According to Law

תחום: מחול
תת-תחום: מופע מחול
משך זמן המופע: 75
סגנון: בן זמננו
שם הרכב:
סיווג: מופע מחול
שם המפיק: ענת כ"ץ - עמותת הכוריאוגרפים
קהל יעד: ט - יב
כמות קהל מקסימלית: 150
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 25/10/2016

תיאטרון מחול סאטירי הבודק את מערכות היחסים בין קהל לפרפורמר, תוך כדי ערעור מתמיד ומשעשע של הגבול בין מציאות ודמיון. מי היוצר האמיתי של המופע? מתי מאסטר שף חשוב יותר מפירואט? למה הכוריאוגרף ממציא תנועה שנראית כמו סמל פז'ו? איך יודעים למי מגיעות מחיאות הכפיים בסוף? ההצגה היחידה שמתחייבת לקהל בחוזה – בכתב ובעל פה.

 




ענת כץ היא יוצרת רב תחומית, רקדנית, כוריאוגרפית, ומורה למחול. בוגרת הסדנה למחול בקיבוץ געתון וביה"ס לאומנויות "הבוסתן". מלמדת בלט קלאסי, מחול מודרני – בעיקר בשיטת גרהם, וקומפוזיציה. ענת יצרה עבודות עבור בתי ספר למחול ותיאטרון כגון סמינר הקיבוצים, והסדנא להכשרת רקדנים בחיפה ועוד.

ארז מעין הוא חוקר, פרפורמר ויוצר רב תחומי. בוגר הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין. יוצר יצירות תיאטרון, תיאטרון מחול ופרפורמנס ארט בארץ ובחו'ל. עיצב תלבושות וחלל להצגות בתיאטרון הבימה, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער ועוד.

לאחר שנים של יצירה בנפרד, שילבו ענת כץ וארז מעין כוחות בשנת 2009 ויצרו מאז עבודות שונות שנעות על הציר בין מחול, תיאטרון ופרפורמנס-ארט. ענת הנה מוסמכת תואר שני וארז מצוי במהלך כתיבת עבודת הדוקטורט שלו, שניהם עוסקים בתאוריות מופע באוניברסיטת תל אביב. היוצרים נוהגים לשלב כוחות עם אמנים מתחומים שונים, לרבות אמני מוסיקה, קרמיקה, פרפורמנס, מעצבי וידאו, תלבושות ואחרים, ויצירותיהם מבטאות את הניסיון הרב בשילוב האמנויות לכדי יצירת אירוע בימתי ייחודי. יצירתם האחרונה, According to Law, הועלתה בשנת 2014 והציגה מאז בהצלחה מול קהלים שונים מעל 50 פעם, וזכתה לאהדת הקהל והמבקרים.

הכנה לצפייה במופע

מאז תחילת המאה ה-20 אנו עדים לתנועתם ההדדית, זה לעומת זה, של שני מסלולים: התיאטרון המתבסס על הטקסט פונה לעבר התנועה ונעשה פיזי יותר ומילולי פחות, ואילו המחול זונח סגנונות מחול מסורתיים – בלט קלאסי, מחול מודרני – ופונה לעבר התנועה היומיומית והשימוש במילה.

נקודת המפגש בין שני המסלולים היא שהולידה בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 בגרמניה את ז'אנר תיאטרון המחול. בסגנון זה, היצירה אינה מוצגת בתור יצירת אמנות אורגנית ומושלמת אלא בתור תהליך עבודה. דרמטורגיה מחולית – העברת הדרמה באלמנטים תנועתיים. יצירה הכוללת מרכיבים תיאטרליים ומחוליים גם יחד: תפאורה, תלבושות, תאורה, טקסטים, תנועה ומוסיקה. הכוריאוגרף אינו מחבר השולט בכל, אלא הוא חלק מהקבוצה. כולם משתתפים בבריאת היצירה ולמרות השילוב, כל מרכיב נשאר עצמאי ושומר על מובהקותו. תיאטרון מחול בונה את עצמו לרוב על אישיות הרקדן – שחקן, מתייחס אליו כאל אינדיבידואל שאין לו תחליף בניגוד לרקדן הבלט אשר נתפס ככלי מיומן. בתיאטרון מחול אין קודים תנועתיים, התנגדות לסגנון אנונימי שבביצוע תנועות וירטואוזיות ומבחינת מבנה היצירה אין היררכיה ברורה כמו בבלט הקלאסי בה הרקדנים רוקדים סביב הסולן במרכז הבמה.

