הדודה לאה מאת שומיש

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 55
סגנון: הצגת ילדים
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: הגר בן זקן
קהל יעד: ג - ה
כמות קהל מקסימלית: 400
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 25/01/2018

שומיש, אחיין בדיוני של לאה גולדברג ( שהעניקה לעצמה את הכינוי "דודה של שומיש")  שואף לכתוב את סיפור חייה ויצירתה של דודתו, סופרת ומשוררת שהייתה לאגדה עוד בחייה, אך הוא צעיר, חסר ניסיון ומפקפק ביכולתיו.
איך מתחילים לספר סיפור? מה מספרים ועל מה מדלגים? האם מותר לגלות סודות?

שומיש מנסה לדלות מדודתו פרטים לסיפור, חי מחדש רגעים מחייה, מקבל עצות ספרותיות, מתווכח, ולא פעם חולק עליה. דרך כל אלה נרקמת ביניהם מערכת יחסים ייחודית שיש בה ממאפייני הורה-ילד, סופר-קורא, מורה-תלמיד, ושתי הדמויות - של שומיש ושל לאה גולדברג, מתעוררות לחיים על הבמה, ועמם חייה, אישיותה של לאה גולדברג, ויצירתה.

בסופו של המחזה יבין שומיש - והקהל עמו - כי הצלחתו להקים את דודתו לתחייה ולהעניק לה קול, הנכיחה גם אותו והפכה אותו מ"שום איש" למישהו, וליוצר בפני עצמו.

ההצגה היא עיבוד לביוגרפיה "דודה לאה מאת שומיש" מאת שהם סמיט (הוצאת כנרת), יצירה שזיכתה אותה בפרס לאה גולדברג לספרות ילדים.

זוכת 4 פרסים בפסטיבל חיפה 2017 - פרס המחזה שוהם סמיט, פרס השחקן עומר פרלמן שטריקס, פרס השחקנית רינת מטטוב וציון לשבח לנגן האקורדיון תומר סאלם.




בימוי, עריכה ודרמטורגיה: הגר בן-זקן

עיצוב חלל: אלית ובר

מוזיקה: אלברטו שוורץ

תנועה: עומר שמר

תלבושות: תות הרבסט

תאורה: זיו וולושין

איורים מהספר: נטלי וקסמן-שנקר

עוזרת במאית: נועה בן-ארי

זוכת 4 פרסים בפסטיבל חיפה 2017 - פרס המחזה שוהם סמיט , פרס השחקן עומר פרלמן שטריקס, פרס השחקנית רינת מטטוב וציון לשבח לנגן האקורדיון תומר סאלם.

נקודות לדיון לקראת הצפייה:

 

מיהו שומיש?

המחזה, כמו הספר שעליו הוא מתבסס, נקרא בשם "דודה לאה מאת שומיש". זהו שם לא שגרתי, שכן הוא כולל בתוכו הן את שם היצירה "דודה לאה", הן את שמו של זה שכביכול חיבר אותה - שומיש. העובדה ששם המחבר הוא חלק משם היצירה, עם העובדה שעל המחזה והספר חתומה סופרת מן המציאות, שהם סמיט, מרמזת על היותו של שומיש דמות בדויה, מספר שבדתה המחברת.

ואמנם, שומיש הוא דמות בדויה, ואם לדייק, יציר לשון ופרי המצאתה של לאה גולדברג עצמה, בספרה הקלאסי "נסים ונפלאות" (1954). המספרת בספרה זה היא אשה שאינה מזדהה בשמה, החולקת קווי דמיון רבים עם לאה גולדברג: רווקה, מתגוררת בתל אביב, סובלת מצינון כרוני ומבעיות שניים, מתעניינת בילדים ובעולמם. בתחילת הסיפור היא מספרת מעט על עצמה, על ילדי הרחוב והבניין שבו היא מתגוררת, ועל שיחה שקיימה עם אחד מהם, יעקב'לה. יעקב'לה הנוהג לבקרה ולבקש ממנה שוקולדה (שוקולד, בלשון הימים ההם), שואל אותה שאלות שונות, ובינהן גם השאלה: איפה הילדים שלך? תשובתה - אין לי ילדים - מביאה אותו לשאול 'של מי את דודה?" ( בתקופה שבה נכתב "נסים ונפלאות" רווחו הכינויים 'דוד' ו'דודה' ככינויים למבוגרים). על שאלה זו עונה המספרת: של שום איש. יעק'בלה, בשל היותו צעיר וחסר ידע, משוכנע ש"שומיש" הוא שם. הוא הולך ומספר לכל ילדי הרחוב כי "זאת בלי השניים, זאת שיש לה שוקולדה, זאת הגרה בקומה השלישית מימין, היא 'דודה של שומיש'. וכך, חותמת המספרת, "קוראים לי. והכל בגלל השוקולדה."

