הרצל - חלום שהתגשם

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 60
סגנון: הצגת יחיד
שם הרכב:
סיווג: הצגה קטנה
שם המפיק: תאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער
קהל יעד: ד - ו
כמות קהל מקסימלית: 100
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל
מחזה על חייו של בנימין זאב הרצל, שחלומו הפרטי שינה את פני ההיסטוריה. המחזה עוסק באישיותו הסוערת ומגולל את יחסיו עם משפחתו ועם מקורביו, מסעותיו המרובים, פגישותיו עם מנהיגים ברחבי העולם, התלבטויותיו, חלומותיו, והדבקות הבלתי מתפשרת במטרה. מחזה ובימוי: גיל צ'רנוביץ'; תפאורה: דני בלינסון; תלבושות: שרון פרדו; מוזיקה: שי בן יעקב; משחק: עמיחי פרדו.


 

 

למורה שלום,

 

תלמידיך עומדים לצפות בהצגה "הרצל – חלום שהתגשם"-תיאטרון אורנה פורת.

 

ההצגה מפגישה את הילדים באופן חוויתי,קרוב ובלתי אמצעי עם סיפור חייו של

אבי התנועה הציונית.

בהצגה הילדים יפגשו את הרצל הילד,הנער,העיתונאי שמגיע לפריס ונוכח בעת משפט דרייפוס,ההתפכחות והתובנות שהאירוע משאיר בהרצל ומכאן ועד מותו הצופים הצעירים עוקבים אחרי מאבקו הבלתי מתפשר להקים את התנועה הציונית ולהגיע להישגים בזירה המדינית הבינלאומית שיובילו להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל.

 

המחזה שכתב גיל צרנוביץ' יוצר שפה תיאטרלית ייחודית בכך שהוא מאפשר שיתוף ילדים במהלך ההצגה בלי לשבור את הקיר הרביעי,בלי שהרצל שעומד מולנו מודע להקמת מדינת ישראל.הרצל חי בתקופתו והילדים הופכים להיות לדמויות המשמעותיות בחייו: אביו,אימו,אשתו,הברון רוטשילד,הקיסר הגרמני וכו'.

 

ההצגה עשירה בתפאורה ,תלבושות ,אביזרים ומוסיקה.

 

כהכנה להצגה אנו מציעים לברר עם התלמידים מה הם יודעים על הדמות מעבר

ל"מותג - הרצל".

 

אחרי השיחה המקדימה אפשר לשלוח אותם למקורות לברר את הבסיס:

שם מלא,מקום,תקופה,הביטויים : קונגרס ציוני, משפט דרייפוס,אוגנדה.

 

כדאי לדבר איתם על מצב העם היהודי והמצב בארץ :

 היכן גרים היהודים? מי שולט בארץ ישראל? מה בין ארץ ישראל למדינת ישראל? האם לפני הרצל הייתה הנהגה אחת לעם היהודי? האם הייתה לעם היהודי דרך לקבל החלטות? לדבר מול מנהיגים בעולם בשם כל העם היהודי? היה חשבון בנק לאסוף כסף לטובת הגשמת המטרות של העם היהודי?,הייתה הגדרת מטרות לאומיות משותפות ליהודים?

 

דרך השאלות האלה אפשר להבין את ייחודו ותפקידו העצום,המהפכני ומרחיק הראות

של הרצל בהפיכת היהודים הפזורים על פני כל הגלובוס לתנועה לאומית השואפת להקים מדינה ריבונית בארץ ישראל.

 

הרצל נפגש עם הסולטאן הטורקי,הקיסר הגרמני ושר המושבות הבריטי – הוא מבין שבלי הסכמה בינלאומית לא נקים מדינה.

המפגש שלו באנגליה עם הלורד צ'מברלין, לימים ראש הממשלה הבריטי

 ועם הלורד בלפור ,לימים שר החוץ הבריטי יוליד ב 1917 את "הצהרת בלפור",

שהיא ההכרה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.

 

לאחר ההצגה:

 

בהצגה הרצל אומר ש"תפקידכם הוא להמשיך ולממש את החלום"

מה האידיאל היום? איזו מדינה הילדים היו רוצים לראות בעוד 10 או 20 שנה? בחינוך? בתרבות? במדע? בחברה הישראלית?ביחסינו עם העולם?

 מה הם היו כותבים ליהודי שחי באמריקה?מה הם היו כותבים ,

מציעים או מבקשים מנשיא המדינה? מה הם יכולים לתרום

לחלום הגדול?