התפאורה וחללי הבמה מתאפיינים בתור נופי במה תיאטרליים, טבעיים ומובנים מאליו, הם לוקחים חלק חשוב בריאליזם של היצירות.

הצופה האקטיבי - עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הצופה במופעי מחול היה פסיבי. הכוריאוגרף בנה את המופע בצורה כזאת שההתרחשות תמיד התמקדה במרכז הבמה, היא הייתה חד משמעית עם עלילה ברורה ולצופה לא היה מקום לפרשנות. ראו לדוגמה:

https://www.youtube.com/watch?v=-gApOfm4qd0

בסוף שנות ה-50, החליט מרס קנינגהם, כוריאוגרף אמריקאי, לשנות את תפקיד הצופה ולהפוך אותו לפעיל. קנינגהם התייחס לכל הנקודות בחלל באופן שווה וללא העדפה. כתוצאה מכך, נוצרה מורכבות כוריאוגרפית - יש מספר התרחשויות על הבמה ללא מוקד מוגדר. רקדנים שונים רוקדים בו זמנית במקומות שונים על הבמה, כשאין דגש על מקום מסוים. הצופה צריך לבחור האם להסתכל על כל הבמה או להתמקד בנקודה מסוימת. כל היוצרים במחול הפוסט מודרני שאחרי קנינגהם, הושפעו משימוש זה במרחב וזו אחת מתרומותיו החשובות. ראו לדוגמה:

https://www.youtube.com/watch?v=qf_kLcdijz8

במופע According to law ענת כץ וארז מעין מחליטים לתת לצופה תפקיד אקטיבי ביצירה. הצופה פעיל מרגע שהוא נכנס לאולם ומקבל את ההסכם עם הזכויות והחובות של הקהל, של היוצר ושל הפרפורמרים ועד לרגע בו המופע נגמר. הצופה נדרש להפעיל את המחשבה לכל אורך המופע, מכיוון שבכל רגע נתון הכוריאוגרף יכול לשאול אותו שאלה, להתייעץ או לבקש ממנו להביע דעה. האינטגרציה בין הקהל לכוריאוגרף לא נפסקת לרגע.

היוצרים נוטשים את סגנון המחול "המקובל" הנשען על שימוש במילון תנועתי קבוע וידוע מראש לעבר דימויים, מגע ואלתור. הם יוצרים באמצעות סאטירה מופע קומי המשלב מדיות כגון ריקוד, תיאטרון, טקסט, מוסיקה ותאורה.

 

הנחיה לקראת הצפייה במופע

במופע זה היוצרים פורצים גבולות בין "האמנות הגבוהה לנמוכה". הם משתמשים רבות בתרבות פופולרית באמצעות השימוש בסאטירה.

שאלו את התלמידים: מדוע לדעתכם הכוריאוגרף פונה לדימוים ולא אומר לרקדנים אילו תנועות לבצע דרך מושגי מחול מקצועיים? מדוע הכוריאוגרף פונה לקהל ומחפש את "האישור" להחלטותיו תוך כדי המופע ואפילו מחלק לצופים חוזים עם זכויות וחובות לפני תחילת המופע? רשמו את השערות התלמידים על הלוח.

 

התרשמות לאחר ההצגה כפתח לדיון

לאחר שתחזרו מהמופע, בדקו האם ההשערות של התלמידים התממשו או שאולי ההפך, בכלל לא? חשבו ביחד כיצד נוצרים מצבים אבסורדיים במופע. נסו לענות תוך דיון על השאלה באיזה אופן הכוריאוגרף מעביר תשומת לב מהרקדנים, מהמופע שמתרחש על הבמה אל הקהל.