כך, שיחת אקראי בין יעקב'לה לבין שכנתו מעניקה לה שם בספר, ובמקביל, במציאות, בשל היותה של גולדברג אשה חסוכת ילדים  הכותבת לילדים, נעשה השם 'דודה של שומיש' לכינויה ברבים. שהם סמיט, מחברת הספר והמחזה, ביקשה ללכת צעד נוסף : לא להסתפק ב"שומיש" ככינוי אלא לצדק בו תוכן וחיים ולהפוך אותו לדמות, מעין אחיין של לאה גולדברג. עם זאת , בהיותה "שום איש", הדמות אינה ריאליסטית אלא ילודת הדמיון - ממש כמו הסיפורים והשירים.

 

לקריאה נוספת והעמקה:

מומלץ לקרוא בפני הילדים את "מי אני?" ההקדמה בספרה של סמיט, שבה שומיש מציג את עצמו ואת נסיבות הולדתו- יצירתו. בהקדמה מובלעים ציטוטים מתוך פרק א' של "נסים ונפלאות".

למבקשים להעמיק מומלץ לקרוא גם את הקטע במקור ולעמוד על הזיקות ביניהם.

ניתן גם להוסיף ולהביא ציטוט (הזוכה להתייחסות בהצגה) מדבריה של לאה גולדברג ב"מכתב לקוראי 'ידידי מרחוב ארנון': "בשביל הסופר אנשים שהוא מספר עליהם, ואפילו אם הוא המציא אותם, הם תמיד כאילו היו באמת. אם אני מאמינה שכל מי שמסופר עליו, למשל בסיפור 'נסים ונפלאות' היה באמת, הרי גם הקוראים שלי מאמינים בזה."

 

דודה לאה מאת שומיש/שהם סמיט/כנרת 2016

נסים ונפלאות/לאה גולדברג/ספריית פועלים

ידידי מרחוב ארנון/לאה גולדברג/ספריית פועלים

 

שאלות לדיון:

מי הוא שומיש וכיצד בא לעולם?

האם שמו של שומיש רומז על מהותו? האם הכינוי "דודה של שומיש?" מתאים ללאה גולדברג ומדוע?

האם מחבר ומספר הינם היינו הך?

האם, כשאתם קוראים את דברי המספרת ב"נסים ונפלאות" אתם חשים שהיא אמיתית? האם אתם מאמינים לה? וכך גם לגבי שומיש ב"דודה לאה מאת שומיש".

כיצד סופר משכנע את קוראיו להאמין, במשך הקריאה, שדמות היא ממשית?

דמיינו את שומיש, ציירו או תארו אותו. איך הוא נראה? האם הוא מציאותי? כיצד הייתם מראים אותו בהצגה?

 

ביוגרפיה/סיפור חיים

ביוגרפיה היא סוגה ספרותית העוסקת בסיפור חיים (הלחם של המילים הלועזיות ביו-חיים, גרפיה-כתיבה).

שומיש הוא כותב חסר ניסיון. יש בו רצון לכתוב את סיפור חייה ויצירתה של דודתו רבת הפעלים, אך הוא מתקשה ומתחבט בכל השאלות הקלאסיות המעסיקות סופרים בכלל וביוגרפים בכלל:  היכן הסיפור מתחיל והיכן הוא נגמר? מה לספר ומה לא לספר? מה חשוב ומה פחות חשוב?