מה הם היו מספרים להרצל על מה שקרה עם החזון שלו?.

 

 

 

 

קורות חייו של הרצל

 

הרצל נולד בשנת 1860 בבודפשט שבהונגריה והתחנך ברוח "ההשכלה"

היהודית-גרמנית של תקופתו.
בשנת 1878 ,אחרי מות אחותו,פאולינה,עבר עם משפחתו לווינה,

 ושם סיים לימודי תואר דוקטור במשפטים. הרצל  החל לעסוק בכתיבה.

הוא פרסם סיפורים ומחזות וכמה מהם הוצגו באוסטריה ובגרמניה.
בשנת 1881 החל הרצל לשמש כתב של העיתון הווינאי החשוב –העיתון החופשי החדש-

 Neue Freie Presse" "בפריס. כשהחריפה האנטישמיות בצרפת גברה התעניינותו בשאלת היהודים. עבודתו בסיקור עיתונאי של פרשת דרייפוס בשנים 1894–1895 הביאה אותו למסקנה שלבעיית היהודים יש פתרון אחד – יציאת היהודים מארצות מושבם וריכוזם בטריטוריה משלהם, שבה יוכלו לקיים ריבונות עצמאית.

 

בשנים 1896–1898 ניסה הרצל לקבל תמיכה של בעלי הון יהודיםהברון מוריס הירש והברון אדמונד דה-רוטשילדבהקמת מדינה יהודית. הוא גם ניסה לקבל מן האימפריה העות'מאנית זיכיון להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, ולצורך זה פגש את הסולטן ואת הוואזיר הגדול. בשנת 1898 פגש בירושלים את קיסר גרמניה והציע לו כי היהודים יקבלו עליהם את תיקון מצבה הפיננסי של האימפריה העות'מאנית תמורת ויתורו של הסולטן על שלטונו בארץ-ישראל והסכמתו להקמת מדינה יהודית בלתי תלויה. מאמציו לא נשאו פרי.

באוגוסט 1897 כינס הרצל בבאזל את הקונגרס הציוני הראשון – האספה הלאומית של העם היהודי . בקונגרס זה אושרה תוכנית באזל, שלפיה מטרת הציונות היא

"להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ-ישראל, שיהיה מובטח על בסיס משפט העמים", והוקמה ההסתדרות הציונית. הרצל ניהל את דיוני הקונגרס ונבחר לנשיא ההסתדרות הציונית. בכהונה זו שימש עד מותו.

בשנים 1897–1901 פעל הרצל להקמת מוסדות שיסייעו בהקמת התוכנית הציונית. ביוזמתו הוקמו בנק אוצר התיישבות היהודים והקרן הקיימת לישראל.

באוגוסט 1903, בקונגרס הציוני השישי שהתכנס בבאזל, הציג הרצל את תוכנית אוגנדה, שבה ראה מקלט זמני ליהודים פליטי אירופה המזרחית, בייחוד לאחר פרעות קישינב. התוכנית עוררה תסיסה והתנגדות נמרצת בקונגרס, ואולם הרצל הצליח למנוע את פילוג התנועה ובישיבת הסיום של הקונגרס הצהיר בעברית: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".

הרצל נפטר בשנת 1904 באוסטריה. באוגוסט 1949 הועברו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר-הרצל, לפי חוק העלאת עצמותיו של הרצל, התש"ט-1949.


בשנת 2004 נחקק חוק בנימין זאב הרצל . על פי סעיף 1 בחוק זה, מטרותיו

"להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".

 

 

 

 

 

 

 

מדבריו:

"אם תרצו – אין זו אגדה. אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה

ויישאר אגדה..."


"חלום ומעשה אינם שונים כל-כך כפי שנוטים לחשוב.כל מעשי בני-האדם בחלום ייסודם ולחלום ישובו".

 

בשנת 1899 אמר הרצל: " משפט דרייפוס עשה אותי ציוני  ".

"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בקול, היו הכל צוחקים לי,

 אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכול".

"אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר."

 

"קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ...אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית."

 

 

"ברגע של אמת, מגלה הרצל "סוד" לנורדאו: האף שלו עצמו – יש לו תכונה מוזרה: מצד אחד ישר הוא לגמרי, אך מן הצד השני – הוא עקום מעט. בעבר, לפני שהתחיל לעסוק בעניין היהודי, היה נוהג להפנות למצלמה את צדו הישר של האף. אך מאז שהתמסר לעניין היהודי – מצטלם הוא דווקא בצדו העקום..."

