הלוויה חורפית

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 110
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: תאטרון באר שבע
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 500
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 07/03/2019

 

אמו הזקנה של לצ'ק מתה והוא יוצא להודיע למשפחה על מועד ההלוויה, אך מגיע בזמן לא כל כך נוח: דודתו שרציה ודודו רשס עסוקים בהכנות אחרונות לקראת חתונת בתם ולווציה, שאמורה להתקיים למחרת, והם נחושים להתחמק בכל דרך אפשרית מקבלת הבשורה המרה שתהרוס להם את התכניות. אחרי הכול, "לא זורקים ארבע מאות אורחים ושמונה מאות עופות לזבל ומוותרים על חתונה חמה עם בשר וקוניאק בשביל הלוויית זקנה קטנה בגשם". הבעיה אף מחריפה כשלצ'ק מגלה נחישות להציל את אמו מן המוות השני – השִכחה – ורודף אחרי המשפחה עד סוף העולם כדי לבשר להם על מות אמו ולהזמין אותם להלוויה.

מהקומדיות המשפחתיות המבריקות והחריפות שכתב חנוך לוין.

מאת חנוך לוין | בימוי יאיר שרמן | תפאורה יאיר שרמן, זוהר שואף | תלבושות יהודית אהרון | תאורה נדב ברנע | מוסיקה מקורית והלחנת שירים- נדב ויקנסקי

משתתפים: אור אדרי | רוני בליץ | ליליאן ברטו | שירי גולן | עלאא דקה | מיכל וינברג | יובל לוי | אורה מאירסון | אברהם סלקטר | אבי פניני | אמיר קריאף | מולי שולמן | זוהר מידן | אריק גרשקוביץ'




מאת חנוך לוין | בימוי יאיר שרמן | תפאורה יאיר שרמן, זוהר שואף | תלבושות יהודית אהרון | תאורה נדב ברנע | מוסיקה מקורית והלחנת שירים- נדב ויקנסקי

משתתפים: אור אדרי | רוני בליץ | ליליאן ברטו | שירי גולן | עלאא דקה | מיכל וינברג | יובל לוי | אורה מאירסון | אברהם סלקטר | אבי פניני | אמיר קריאף | מולי שולמן | זוהר מידן | אריק גרשקוביץ'

דבר הבמאי | יאיר שרמן
"חתן את בתך או קבור את דודתך – הלוויה חורפית לכל המשפחה." זה היה הסלוגן שלוין כתב לתכניה המקורית של ההצגה שביים בסוף שנות ה 70 . אלה הם שני הכוחות המרכזיים, הסותרים, שמניעים את הדמויות קדימה לאורך המחזה. כולנו נולדים ומתים. בתוך המרוץ המטורף וחסר הסיכוי הזה שלנו נגד הזמן אנחנו מייצרים לעצמנו רגעים שבהם אנחנו תולים את התקווה שלנו – רגעים שיעניקו לחיינו משמעות ותוקף. אנחנו נאחזים ברגעים האלו והם הופכים עבורנו לנקודות מפתח שבאמצעותן אנחנומעריכים את עצמנו, את ההישגים שלנו. מי יבוא, מה יגידו, איך יסכמו את חיינו. או כמו ששרציה אומרת: 400 אורחים – 800 עופות". "אובדן הפרופורציה הכל כך אנושי הזה, המפתח להבנת המחזה, מייצר רגעים קומיים – טראגיים. כי בסופו של דבר הבדיחה היא קצת עלינו...

החיבור של זה לתיאטרון הוא בלתי נמנע. במשך חודשים אנחנו עובדים מסביב לשעון, משננים טקסטים, חוזרים על העמדות בימתיות, עוברים על כל רגע עשרות פעמים, שוכחים את החיים עצמם רק כדי לייצר מראה בדיונית של מה שאנחנו מאמינים שהוא הדבר החשוב ביותר בעולם- קסם התיאטרון. והנה, ההצגה עולה, ומגיע קהל, וחלק צוחק, וחלק נרדם, ומוחאים כפיים, או שיוצאים באמצע, והאור עולה, והאיפור יורד, וכולנו נכנסים להסעה, וכל אחד יורד בתורו, ומגיעים לבד לבית חשוך, נכנסים למיטה והולכים לישון. כמה מוזר וכמה לא מעניין כמו שהיתה אומרת ציצקבא.