לאורך ההצגה, הוא משתף את דודתו בלבטיו וזוכה ממנה לעצות ולסיוע. הוא לומד לדייק במילים, לומר לקוראיו את האמת, גם כשהיא קשה או בלתי מחמיאה ( הדודה עוזרת לו לתאר את עצמה כאשה זקנה ולא יפה) , להבחין בין עיקר לטפל ולא לשעמם את קוראיו, להבין כי אירועים קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה, למצוא לסיפור התחלה נכונה וסוף נכון - ולהבין כי אין התחלה אחת, סוף אחד או אפילו סיפור חיים אחד. וגם לאה לומדת , תוך כדי השיחה הממושכת עם שומיש, כי הגיע הזמן לחדול מהסתרה ולספר  על אירועים קשים בילדותה, אירועים שהשפיעו עליה והותירו עקבות ביצירתה (מות אחיה התינוק, החיים בצל אב חולה נפש). וכשהיא נפרדת משומיש ומן העולם שבו חיה, יצירתה נשארת אחריה.

 

שאלות לדיון:

חיי אדם מתחילים בלידתו ומסתיימים במותו. האם גם על הסופר/המחזאי לדבוק בנקודות ההתחלה והסוף הללו? האם לסיפור התחלה אחד וסוף אחד? אלו עוד התחלות או סופים יוכלו להיות לסיפור חיים?

האם, בסיפור חיים, ובעיקר בסיפורו של אדם דגול, מותר לספר גם על מגרעותיו ושגיאותיו? מה, לדעתכם, חשבה על כך לאה גולדברג? מה מעניין יותר לקורא?

אנו חיים בעולם, בארצות ובערים שונות, בשפות שונות ובזמנים שונים? כיצד ניתן להעביר את כל אלה אל הבמה?

 

להרחבה:

טקסטים מתוך כתביה של לאה גולדברג

 

על כתיבה וכותבים

"ההבדל בין כל אדם המספר לחבריו את מה שראה לבין סופר המספר את אותם הדברים עצמם לקוראיו, הוא באותה יכולת מיוחדת של הסופר לבחור מתוך כל החומרים שהחיים נותנים לו את החשוב והמעניין בלבד, להשמיט את כל הפרטים המפריעים את שטף הסיפור להכניס אל תוך הכתוב רק את מה שעשוי למלא את התמונה, לעשותה חיה, לתת לקורא (במקרה שלנו - לקורא הצעיר) את כל סיפור המעשה בצורה כזאת שיהיה נדמה לו, כי הוא עצמו היה שותף לכל מה שמתרחש בסיפור, כי ראה הכל במו עיניו, שמע במו אוזניו גם הבין מדוע ולמה קרה מה שקרה (...) כי סופר יודע לספר מעשים מחיי יומיום ולהראות לכם את אותם צדדים בחיים אלה , שלא הייתם משגיחים בהם בלי עזרתו. הנה, סיפורים כאלה על המציאות, כוחם בזה שהם מלמדים אתכם להתבונן ולהבין יתר הבנה את כל מה שנעשה סביבכם."

(מכתב לקוראי אנקורים, בתוך 'בין סופר ילדים לקוראיו' עורכת לאה דובב, ספריית פועלים)

 

הביוגרפיה (מתוך : במחיצתם של גדולי הדור)

לא קל לכתוב ביוגרפיה, שהרי בראש וראשונה חייב הסופר העוסק בכתיבת חייו של אחד האישים לכתוב את האמת. פירושו של דבר , חייב הוא לדעת עליו את האמת. מניין הוא שואב את הידיעות האלה? בלשון מדעית נוהגים לומר : הוא שואב אותה מן 'המקורות'. והמקורות מהם? בראש וראשונה כל מה שכתב האיש הגדול על עצמו ועל סביבתו ועל תקופתו. ספריו (אם כתב ספרים) , מכתביו, פנקסיו ורשימותיו. קשה לשער איזה ערך יש לה לכל פתקה ורשימה קטנה שכתב אדם גדול כשבאים לספרה את תולדות חייו, שהרי מכל דבר קטן אפשר להוציא מסקנה (...).

אחרי שיודע הסופר את כל הפרטים מתחיל הוא בעבודתו העיקרית: בכתיבת ספר. על יסוד כל החומר  שבידו כותב הוא יצירה חדשה, כותב סיפור על אדם, ממש כשם שהוא כותב על כל נושא אחר מן החיים, והרי זה עיקר מלאכתו של הסופר. הוא צריך להקפיד על דברים רבים: שהסיפור יהיה חי, שהאמת תבלוט בו, שהאישיות תובלט היטב, שיראו את פני התקופה אשר גיבורו חי בה ושהספר יהיה כתוב בלשון נאה, בסגנון טוב ומושך את הלב - קיצורו של דבר: שמחוץ לעצם העניין, תהיה הביוגרפיה גם ספר טוב.

