם חוכמת חיים ואנושיות הרלוונטיות לכל תקופה ותרבות. מאחר שרוב סיפורי העם שעובדו והובאו בפני ילדים קוראי עברית הם בעיקר אירופאיים, הפניתי בשנים האחרונות את חיפושיי למקורות לא-אירופאיים, ושם גיליתי אוצרות רבים...

ליאור בן אברהם
משחר נעוריי אני קשור אל השפה העברית ואל הספרות היפה שלנו. עד היום אני בקשר עם המורה שלי מהתיכון, תמר קיפניס מקיבוץ מחניים. כשתמר קראה לנו מתוך "סיפור פשוט", רָעַד קולהּ מהתרגשות והייתה לה לחלוחית בעיניים. מתמר למדתי שכדי להעניק סיפור במתנה, אתה חייב להעביר אותו דרך הפריזמה האישית שלך; לא לצטט את הטקסט, אלא לחיות אותו. כיום, אני מביא לקהל את סיפורי עגנון באופן קרוב, אני מחפש הזדמנות להפוך את הסיפור לסיפור שלי...

אורית ברגמן
ז'אנר ספרי ההרפתקאות הקלסיים האהוב עליי כמעט ונעלם מהעולם, אולי מפני שנדמה כי כבר לא נותרו מקומות בתוליים לגלותם. גיבורי הספרות בני זמננו יוצאים למסעות בעולמות הפנטזיה והמדע הבדיוני. הספר האחרון שכתבתי, "יומנה של לוכדת כרישים", הוא ספר מסע והרפתקאות המתרחש במקום המוכר לי היטב...

אבי קייזר
נקודת המוצא ליצירה "במקום שלך" הייתה רצון להתקרב לקהל ולהכיר אותו, ולאפשר לו להתבונן במחול כמו שמתבוננים בציור, באמנות פלסטית, כשכל אחד יכול להיות קרוב ליצירה. ואכן, המרחק בינינו לבין הקהל מינימלי מאוד. אפשר להשוות זאת לנסיעה במעלית; קירבה כזו מחייבת התמודדות כי אין לאף אחד מאיתנו דרך להסתתר...


ג'ודי טל-קופלמן
מי שרוצה להכיר את ברלין לעומק צריך רק להסתכל. ברלין מספרת את סיפורה על הקירות - ברחובות העיר שהפכה למוזאון תרבות ענקי, חי ומשתנה. אז מה עושה לוסי הקטנה והמרשעת, פרי מכחולו של אמן הגרפיטי "אל בוכו", ברחובות הכי נוצצים של ברלין? אילו מחאות זועקים הקירות? כיצד משתקף העבר הטעון בראי ההווה? מסע בברלין כפי שהתגלתה לי בזמן כתיבת ספרי "השד מברלין"...

דני רייספלד
כשהתחלתי לכתוב את התסריט של "פנתר לבן", אמרו לי לא פעם שהנושא העדתי בישראל כבר לא רלוונטי. אלא שכבר בשלבים המוקדמים של התחקיר ובשלבי הליהוק של בני הנוער, התגלתה לי אמת אחרת הנוגעת לחשיבותו של המוצא המשפחתי. כי מסתבר שממש מתחת לרדאר של ההורים והמורים, מתפרצת אלימות קשה, חברתית, מילולית ופיזית, ושורשיה לפותים בנושא העדתי...

אור שרבליס
זו חוויה מיוחדת מאוד לראות חזרה, באור יום, כשהרקדנים לבושים בבגדיהם הפשוטים, בלי פוזה. הישיבה הקרובה לרקדנים הפכה את פחדיהם לפחדיי, את החקירה שלהם לחקירה שלי. הרגשתי שאני חלק מהתהליך ומהחוויה; לראות כך מקרוב את הזיעה, את הבעות הפנים, הקולות, הנשימות של הרקדנים... הרגשתי שהייתה בינינו הבנה.

10   [11-12]

המפגש עם הבמאית אופיר ניצן וסרטה התיעודי "כמעט חברות"
מיועד לתלמידי ו - י"ב, ולא כפי שפורסם קודם לכן.


אמנות בונה קהילה
השתלמות רכזי סל תרבות תתקיים ביום חמישי 22 בינואר 2015 בנמל ת"א. לחץ לפרטים והרשמה


חדש בסדרת מפתחות
הספר "דודה של שום איש", מאת יעל דר; 26 רשימות המנסות לפענח את סוד התהוותו של קנון ספרותי ישראלי לילדים.


"האור באולם כבר כבה והאור על המסך עוד לא נדלק..."
חנוכה וחג המולד כמעט נפגשים בזמנים וגם בחלק מהמקומות והמשותף המיידי לשני החגים הללו, שחילוניים ודתיים כאחד נוהגים לחגוג, קשור למושג מרכזי נוסף והוא האור; האור שבא לגרש את החושך, האור שיש בכל אדם באשר הוא. חנוך לוין כתב על הרגע שבו "האור באולם כבר כבה והאור על המסך עוד לא נדלק... (ו)כל הציפיות, כל החלומות, מרוכזים בנקודה אחת באפלה שממול..."


 

מאמר מאת מילאת ביברמן. המחזה "משחקים בחצר האחורית" מאת עדנה מזי"א, מבוסס על מקרה ידוע של אונס קבוצתי שהתרחש בקיבוץ שמרת בשנת 1988. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 1993, ומאז זכה לביצועים שונים בארץ ובעולם. מאמר זה נכתב בעקבות ההפקה של  תאטרון הקאמרי, אך כיוון שהוא עוסק בסוגיות בעיקר הנובעות מהמחזה עצמו, הוא רלוונטי בעיקרו גם לגבי ביצועים אחרים של המחזה.
  ההצגה "משחקים בחצר האחורית" עוסקת כמובן באלימות מינית, אך בד בבד היא מזמנת דיון רחב יותר בשאלות מוסר בסיסיות, הקשורות בזכויות אדם ובאחריות אישית מול לחץ קבוצתי. כוחו של המחזה  בכך שהוא מציג תמונה חברתית אמינה ומורכבת, שמסעירה את הצופים ומזמנת דיון נוקב בתחום שיש לגביו בלבול מוסרי ודעות קדומות.