דבר מעצב התאורה | נדב ברנע
בהפקה זו של ״הלוויה חורפית״, החלטנו ללכת על במה נקיה למדי וכמעט ריקה לחלוטין. למעט מסגרות ברזל לבנות ובלונים, הבמה ריקה, ולכן תפקידה של התאורה בהפקה זו הוא משמעותי למדי. לאורך כל המחזה התאורה מגדירה את הלוקיישן ואת האווירה כמעט ללא עזרים נוספים, ומכיוון שהמחזה עובר בין לוקיישנים רבים ושונים היינו זקוקים לבמה נייטרלית שתקבל בצורה טובה את תמונות האור השונות.
בחרנו במסך אחורי לבן המקבל שטיפות אור צבעוניות המוסתר בבד טול שחור, מה שאיפשר לבמה להיות לעיתים קופסא שחורה קלאסית, ולעיתים לבנה ו״פתוחה״. המחזה של חנוך לוין מאתגר מאוד ודורש להתיחס אליו גם בהומור וגם בכובד ראש. אין זה קומדיה קלאסית המאופיינת לרוב בשטיפות אור פתוחות וחזקות, אלא תנועה מתמדת בין תמונות מוות קודרות ומאיימות, ובין תמונות חתונה או שפת הים בהן התאורה פתוחה וחזקה. בין צחוק מתגלגל לחשבון נפש. בין החיים למוות.
זוהי זכות גדולה עבורי ליצור עבור מחזה של לוין.

חנוך לוין | מחזאי
חנוך לוין ( 18 בדצמבר 1943 , תל אביב – 18 באוגוסט 1999 ) היה מחזאי, במאי תיאטרון, משורר וסופר ישראלי. חנוך לוין נולד בתל אביב ב 18 בדצמבר 1943 ונפטר ממחלת הסרטן ב 18 באוגוסט 1999 . לוין, מחזאי,במאי, משורר וסופר, כתב מחזות, מערכונים, פזמונים, סיפורים ושירה; גם ביים את מרבית מחזותיו בעצמו. ביצירתו הבימתית כבימאי וכמחזאי, הוא פיתח שפה דרמטית ותיאטרונית ייחודית, שנוצרה תוך שלוב בין הטקסט הפיוטי שכתב לבין הדימויים שעיצב עם השחקנים ומעצבי התפאורה, התלבושות והתאורה, המוסיקאי והכוריאוגרף. הצגותיו התאפיינו ביכולתו לשלב בין עבודתם של יוצרים שונים והיו תמיד חגיגה של מלים ושל דמויים חזותיים, המבוססת על אהבה רבה לתיאטרון ולכל הלוקחים חלק בהצגה. לא רצוי להסמיך נסיבות ביוגרפיות מסוימות ליצירה ענפה, רבגונית וייחודית כל כך כשל לוין, אך ניתן
בכל זאת לאבחן נושאים מסויימים, תבניות ונטיות אמנותיות המאפינות את יצירתו, וכן צרכים, דחפים ותשוקות שבאמצעותם ארג לוין האמן את יצירתו ואת חייו. מבחינת האווירה והתרבות שאפפו את
לוין, ניתן למפות צמתים בין כמה עולמות מורכבים. לוין הוא בן למשפחה דתית, נצר לרבנים ידועים מחסידות פולין. השכלתו הראשונה הייתה דתית, תחילה בבית הספר היסודי דתי "יעבץ", ואחר כך
בבית הספר התיכון הדתי "צייטלין". הוא גדל בשכונת עוני ליד התחנה המרכזית הישנה של תל אביב, ובה עברו עליו ילדותו ובגרותו. בגיל שתים עשרה וחצי התייתם מאביו, ונאלץ לאחר מכן לעזוב את
בית הספר כדי לעזור לאמו לפרנסתם. את לימודיו בבית ספר תיכון השלים תוך עבודה כנער שליח. לוין התבגר בישראל של שנות השישים, בחברה שהתאפיינה בהבדלים חריפים בין ילידי הארץ לבין
עולים חדשים, בין עשירים לעניים, בין מזרחיים לאשכנזים ובין יהודים לערבים. הבדלים אלה הלכו והתעצמו לאחר מלחמת ששת הימים, בתקופה שהחל פרסומו של חנוך לוין כמחזאי. החיבור בין
עולם הילדות ועולם הנערות והבגרות של לוין הוא ללא ספק תרכובת ייחודית של תרבות ישראלית תל אביבית, שבתוכה צמח ולמענה יצר.