בכתיבת הביוגרפיה צריך הכותב אותה להתגבר על סכנות שונות. אבל אחת הסכנות הגדולות צפונה בעצם האהבה שאוהב הכותב את האישיות שעליה הוא כותב. מרוב אהבה עשוי הוא להפריז  בכל המעלות הטובות ולהתעלם מכל החסרונות, וכתוצאה מזה תתקבל דמות מוזרה: שהיא אמנם כליל המעלות, אבל אין בה רוח חיים, שהרי האנשים הגדולים ביותר עלולים לפרקים לטעות או להיכשל. כל אדם חי, ואפילו הוא מצויין ביותר ואפילו הוא גיבור גדול, יש לו כמה תכונות שאינן בתכלית השלימות, כמה נטיות שאינן טובות כלל. שהרי ההבדל בינו לבין אדם רגיל אינו בזה שהוא חסר, כביכול, את כל התכונות הרעות של כל אדם רגיל, אלא בזה שהוא יודע , יותר מכל אדם רגיל, להתגבר עליהן. זהו אדם אשר לשם השגת מטרתו  והשגת אמת-החיים, הוא נאבק עם עצמו. גדולתו היא בזה שמתגבר הוא לא על מיכשולים חיצוניים בלבד, אלא גם על מכשולים פנימיים, ומצליח לעתים לצאת מנצח. על שום כך חייב כותב הביוגרפיה לציין גם את מגרעותיה של האישיות, שעליה הוא כותב.

(בתוך 'בין סופר ילדים לקוראיו' עורכת לאה דובב, ספריית פועלים )

 

שאלות נוספות לדיון:

לפי לאה גולדברג, במה נבדל סופר ממספרים אחרים? האם כל אחד יכול להיות סופר?

מהו, לפי לאה גולדברג, המרכיב החשוב ביותר בסיפור חיים?

מהי, לדעתה, הסכנה המרכזית האורבת לסופר הכותב סיפור חיים?

מדוע, לדעתכם, חשוב לספר גם על התכונות השליליות של אנשים גדולים, על רגעים רעים ועל הכשלונות בחייהם? האם ניתן לשאוב מכך עידוד?

 

הצעה לפעילות: תיקון שגיאות לכותבת המתחילה לאה גולדברג

 

נקודות לדיון לאחר הצפייה:

שאלות כלליות

שומיש התקשה לספר את סיפור חייה של דודתו. האם לדעתם הצליח במשימתו?

האם  אתם יודעים על לאה גולדברג יותר מכפי שידעתם עליה לפני שצפיתם בהצגה? האם אתם מרגישים שאתם מכירים אותה, כאדם?

לאה גולדברג נולדה ב-1911 ומתה בשנת 1970, היא נולדה בקובנה שבליטא, נדדה עם הוריה לבלאשוב שברוסיה, שבה לקובנה, עברה ללמוד בברלין, עלתה ארצה והתגוררה עם אמה ברחוב ארנון ולאחר מכן בירושלים. האם כל המקומות שעברה גולדברג בחייה נראו על הבמה? מדוע התקשה שומיש לתאר את העיר קובנה? כיצד פתרה גולדברג את הבעיה?  אלו אביזרים בימתיים שמשו את השחקנית שגילמה את דמותה?

התפאורה להצגה (יצרה אותה אלית וובר) כל כולה עושה שימוש במזוודות ויוצאת מהן. כמו כן, נעשה בתפאורה שימוש באיורים של המאיירת נטלי וקסמן שנקר מתוך הספר "דודה לאה מאת שומיש". מה הקשר בין מזוודת לחיי לאה גולדברג? האם זיהיתן מזוודות ייחודיות - מזוודות אקורדיאון, מזוודה של מכונת כתיבה - מה זיקתן לחייה?

אלו זירות יצאו מתוך המזוודות? האם זיהיתם איורים מתוך הספר?

מתי שימשו המזוודות כמזוודות?

מה ייצגה המזוודה הצהובה? מדוע אסרה לאה על שומיש לפתוח אותה בחייה? מה מצא שומיש במזוודה?