 

אתרי אינטרנט:

 

מתוך אתר הכנסת:

 

http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/herzl_ben.htm

 

מתוך אתר המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל:

 

http://www.pmo.gov.il/PMO/PM Office/rsuiot/herzl.htm

 

אנו מאחלים לתלמידים צפייה מהנה,

 

בכל שאלה וכן בתגובות לאחר ההצגה ניתן לפנות ל:

 

תיאטרון אורנה פורת, קלישר 48,ת"א

טל'-

 

 

למורה שלום,

 

תלמידיך עומדים לצפות בהצגה "הרצל – חלום שהתגשם"-תיאטרון אורנה פורת.

 

ההצגה מפגישה את הילדים באופן חוויתי,קרוב ובלתי אמצעי עם סיפור חייו של

אבי התנועה הציונית.

בהצגה הילדים יפגשו את הרצל הילד,הנער,העיתונאי שמגיע לפריס ונוכח בעת משפט דרייפוס,ההתפכחות והתובנות שהאירוע משאיר בהרצל ומכאן ועד מותו הצופים הצעירים עוקבים אחרי מאבקו הבלתי מתפשר להקים את התנועה הציונית ולהגיע להישגים בזירה המדינית הבינלאומית שיובילו להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל.

 

המחזה שכתב גיל צרנוביץ' יוצר שפה תיאטרלית ייחודית בכך שהוא מאפשר שיתוף ילדים במהלך ההצגה בלי לשבור את הקיר הרביעי,בלי שהרצל שעומד מולנו מודע להקמת מדינת ישראל.הרצל חי בתקופתו והילדים הופכים להיות לדמויות המשמעותיות בחייו: אביו,אימו,אשתו,הברון רוטשילד,הקיסר הגרמני וכו'.

 

ההצגה עשירה בתפאורה ,תלבושות ,אביזרים ומוסיקה.

 

כהכנה להצגה אנו מציעים לברר עם התלמידים מה הם יודעים על הדמות מעבר

ל"מותג - הרצל".

 

אחרי השיחה המקדימה אפשר לשלוח אותם למקורות לברר את הבסיס:

שם מלא,מקום,תקופה,הביטויים : קונגרס ציוני, משפט דרייפוס,אוגנדה.

 

כדאי לדבר איתם על מצב העם היהודי והמצב בארץ :

 היכן גרים היהודים? מי שולט בארץ ישראל? מה בין ארץ ישראל למדינת ישראל? האם לפני הרצל הייתה הנהגה אחת לעם היהודי? האם הייתה לעם היהודי דרך לקבל החלטות? לדבר מול מנהיגים בעולם בשם כל העם היהודי? היה חשבון בנק לאסוף כסף לטובת הגשמת המטרות של העם היהודי?,הייתה הגדרת מטרות לאומיות משותפות ליהודים?

 

דרך השאלות האלה אפשר להבין את ייחודו ותפקידו העצום,המהפכני ומרחיק הראות

של הרצל בהפיכת היהודים הפזורים על פני כל הגלובוס לתנועה לאומית השואפת להקים מדינה ריבונית בארץ ישראל.

 

הרצל נפגש עם הסולטאן הטורקי,הקיסר הגרמני ושר המושבות הבריטי – הוא מבין שבלי הסכמה בינלאומית לא נקים מדינה.

המפגש שלו באנגליה עם הלורד צ'מברלין, לימים ראש הממשלה הבריטי

 ועם הלורד בלפור ,לימים שר החוץ הבריטי יוליד ב 1917 את "הצהרת בלפור",

שהיא ההכרה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.

 

לאחר ההצגה:

 

בהצגה הרצל אומר ש"תפקידכם הוא להמשיך ולממש את החלום"

מה האידיאל היום? איזו מדינה הילדים היו רוצים לראות בעוד 10 או 20 שנה? בחינוך? בתרבות? במדע? בחברה הישראלית?ביחסינו עם העולם?

 מה הם היו כותבים ליהודי שחי באמריקה?מה הם היו כותבים ,

מציעים או מבקשים מנשיא המדינה? מה הם יכולים לתרום

לחלום הגדול?

מה הם היו מספרים להרצל על מה שקרה עם החזון שלו?.