לוין החל דרכו כסטיריקן. בתקופת לימודיו באוניברסיטת תל אביב (1964-1967)  פורסמו בביטאון הסטודנטים סאטירות מפרי עטו. גם מחזותיו הראשונים היו סאטירות פוליטיות, ביקורת נוקבת על
שכרון הניצחון שאחז בחברה היהודית בארץ לאחר מלחמת ששת הימים. לוין לעג לדפוסי הרהב של החברה הישראלית והוקיע אותם. ברבים מכתביו מצויה ראייה נבואית ממש על התוצאות הטרגיות
שהכיבוש עלול לגרור, ואכן גרר. באוגוסט 1968 הוצגה התכנית הסאטירית "את ואני והמלחמה הבאה", שביימה עדנה שביט ובמרץ 1969 התכנית "קטשופ" בבימוי דוד לוין, אחיו. תהילתו של לוין (בעיני
מעטים, אז) באה לו בעקבות הסערה הציבורית שליוותה את "מלכת האמבטיה" שהוצגה בתיאטרון הקאמרי באפריל 1970 בבימוי דוד לוין. ההצגה הורדה מהבמה לאחר 19 הופעות בלחץ הקהל.
במקביל להצגות הסאטירה הפוליטית, ולמעשה כתחילתו של סוג דרמטי נוסף שלוין פיתח, הוצג ב 1969- המחזה "סולומון גריפ" בבימוי הלל נאמן בתיאטרון הפתוח. "סולומון גריפ", ראשון לסדרה
קומדיות המתמקדות בתשוקותיהם ובסבלותיהם של דמויות עגמומיות במסגרת החברתית של זוג או משפחה, בשיכון או בשכונה עירונית זו או אחרת. אך "חפץ" (תיאטרון חיפה, 1972), למשל, הוא מחזה
הניתן הן לפירוש חברתי-ישראלי בהיות פוגרא, דמות מובילה ביצירה, בת 24 כגילה של מדינת ישראל אז, והן כמחזה קיומי על השפלות הדדיות. עוד מחזות מסוג זה הם: "יעקובי וליידנטל" (תיאטרון הקאמרי,
1972 ), "נעורי ורדל'ה" (תיאטרון הקאמרי, 1974), "קרום" (תיאטרון הקאמרי, 1975), "פופר" (תיאטרון הקאמרי, 1976), "סוחרי הגומי" (תיאטרון הקאמרי, 1978), "אורזי המזוודות" (תיאטרון הקאמרי, 1983
"מלאכת החיים" (תיאטרון הבימה, 1989), "המתלבט" (תיאטרון הקאמרי, 1990), "הופס והופלה" (תיאטרון הקאמרי, 1991), "האישה המופלאה שבתוכנו" (תיאטרון החאן, 1994) "הזונה מאוהיו" (תיאטרון הקאמרי, 1996). ב-1979, עם הצגת "הוצאה להורג" בתיאטרון הקאמרי, הסתמן כיוון חדש במחזאות של לוין – המחזות המיתולוגיים. מחזות אלה מבוססים על מיתוסים מרכזיים בתרבות המערב, כמו "יסורי איוב" (הקאמרי, 1981 ), "הזונה הגדולה מבבל" (הקאמרי, 1982) "הילד החולם" (הבימה, 1993), "פעורי פה" (הקאמרי, 1995), "האבודות מטרויה" (הקאמרי, 1984), "כולם רוצים לחיות" (הקאמרי, 1985) ו"הבכיינים" קריאה חדשה של "אגממנון" של איסכילוס, והמחזה האחרון שכתב לפני מותו. במחזות אלה מפתח לוין דיאלוג עם הסמלים העיקריים ועם תבניות היסוד של התרבות המערבית תוך ניסיון לכתוב טרגדיה מודרנית
ולעצב מחדש את הסבל האנושי באופן דרמטי. דוגמה חשובה לסוג זה של דרמה המתמקדת בסבל הוא המחזה "אשכבה", המבוסס על שלושה ספורים של צ'כוב, וההצגה האחרונה שלוין ביים (תיאטרון
הקאמרי, 1999).
דרכו של לוין כבמאי החלה ב"יעקובי וליידנטל" (תיאטרון הקאמרי, 1972), כשעבד עם זהרירה חריפאי, יוסף כרמון ואלברט כהן, ועם מעצבת התפאורה והתלבושות רות דר. אחרי הצגה זו ביים לוין 21 ממחזותיו. התקשרויותיו עם שחקנים רבים היו לעיתים ארוכות טווח, כמו עם חריפאי, כרמון, כהן וכן עם ג'יטה מונטה, יצחק חיזקיה, ששון גבאי, רבקה גור, רות סגל, רבקה נוימן, יהודה אלמגור, מיכאל כורש, דרור קרן, דינה בליי, סנדרה שוונוולד. הוא עבד עם המעצבים רותי דר, רוני תורן, רקפת לוי, עם המוסיקאים אלכס כגן, פולדי שצמן, אורי וידיסלבסקי ויוסי בן נון שנים רבות ואיתם עיצב את שפתו הייחודית בתיאטרון.
במותו השאיר אחריו לוין ירושה רוחנית-אמנותית ענפה, הכוללת 56 מחזות (חוץ מהסטירות הפוליטיות, מהמחזות עלו רק 33 על הבמה בחייו); שני ספרי פרוזה - "החולה הנצח והאהובה" ו"איש
עומד מאחורי אשה יושבת"; שני קבצי מערכונים ופזמונים: "מה אכפת לציפור" ו"הג'יגולו מקונגו", ספר שירים "חיי המתים" ושני ספרי ילדים "מסע הדוד מקס" ו"הילדה חיותה רואה ממותה". בשנת 1999 השנה
האחרונה לחייו, דאג להוציא לאור את כל יצירתו בהוצאה משותפת של ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד וספרי תל אביב. כיוצר פורה מתחרה כמות יצירתו של לוין רק באיכותה. ביקורת הספרות, הדרמה והתרבות הישראלית הכירה כבר לפני שנים רבות בסגולותיו של לוין, שהוא אחד היוצרים שזכו לשפע עצום של התיחסויות – מיעוטן שוללות ומרביתן אוהדות ביותר. לאחרונה גם מתפתחת הביקורת האקדמית,   על יצירתו, אם מבחינת האמירה החברתית, ואם מבחינת לשונו המיוחדת במינה (שכונתה בין היתר "רזה", מדויקת" ו"שרירית") — ובעיקר מבחינת היחס הנדיר בין אלימות מפורשת, חסרת רחמים עצמיים ובוטה, לבין עדנה אין קץ, חמלה ואולי אפילו פן של רוחניות מזוקקת ובלתי מימסדית לחלוטין. (ביוגרפיה זו נכתבה על ידי פרופסור נורית יערי ופרופסור שמעון לוי והיא לקוחה מתוך חנוך לוין, האתר הרשמי).
 