 

הידעתם?

בשנות השישים של המאה ה-20 בארה''ב התחיל הזרם הפוסט מודרני לצבור תאוצה בעולם המחול. הכוריאוגרפים הפסיקו להוסיף אלמנטים ויזואליים לעבודות. התנועות לא נבחרו יותר מראש כמו בבלט הקלאסי והמודרני אלא נוצרו כתוצאה מהחלטות מסוימות, מטרות, תפיסות או בעיות. כל תנועה שהתרחשה בזמן המופע התקבלה. לא היו יותר תנועות "מקובלות" או "יפות". הלקסיקון התנועתי הקבוע נעלם וכל כוריאוגרף השתמש בסגנון האישי שלו. התאטרליות הבימתית, העלילה, התאורה, התלבושות ולעיתים קרובות גם מוזיקה ננטשו גם כן. בנוסף, היוצרים הפוסט מודרניים טענו שכל אחד יכול לרקוד, אפילו אלה שאין להם שום רקע במחול.

 

מושגים בסיסיים: מהו מחול ומהי יצירת מחול?

כוריאוגרף - היוצר שאחראי על כל מרכיבי יצירת המחול.

משפט תנועתי - סידרה קצרה של תנועות.

שפה תנועתית - חיבור של המשפטים התנועתיים, ה"מילון" התנועתי הייחודי של היצירה, טכניקת המחול הספציפית שמשתמשים בה והסגנון (קלאסי, מודרני, אחר).

סוגי מחול מרכזיים - הינם הבלט הקלאסי והמחול המודרני. סגנונות בולטים אחרים הינם: מחול עכשווי, תיאטרון מחול, ריקודי רחוב, פלמנקו ועוד.                                                

הרעיון המרכזי - המוביל את הכוריאוגרף. יכול להיות סיפור, רגש, תוכן ומסר או רעיון מופשט.                                                     

מרחב - חלל הבמה בו נעים הרקדנים והשימוש שהם עושים בו. מעניין לשים לב האם הרקדנים נעים במקום אחד, מתקדמים בחלל במסלולים, יוצרים מבנים (שורות, טור) משתמשים ברמות גובה שונות (גבוה - עמידה וקפיצה, בינוני - כיפוף רגלים, נמוך רצפה)   

הרקדנים - בלתי אפשרי להפריד בין הרקדן והריקוד. הם היצירה וכלי הביטוי בו זמנית בניגוד לאמנויות אחרות. הם שמאפשרים לכוריאוגרף להביע את עצמו ולעיתים גם משתתפים בתהליך יצירת המחול. מעניין לשים לב ליכולות הטכניות ורמת המיומנות הגופנית של הרקדן ולנוכחותו. מה ההכשרה שלהם (קלאסי, מודרני, אחר)? לאיכויות התנועתיות, לשרירים, הזיעה וכו'. יש לשים לב למספר הרקדנים, החלוקה המגדרית (כמה בנים וכמה בנות?).

הליווי המוסיקלי - של המחול יכול להיות קטע מוסיקה קיים או מוסיקה המולחנת במיוחד למחול. התנועות יכולות להיות מותאמות למוסיקה בדיוק רב, בצורה חלקית או להיות מנוגדות למוסיקה (תנועה איטית בלווי מוסיקה מהירה) המוסיקה תורמת ליצירת המכלול האמנותי השלם.

התלבושות והתפאורה - גם הם משלימים את החוויה האמנותית. הכוריאוגרף מחליט על צבע ועיצוב התלבושת, מה תהיה התפאורה או האם בכלל תהיה, צורת הבמה והישיבה של הקהל ועוד. כל החלטה כזאת היא מכוונת ויוצרת משמעות. 

 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
ענת כ"ץ - עמותת הכוריאוגרפים
052-5452406

justkatzit@gmail.com

יפו-תל אביב, אוסישקין 12

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.