 

 

 

 

קורות חייו של הרצל

 

הרצל נולד בשנת 1860 בבודפשט שבהונגריה והתחנך ברוח "ההשכלה"

היהודית-גרמנית של תקופתו.
בשנת 1878 ,אחרי מות אחותו,פאולינה,עבר עם משפחתו לווינה,

 ושם סיים לימודי תואר דוקטור במשפטים. הרצל  החל לעסוק בכתיבה.

הוא פרסם סיפורים ומחזות וכמה מהם הוצגו באוסטריה ובגרמניה.
בשנת 1881 החל הרצל לשמש כתב של העיתון הווינאי החשוב –העיתון החופשי החדש-

 Neue Freie Presse" "בפריס. כשהחריפה האנטישמיות בצרפת גברה התעניינותו בשאלת היהודים. עבודתו בסיקור עיתונאי של פרשת דרייפוס בשנים 1894–1895 הביאה אותו למסקנה שלבעיית היהודים יש פתרון אחד – יציאת היהודים מארצות מושבם וריכוזם בטריטוריה משלהם, שבה יוכלו לקיים ריבונות עצמאית.

 

בשנים 1896–1898 ניסה הרצל לקבל תמיכה של בעלי הון יהודיםהברון מוריס הירש והברון אדמונד דה-רוטשילדבהקמת מדינה יהודית. הוא גם ניסה לקבל מן האימפריה העות'מאנית זיכיון להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, ולצורך זה פגש את הסולטן ואת הוואזיר הגדול. בשנת 1898 פגש בירושלים את קיסר גרמניה והציע לו כי היהודים יקבלו עליהם את תיקון מצבה הפיננסי של האימפריה העות'מאנית תמורת ויתורו של הסולטן על שלטונו בארץ-ישראל והסכמתו להקמת מדינה יהודית בלתי תלויה. מאמציו לא נשאו פרי.

באוגוסט 1897 כינס הרצל בבאזל את הקונגרס הציוני הראשון – האספה הלאומית של העם היהודי . בקונגרס זה אושרה תוכנית באזל, שלפיה מטרת הציונות היא

"להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ-ישראל, שיהיה מובטח על בסיס משפט העמים", והוקמה ההסתדרות הציונית. הרצל ניהל את דיוני הקונגרס ונבחר לנשיא ההסתדרות הציונית. בכהונה זו שימש עד מותו.

בשנים 1897–1901 פעל הרצל להקמת מוסדות שיסייעו בהקמת התוכנית הציונית. ביוזמתו הוקמו בנק אוצר התיישבות היהודים והקרן הקיימת לישראל.

באוגוסט 1903, בקונגרס הציוני השישי שהתכנס בבאזל, הציג הרצל את תוכנית אוגנדה, שבה ראה מקלט זמני ליהודים פליטי אירופה המזרחית, בייחוד לאחר פרעות קישינב. התוכנית עוררה תסיסה והתנגדות נמרצת בקונגרס, ואולם הרצל הצליח למנוע את פילוג התנועה ובישיבת הסיום של הקונגרס הצהיר בעברית: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".

הרצל נפטר בשנת 1904 באוסטריה. באוגוסט 1949 הועברו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר-הרצל, לפי חוק העלאת עצמותיו של הרצל, התש"ט-1949.


בשנת 2004 נחקק חוק בנימין זאב הרצל . על פי סעיף 1 בחוק זה, מטרותיו

"להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".

 

 

 

 

 

 

 

מדבריו:

"אם תרצו – אין זו אגדה. אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה

ויישאר אגדה..."


"חלום ומעשה אינם שונים כל-כך כפי שנוטים לחשוב.כל מעשי בני-האדם בחלום ייסודם ולחלום ישובו".

 

בשנת 1899 אמר הרצל: " משפט דרייפוס עשה אותי ציוני  ".

"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בקול, היו הכל צוחקים לי,

 אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכול".

"אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר."

 

"קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ...אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית."

 

 

"ברגע של אמת, מגלה הרצל "סוד" לנורדאו: האף שלו עצמו – יש לו תכונה מוזרה: מצד אחד ישר הוא לגמרי, אך מן הצד השני – הוא עקום מעט. בעבר, לפני שהתחיל לעסוק בעניין היהודי, היה נוהג להפנות למצלמה את צדו הישר של האף. אך מאז שהתמסר לעניין היהודי – מצטלם הוא דווקא בצדו העקום..."