יאיר שרמן | במאי, תפאורה
בוגר AMDA , ניו יורק.
בימוי- גודמן בית ספר למשחק בנגב: "בגדי המלך", "הנסיכה איבון", "המעגל", "שידוכין", "מתאבל ללא קץ"(ההצגה זכתה בפרס הבימוי, ההצגה ושחקן המשנה בפסטיבל מינסק
2017 ). סטודיו למשחק מייסודו של יורם לוינשטיין: "הנשים האבודות מטרויה". פסטיבל תיאטרון קצר. בצוותא: "למר וייסברג אין רגל", "פרויקט 14/48 ". תיאטרון לילדים לנוער באר-שבע: "הענק וגנו",
קופרודוקציה של תיאטרון באר-שבע ולהקת המחול קמע. תיאטרון תמונע תל-אביב: "הבקכות" (ההצגה זכתה בפרסי קיפוד הזהב לבמאי השנה ולהצגת השנה). פסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב,
"בת-ים" (ההצגה זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר). להקת המחול 'קמע': "משחקים פירטים", "חלום של צעצוע". צוותא: "השיעור". התיאטרון הערבי עברי ביפו: "בובה מתנפחת".
מורה למשחק בגודמן בית ספר למשחק בנגב ובסטודיו למשחק מייסודו של יורם לוינשטיין.