הזמן החולף: לאה הופכת מתינוקת לאשה בוגרת. האם הבחנתם בשינויים בין לאה הילדה ללאה הבוגרת? באלו אמצעים נעשה שימוש כדי להראות את ההבדלים?

האם שומיש השתנה מבחינה חיצונית? האם עבר שינוי פנימי?

יצירותיה של לאה גולדברג: בהצגה נעשה ניסיון להנכיח את יצירתה של לאה גולדברג באמצעים שונים: בדיבור, בויזואליה, באמצעות מוזיקה. אלו יצירות של גולדברג זיהיתם? כיצד הונכחו?

 

הביוגרף והדמות / משחקי תפקידים

שומיש הוא דמות ביצירה של לאה גולדברג ההופך למספר של חייה. לאה היא סופרת ומספרת ההופכת לדמות ביצירתו של שומיש. חילופי התפקידים הללו באים לידי ביטוי פעמים רבות על הבמה, כשהדמויות מחליפות ביניהן תפקידים וגם מגלמות תפקידים ומתחלפות ביניהן. כך למשל, בתחילת ההצגה, שומיש משחק את יעקב'לה ולאה מופיעה בתפקיד עצמה, בקטע המשחזר את 'הולדת שומיש' בספר "ניסים ונפלאות". לאחר מכן, בעידודו של שומיש, לאה מגלמת את יעקב'לה והוא מגלם לאה 'אלטרנטיבית', דודה רגזנית החסה על זמנה ואינה מוכנה שיפריעו לה לכתוב סיפורים ושירים לילדים. מלבד האפקט הקומי, כך  מומחש הרעיון לפיו סיפור חיים הוא לא רק מה שהיה אלא גם מה שלא היה ומה שיכול היה לקרות: המקריות, ההחמצות, החד פעמיות של החיים. כמו כן, באמצעות משחק התפקידים, שומיש "נכנס" לחיי דודתו, חווה אותם וכך מצליח להחיות אותם ולכתוב אותם בצורה מעניינת.

 

שאלות לדיון:

האם הבחנתם במשחקי תפקידים בהצגה? כיצד הם משרתים את הסיפור ואת הבנתנו את הדמויות? כיצד הם מעשירים את הסיפור?

האם אתם רואים דמיון בין תפקיד הבמאי והשחקן לזה של הסופר?

 

דברים שקשה לספר

לאה עברה בחייה חוויות קשות. על חלקן כתבה בשיריה או בסיפוריה למבוגרים, ועל חלקן היא מתקשה לדבר עם שומיש. מצד אחד היא טוענת בפני שומיש שלא כל דבר מוכרחים לספר לילדים שנפשם רכה, מצד שני, היא בעד אמירת האמת - בספרות ובחיים. לקראת סוף ההצגה שומיש משכנע את לאה כי עליה לספר לו גם על האירועים הקשים בחייה , הקשורים במחלת הנפש של אביה. הוא מגייס לעזרתו את הטענה כי היא עצמה אמרה שלילדים יש לספר את האמת.

 

שאלות לדיון:

אביה של לאה גולדברג היה חולה נפש. האם זו עובדה שיש להסתיר או להתבייש בה? כיצד השפיעה על ילדותה ועל חייה? האם ניתן להעלים מסיפור חיים עובדה כזו? האם העלמת מידע היא שקר?

בעבר נהגו להסתיר מילדים עובדות רבות. האם אתם מסכימים עם גישה זו?

לאה גולדברג דגלה באמירת האמת לילדים אך נמנעה מלספר לילדים את המאורעות הקשים בחייה. נסו לשער מה עמד מאחוריה ההימנעות?

בהצגה ובספר נעשה שימוש רב בפרטים רבים מיומניה של לאה גולדברג שראו אור לאחר מותה. בהצגה לאה מרשה לשומיש לקרוא ביומניה.

מה דעתכם על שימוש ביומנים? למי הזכות לקרוא בהם? מה עושה אדם שלא מעוניין שאנשים יקראו את יומניו לאחר מותו?

מה, לדעתכם, הייתה לאה גולדברג חושבת על ההצגה על חייה לו הייתה צופה בה?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
הגר בן זקן
052-8353077

hagarben@gmail.com

,

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.