 

אתרי אינטרנט:

 

מתוך אתר הכנסת:

 

http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/herzl_ben.htm

 

מתוך אתר המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל:

 

http://www.pmo.gov.il/PMO/PM Office/rsuiot/herzl.htm

 

 

 

 

למורה שלום,

 

תלמידיך עומדים לצפות בהצגה "הרצל – חלום שהתגשם"-תיאטרון אורנה פורת.

 

ההצגה מפגישה את הילדים באופן חוויתי,קרוב ובלתי אמצעי עם סיפור חייו של

אבי התנועה הציונית.

בהצגה הילדים יפגשו את הרצל הילד,הנער,העיתונאי שמגיע לפריס ונוכח בעת משפט דרייפוס,ההתפכחות והתובנות שהאירוע משאיר בהרצל ומכאן ועד מותו הצופים הצעירים עוקבים אחרי מאבקו הבלתי מתפשר להקים את התנועה הציונית ולהגיע להישגים בזירה המדינית הבינלאומית שיובילו להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל.

 

המחזה שכתב גיל צרנוביץ' יוצר שפה תיאטרלית ייחודית בכך שהוא מאפשר שיתוף ילדים במהלך ההצגה בלי לשבור את הקיר הרביעי,בלי שהרצל שעומד מולנו מודע להקמת מדינת ישראל.הרצל חי בתקופתו והילדים הופכים להיות לדמויות המשמעותיות בחייו: אביו,אימו,אשתו,הברון רוטשילד,הקיסר הגרמני וכו'.

 

ההצגה עשירה בתפאורה ,תלבושות ,אביזרים ומוסיקה.

 

כהכנה להצגה אנו מציעים לברר עם התלמידים מה הם יודעים על הדמות מעבר

ל"מותג - הרצל".

 

אחרי השיחה המקדימה אפשר לשלוח אותם למקורות לברר את הבסיס:

שם מלא,מקום,תקופה,הביטויים : קונגרס ציוני, משפט דרייפוס,אוגנדה.

 

כדאי לדבר איתם על מצב העם היהודי והמצב בארץ :

 היכן גרים היהודים? מי שולט בארץ ישראל? מה בין ארץ ישראל למדינת ישראל? האם לפני הרצל הייתה הנהגה אחת לעם היהודי? האם הייתה לעם היהודי דרך לקבל החלטות? לדבר מול מנהיגים בעולם בשם כל העם היהודי? היה חשבון בנק לאסוף כסף לטובת הגשמת המטרות של העם היהודי?,הייתה הגדרת מטרות לאומיות משותפות ליהודים?

 

דרך השאלות האלה אפשר להבין את ייחודו ותפקידו העצום,המהפכני ומרחיק הראות

של הרצל בהפיכת היהודים הפזורים על פני כל הגלובוס לתנועה לאומית השואפת להקים מדינה ריבונית בארץ ישראל.

 

הרצל נפגש עם הסולטאן הטורקי,הקיסר הגרמני ושר המושבות הבריטי – הוא מבין שבלי הסכמה בינלאומית לא נקים מדינה.

המפגש שלו באנגליה עם הלורד צ'מברלין, לימים ראש הממשלה הבריטי

 ועם הלורד בלפור ,לימים שר החוץ הבריטי יוליד ב 1917 את "הצהרת בלפור",

שהיא ההכרה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.

 

לאחר ההצגה:

 

בהצגה הרצל אומר ש"תפקידכם הוא להמשיך ולממש את החלום"

מה האידיאל היום? איזו מדינה הילדים היו רוצים לראות בעוד 10 או 20 שנה? בחינוך? בתרבות? במדע? בחברה הישראלית?ביחסינו עם העולם?

 מה הם היו כותבים ליהודי שחי באמריקה?מה הם היו כותבים ,

מציעים או מבקשים מנשיא המדינה? מה הם יכולים לתרום

לחלום הגדול?

מה הם היו מספרים להרצל על מה שקרה עם החזון שלו?.

 

 

 

 

קורות חייו של הרצל

 

הרצל נולד בשנת 1860 בבודפשט שבהונגריה והתחנך ברוח "ההשכלה"

היהודית-גרמנית של תקופתו.
בשנת 1878 ,אחרי מות אחותו,פאולינה,עבר עם משפחתו לווינה,

 ושם סיים לימודי תואר דוקטור במשפטים. הרצל  החל לעסוק בכתיבה.