זוהר שואף | תפאורה
מעצב תעשייתי שערק מהתעשייה לאמנות, בתחילת דרכו עיצב וניהל בתחום העיצוב המסחרי לחנויות ומתקני תצוגה. במקביל יזם, הזה ועיצב אירועי תרבות, תערוכות ומסיבות.
ב 2011- פרש מתפקידו כמנהל סטודיו ב"קורן פתרונות חזותיים" שמתמחה בעיצוב חנויות והחל להתמקד בעיצוב משלים לאמנויות. זה כולל עיצוב תערוכות, חללי תצוגה ותרבות,
תפאורה ואביזרים לתיאטרון ומחול ויעוץ טכני לאמנים פלסטיים. מאז עיצב, בין השאר, את תערוכת אמני הרחוב בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב.
תפאורה לעבודות "החור" ו"עבודה אחרונה" של אוהד נהרין ללהקת בת שבע. "הקורד" ו" 12 ו"פולחן האביב" של יוסי ברג "Come Jump With me" . צ'קים דחויים" של אלה רוטשילד
ועודד גרף. "כל דבר טוב צריך" של מרינה בלטוב לתאטרון הבית. "הפסקת אש" לקברט טוטל."שונאים סיפור אהבה" ליורם לוינשטיין. חלל תיאטרון המחול של עמותת הכוריאוגרפים
"מחסן 2" בנמל יפו. תכנון והפקת תפאורה ל"תמונתו של דוריאן גריי" ו"אליס" של יחזקאל לזרוב לתאטרון הבימה וגשר. אביזרים וריהוט לעבודות של אריאל ברונז, יעל רסולי, ניבי
אלרואי, ג'קלין פרל, סמינר הקיבוצים ועוד.
 

יהודית אהרון | תלבושות
בוגרת החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, ביה"ס לאמנות בווילנה וביה"ס לציור של פרופסור אירנה ברילוב. זוכת פרס התיאטרון הישראלי לעיצוב תלבושות 2014 , פרס עיצוב
. תלבושות של תיאטראות ילדים ונוער 2017 ופרס על שם "ארנון אדר" 2007 עיצוב תלבושות להצגות - תיאטרון החאן: "נפוליון חי או מת", "הנשים העליזות מוינדזור", "גן
הדובדבנים", "אהובת הדרקון", "חוקר פרטי". תיאטרון באר-שבע: "בימינו לא יוצאים לדו-קרב", "הורים איומים", "בית ברנרדה אלבה", "פרח השכונות", "נורה", "למה לא באת לפני
המלחמה", "סוליקא". תיאטרון גשר: "גוליבר", "הרצל אמר!", "ואסה", "בין לילה ובין שחר". אנסמבל עיתים/ תיאטרון הקאמרי: "פר גינט", "הרצל", "הדיבוק", "המלך הולך למות", "שלוש
אחיות". תיאטרון הקאמרי: "בעל למופת", "נתן החכם", "מאה". תיאטרון חיפה: "דוכסית של אמלפי". תיאטרון בית ליסין: "סיבת המוות", "טניה עולה חדשה" ועוד. עיצוב תלבושות .2016 " ל"מותק של פסטיבל 9 עיצוב תפאורה להצגות - תיאטרון הבימה: "עושה כרצונו", "הדה גבלר". תיאטרון באר- שבע:"קן הקוקייה", "הכול הודות חווה", "הכול בגן", "בין חברים". תיאטרון המדיטק חולון: "מלך
היהודים". עיצוב תפאורה ותלבושות להצגות - תיאטרון באר-שבע: "חתונת הדמים", "סליחות". תיאטרון יידישפיל: "כוכבים תועים". תיאטרון הקאמרי: "חורף מתחת לשולחן","הפארסות של צ'כוב", "העשירייה הקאמרית", "דולי סיטי" ועוד.
 