הוא פרסם סיפורים ומחזות וכמה מהם הוצגו באוסטריה ובגרמניה.
בשנת 1881 החל הרצל לשמש כתב של העיתון הווינאי החשוב –העיתון החופשי החדש-

 Neue Freie Presse" "בפריס. כשהחריפה האנטישמיות בצרפת גברה התעניינותו בשאלת היהודים. עבודתו בסיקור עיתונאי של פרשת דרייפוס בשנים 1894–1895 הביאה אותו למסקנה שלבעיית היהודים יש פתרון אחד – יציאת היהודים מארצות מושבם וריכוזם בטריטוריה משלהם, שבה יוכלו לקיים ריבונות עצמאית.

 

בשנים 1896–1898 ניסה הרצל לקבל תמיכה של בעלי הון יהודיםהברון מוריס הירש והברון אדמונד דה-רוטשילדבהקמת מדינה יהודית. הוא גם ניסה לקבל מן האימפריה העות'מאנית זיכיון להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, ולצורך זה פגש את הסולטן ואת הוואזיר הגדול. בשנת 1898 פגש בירושלים את קיסר גרמניה והציע לו כי היהודים יקבלו עליהם את תיקון מצבה הפיננסי של האימפריה העות'מאנית תמורת ויתורו של הסולטן על שלטונו בארץ-ישראל והסכמתו להקמת מדינה יהודית בלתי תלויה. מאמציו לא נשאו פרי.

באוגוסט 1897 כינס הרצל בבאזל את הקונגרס הציוני הראשון – האספה הלאומית של העם היהודי . בקונגרס זה אושרה תוכנית באזל, שלפיה מטרת הציונות היא

"להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ-ישראל, שיהיה מובטח על בסיס משפט העמים", והוקמה ההסתדרות הציונית. הרצל ניהל את דיוני הקונגרס ונבחר לנשיא ההסתדרות הציונית. בכהונה זו שימש עד מותו.

בשנים 1897–1901 פעל הרצל להקמת מוסדות שיסייעו בהקמת התוכנית הציונית. ביוזמתו הוקמו בנק אוצר התיישבות היהודים והקרן הקיימת לישראל.

באוגוסט 1903, בקונגרס הציוני השישי שהתכנס בבאזל, הציג הרצל את תוכנית אוגנדה, שבה ראה מקלט זמני ליהודים פליטי אירופה המזרחית, בייחוד לאחר פרעות קישינב. התוכנית עוררה תסיסה והתנגדות נמרצת בקונגרס, ואולם הרצל הצליח למנוע את פילוג התנועה ובישיבת הסיום של הקונגרס הצהיר בעברית: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".

הרצל נפטר בשנת 1904 באוסטריה. באוגוסט 1949 הועברו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר-הרצל, לפי חוק העלאת עצמותיו של הרצל, התש"ט-1949.


בשנת 2004 נחקק חוק בנימין זאב הרצל . על פי סעיף 1 בחוק זה, מטרותיו

"להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".

 

 

 

 

 

 

 

מדבריו:

"אם תרצו – אין זו אגדה. אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה

ויישאר אגדה..."


"חלום ומעשה אינם שונים כל-כך כפי שנוטים לחשוב.כל מעשי בני-האדם בחלום ייסודם ולחלום ישובו".

 

בשנת 1899 אמר הרצל: " משפט דרייפוס עשה אותי ציוני  ".

"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בקול, היו הכל צוחקים לי,

 אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכול".

"אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר."

 

"קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ...אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית."

 

 

"ברגע של אמת, מגלה הרצל "סוד" לנורדאו: האף שלו עצמו – יש לו תכונה מוזרה: מצד אחד ישר הוא לגמרי, אך מן הצד השני – הוא עקום מעט. בעבר, לפני שהתחיל לעסוק בעניין היהודי, היה נוהג להפנות למצלמה את צדו הישר של האף. אך מאז שהתמסר לעניין היהודי – מצטלם הוא דווקא בצדו העקום..."

 

אתרי אינטרנט:

 

מתוך אתר הכנסת:

 

http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/herzl_ben.htm

 

מתוך אתר המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל:

 

http://www.pmo.gov.il/PMO/PM Office/rsuiot/herzl.htm

 

אנו מאחלים לתלמידים צפייה מהנה,

 

בכל שאלה וכן בתגובות לאחר ההצגה ניתן לפנות ל:

 

תיאטרון אורנה פורת, קלישר 48,ת"א

טל'-

 

 

למורה שלום,

 

תלמידיך עומדים לצפות בהצגה "הרצל – חלום שהתגשם"-תיאטרון אורנה פורת.