נדב ברנע | תאורה
אמן אור וסאונד; מוזיקאי ומעצב תאורה לתיאטרון, מחול, טלוויזיה וקולנוע וכן מוזיקאי
מכללה למוזיקה מתקדמת. מסלול דו שנתי בהלחנה -BPM - .( עצמאי (כותב ומלחין
ומוזיקה אלקטרונית. לימודי הלחנה ומוזיקה על מחשב. למד בתיכון לאומנויות חוף הכרמל.
מגמת מוזיקה.
עיצוב תאורה לבמה - תיאטרון, מחול ומופעי מוזיקה - פרס התאורה - פסטיבל חיפה -
״אגדת הילדה והעורבים״, תיאטרון גשר: ״אבות ובנים״. תיאטרון גשר בשיתוף הקאמרי:
"תמונות מחיי נישואין". בית ליסין: "ההצגה חייבת להיגמר". הבימה: "סיפורו של דוריאן
גריי", ״פולחן האביב״.
מוזיקה לתיאטרון ולמחול - להקת מחול בת שבע: ״ונצואלה״ - יעוץ מוזיקלי. מייצב וידיאו
וסאונד בעקבות משפט אייכמן בתצוגת הקבע של מוזיאון לוחמי הגטאות. סוזן דלל:
סמינר הקיבוצים- ."I dare you" - 2016 ," "סוויריה", להקת ענבל- "אחד בקבוצות של שבע
"מר ורטיגו", "מכנה משותף". תיאטרון תמונע: "ירמה", גודמן בית ספר למשחק בנגב-
"הנסיכה איבון", "לחץ פיזי מתון", "קאסדה", "רוג'ום". פסטיבל ריקודי חדר- "מורשת
מפוחית ופרח". פסטיבל עכו: "אופליה", תיאטרונטו- "שייכת".
מוזיקה לקולנוע ולטלוויזיה - ערוץ 8 שיר סיום לסדרה "משפחות", יס דוקו- עיצוב פסקול
לסרט "השד לא כזה נורא", פוסט לסרט "סקריפטום", שיר נושא לסרט "מילה".
 

נדב ויקינסקי | מוסיקה
מלחין ומנהל מוזיקלי. בוגר האקדמיה לירושלים על שם רובין במגמת ניצוח וקומפוזיציה. תלמידם
לקומפוזיציה של צבי אבני וינעם ליף. שימש כמנהל מוזיקלי של סטודיו למשחק ניסן נתיב
בירושלים. כיום משמש כמורה במחלקה הרב תחומית באקדמיה למוזיקה בירושלים.
הלחין יצירות קלאסיות שבוצעו על ידי תזמורות וגופי ביצוע שונים, וכן יצר מספר רב של עיבודים
לתזמורות סימפוניות עבור זמרי רוק ופופ- אביתר בנאי, ברי סחרוף ואחרים. בפסח 2018 , פתחה את
הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה, אופרת הילדים "בלונה", שכתב עם הסופרת שירה גפן
(בביצוע הסימפונית של חיפה).
הלחין וניהל מוזיקלית עד כה, מעל מאה הצגות תיאטרון, ביניהן "צינורות" מאת אתגר קרת
בתיאטרון החאן, "מלח מים" זוכת פסטיבל עכו 2011 , "פטר והזאב" אורנה פורת, זוכת פרס מלחין
השנה, "בימינו לא יוצאים לדו קרב", תיאטרון באר-שבע, "אקווריום" תיאטרון חיפה, המחזמר "בית
מטבחיים 5" זוכה פרס המוזיקאי פסטיבל עכו 2015 , ועוד.
 

ניצן נוימן | עוזרת במאי
. בוגרת גודמן בית הספר למשחק בנגב 2017
הצגות במסגרת הלימודים – "אחים בדם" בתפקיד גב' ליונס, "בגדי המלך" בתפקיד ססיליה, "שעת
הילדים" בתפקיד גב' אמיליה טילפורד, "גשם שוטף" בתפקיד לורי מנור, "קצה הפותחן", "הדרך
לאי שם".
עוזרת במאי - תיאטרון החאן: "העולם האחר". מרכז המצוינות תיאטרון באר-שבע: "מועדון ארוחת
הבוקר". בית הספר גודמן: "בגדי המלך", "הדרך לאי שם".
מלגות - זוכת ציון לשבח בתחרות כיוונים בחברה - תחרות מונולוגים חברתיים.
יוצרת כותבת ומגישה שירה וקטעי ספוקן וורד מקוריים.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון באר שבע
0507-814-200רונ

hilab7t@br7.org.il

באר שבע, שד' יצחק רגר 41

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.