 

ההצגה מפגישה את הילדים באופן חוויתי,קרוב ובלתי אמצעי עם סיפור חייו של

אבי התנועה הציונית.

בהצגה הילדים יפגשו את הרצל הילד,הנער,העיתונאי שמגיע לפריס ונוכח בעת משפט דרייפוס,ההתפכחות והתובנות שהאירוע משאיר בהרצל ומכאן ועד מותו הצופים הצעירים עוקבים אחרי מאבקו הבלתי מתפשר להקים את התנועה הציונית ולהגיע להישגים בזירה המדינית הבינלאומית שיובילו להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל.

 

המחזה שכתב גיל צרנוביץ' יוצר שפה תיאטרלית ייחודית בכך שהוא מאפשר שיתוף ילדים במהלך ההצגה בלי לשבור את הקיר הרביעי,בלי שהרצל שעומד מולנו מודע להקמת מדינת ישראל.הרצל חי בתקופתו והילדים הופכים להיות לדמויות המשמעותיות בחייו: אביו,אימו,אשתו,הברון רוטשילד,הקיסר הגרמני וכו'.

 

ההצגה עשירה בתפאורה ,תלבושות ,אביזרים ומוסיקה.

 

כהכנה להצגה אנו מציעים לברר עם התלמידים מה הם יודעים על הדמות מעבר

ל"מותג - הרצל".

 

אחרי השיחה המקדימה אפשר לשלוח אותם למקורות לברר את הבסיס:

שם מלא,מקום,תקופה,הביטויים : קונגרס ציוני, משפט דרייפוס,אוגנדה.

 

כדאי לדבר איתם על מצב העם היהודי והמצב בארץ :

 היכן גרים היהודים? מי שולט בארץ ישראל? מה בין ארץ ישראל למדינת ישראל? האם לפני הרצל הייתה הנהגה אחת לעם היהודי? האם הייתה לעם היהודי דרך לקבל החלטות? לדבר מול מנהיגים בעולם בשם כל העם היהודי? היה חשבון בנק לאסוף כסף לטובת הגשמת המטרות של העם היהודי?,הייתה הגדרת מטרות לאומיות משותפות ליהודים?

 

דרך השאלות האלה אפשר להבין את ייחודו ותפקידו העצום,המהפכני ומרחיק הראות

של הרצל בהפיכת היהודים הפזורים על פני כל הגלובוס לתנועה לאומית השואפת להקים מדינה ריבונית בארץ ישראל.

 

הרצל נפגש עם הסולטאן הטורקי,הקיסר הגרמני ושר המושבות הבריטי – הוא מבין שבלי הסכמה בינלאומית לא נקים מדינה.

המפגש שלו באנגליה עם הלורד צ'מברלין, לימים ראש הממשלה הבריטי

 ועם הלורד בלפור ,לימים שר החוץ הבריטי יוליד ב 1917 את "הצהרת בלפור",

שהיא ההכרה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.

 

לאחר ההצגה:

 

בהצגה הרצל אומר ש"תפקידכם הוא להמשיך ולממש את החלום"

מה האידיאל היום? איזו מדינה הילדים היו רוצים לראות בעוד 10 או 20 שנה? בחינוך? בתרבות? במדע? בחברה הישראלית?ביחסינו עם העולם?

 מה הם היו כותבים ליהודי שחי באמריקה?מה הם היו כותבים ,

מציעים או מבקשים מנשיא המדינה? מה הם יכולים לתרום

לחלום הגדול?

מה הם היו מספרים להרצל על מה שקרה עם החזון שלו?.

 

 

 

 

קורות חייו של הרצל

 

הרצל נולד בשנת 1860 בבודפשט שבהונגריה והתחנך ברוח "ההשכלה"

היהודית-גרמנית של תקופתו.
בשנת 1878 ,אחרי מות אחותו,פאולינה,עבר עם משפחתו לווינה,

 ושם סיים לימודי תואר דוקטור במשפטים. הרצל  החל לעסוק בכתיבה.

הוא פרסם סיפורים ומחזות וכמה מהם הוצגו באוסטריה ובגרמניה.
בשנת 1881 החל הרצל לשמש כתב של העיתון הווינאי החשוב –העיתון החופשי החדש-

 Neue Freie Presse" "בפריס. כשהחריפה האנטישמיות בצרפת גברה התעניינותו בשאלת היהודים. עבודתו בסיקור עיתונאי של פרשת דרייפוס בשנים 1894–1895 הביאה אותו למסקנה שלבעיית היהודים יש פתרון אחד – יציאת היהודים מארצות מושבם וריכוזם בטריטוריה משלהם, שבה יוכלו לקיים ריבונות עצמאית.

 

בשנים 1896–1898 ניסה הרצל לקבל תמיכה של בעלי הון יהודיםהברון מוריס הירש והברון אדמונד דה-רוטשילדבהקמת מדינה יהודית. הוא גם ניסה לקבל מן האימפריה העות'מאנית זיכיון להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, ולצורך זה פגש את הסולטן ואת הוואזיר הגדול. בשנת 1898 פגש בירושלים את קיסר גרמניה והציע לו כי היהודים יקבלו עליהם את תיקון מצבה הפיננסי של האימפריה העות'מאנית תמורת ויתורו של הסולטן על שלטונו בארץ-ישראל והסכמתו להקמת מדינה יהודית בלתי תלויה. מאמציו לא נשאו פרי.

באוגוסט 1897 כינס הרצל בבאזל את הקונגרס הציוני הראשון – האספה הלאומית של העם היהודי . בקונגרס זה אושרה תוכנית באזל, שלפיה מטרת הציונות היא

"להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ-ישראל, שיהיה מובטח על בסיס משפט העמים", והוקמה ההסתדרות הציונית. הרצל ניהל את דיוני הקונגרס ונבחר לנשיא ההסתדרות הציונית. בכהונה זו שימש עד מותו.

בשנים 1897–1901 פעל הרצל להקמת מוסדות שיסייעו בהקמת התוכנית הציונית. ביוזמתו הוקמו בנק אוצר התיישבות היהודים והקרן הקיימת לישראל.

באוגוסט 1903, בקונגרס הציוני השישי שהתכנס בבאזל, הציג הרצל את תוכנית אוגנדה, שבה ראה מקלט זמני ליהודים פליטי אירופה המזרחית, בייחוד לאחר פרעות קישינב. התוכנית עוררה תסיסה והתנגדות נמרצת בקונגרס, ואולם הרצל הצליח למנוע את פילוג התנועה ובישיבת הסיום של הקונגרס הצהיר בעברית: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".

הרצל נפטר בשנת 1904 באוסטריה. באוגוסט 1949 הועברו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר-הרצל, לפי חוק העלאת עצמותיו של הרצל, התש"ט-1949.


בשנת 2004 נחקק חוק בנימין זאב הרצל . על פי סעיף 1 בחוק זה, מטרותיו

"להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".

 

 

 

 

 

 

 

מדבריו:

"אם תרצו – אין זו אגדה. אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה

ויישאר אגדה..."


"חלום ומעשה אינם שונים כל-כך כפי שנוטים לחשוב.כל מעשי בני-האדם בחלום ייסודם ולחלום ישובו".

 

בשנת 1899 אמר הרצל: " משפט דרייפוס עשה אותי ציוני  ".

"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בקול, היו הכל צוחקים לי,

 אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכול".

"אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר."

 

"קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ...אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית."

 

 

"ברגע של אמת, מגלה הרצל "סוד" לנורדאו: האף שלו עצמו – יש לו תכונה מוזרה: מצד אחד ישר הוא לגמרי, אך מן הצד השני – הוא עקום מעט. בעבר, לפני שהתחיל לעסוק בעניין היהודי, היה נוהג להפנות למצלמה את צדו הישר של האף. אך מאז שהתמסר לעניין היהודי – מצטלם הוא דווקא בצדו העקום..."

 

אתרי אינטרנט:

 

מתוך אתר הכנסת:

 

http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/herzl_ben.htm

 

מתוך אתר המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל:

 

http://www.pmo.gov.il/PMO/PM Office/rsuiot/herzl.htm

 

 

סוג במה לא מקצועית
רוחב 6
עומק 4
גובה 3
מספר אומנים 1
זמן הקמה 02:00
שפת המופע עברית
החשכה כן
חדר הלבשה כן
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
תאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער
052-8939905שו

shuli@porat-theater.co.il

תל-אביב, בלפור 30

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.