האמיני יום יבוא – נשים במלחמה

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 50
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: אי״ב - ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון
קהל יעד: יא - יב
כמות קהל מקסימלית: 100
הסעה: הסעה כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 23/06/2019

סביב שולחן ארוך, עם כוסית וודקה וטעימה קלה, כמיטב המסורת הרוסית, עולים סיפוריהן של נשים צעירות. נערות שבחרו  להתגייס לצבא האדום במלחמת העולם השנייה וסיפורן טרם נשמע.

סיפורן של נשים שבחרו בצעירותן להתגייס ולהצטרף לצבא הרוסי ולקחת חלק במלחמה הגדולה: מלחמת העולם השנייה.

הסופרת סבטלנה אלכסייביץ, כלת פרס נובל לשלום, ראיינה ואספה את עדויותיהן וזכרונותיהן של נשים אלו בספר מזעזע ומכמיר לב. סיפוריהן על הגבורה והמחיר שנתבע מהן, מהדהד לגבי  חיינו ובחירותינו אנו כאן והיום.

את ההצגה מלווה פס קול ובו שזורים שירים מהתקופה.

 

האמיני יום יבוא -  נשים במלחמה על פי ספרה של סווטלנה אלכסייביץ'

בימוי ועריכה: נולה צ'ילטון

משחק: חווה אורטמן, מיקי מבורך, דניאלה מיכאלי

מוזיקה ועריכה מוזיקלית: איתמר מירון

קונספט ועיצוב: לילי בן-נחשון

תאורה: שי סקיבא

 



הבמאית נולה צ'ילטון, כלת פרס ישראל, בעשור העשירי לחייה,  מביימת שלוש שחקניות , מתלמידותיה הוותיקות.

כדרכה, עוסקת נולה בנושאים אנושיים וכואבים.  בסגנון ריאליסטי, היא מאירה על המקומות אליהם איש לא מביט. התיאטרון של נולה בהיותו חברתי ודוקומנטרי נותן פה לאלו שקולם לא נשמע.

 

על היוצרים:

נולה צ'ילטון – במאית ומורה למשחק. כלת פרס ישראל לשנת 2013, ביימה עשרות הצגות בכל תיאטרוני ישראל ומחוצה להם. הייתה במאית הבית של תיאטרון חיפה.  הכשירה מאות שחקנים בארץ ובעולם (ביניהם דסטין הופמן), רבים מהם תופסים מקום מרכזי בחיי התרבות והאמנות בארץ.

 

דניאלה מיכאלי – שחקנית במאית וכוריאוגרפית, היתה חברה בקבוצת הפרויקט של תיאטרון חיפה בהנהלת עודד קוטלר ונולה צ'ילטון. שימשה כמנהלת אמנותית של פסטיבל הצגות הילדים בחיפה ופסטיבל עכו. מופיעה כיום בהצגה "להצחיק את אלוהים" אותה ביימה נולה צ'ילטון

 

מיקי מבורך – שחקנית, בימאית, מחזאית ומורה למשחק. ניהלה את פסטיבל הצגות הילדים בחיפה ואת מדור תיאטרון בתרבות לישראל. עובדת עם נולה צ'ילטון למעלה משלושים שנה.

 

חווה אורטמן – שחקנית ומורה לתיאטרון. שיחקה בתיאטרון חיפה, בקאמרי, בהבימה ותיאטרון הרצליה., בקולנוע ובטלביזיה (זגורי אמפריה) תלמידתה של נולה צ'ילטון מזה שלושים שנה ולקחה חלק בהפקות רבות שלה.

 

האמיני יום יבוא 

ארוע בימתי על פי ספרה של כלת פרס נובל סבטלנה אלכסייביץ' בבימויה של נולה צ'ילטון.

 

העיבוד הבימתי מבוסס על מונולוגים של נשים מרחבי ברית המועצות לשעבר שלחמו במלחמת העולם השניה נגד הנאצים.

הסופרת סבטלנה אלכסייביץ נסעה ברחבי ברית המועצות וראיינה עשרות נשים שבצעירותן (חלקן היו בנות 16 אם לא פחות) התגייסו לצבא הסובייטי.

הבמאית נולה צ'ילטון, שהביאה לארץ את ז'אנר התיאטרון הדוקומנטרי בסוף שנות השישים, ערכה את החומר. אנו, חוה אורטמן, מיקי מבורך ודניאלה מיכאלי ,תלמידותיה הוותיקות, כיום מורות ובמאיות בעצמנו, תירגמנו אותו ויחד אנו מעלות מונולוגים אלה על הבמה.

 

השפה התיאטרונית בבסיסה היא שפת התיאטרון הדוקומנטרי - כלומר הטקסטים אכן נאמרו על ידי נשים שחיו בתקופת המלחמה וחוו אותה ואחר כך נתנו עדותן - חשפו את סיפוריהן בפני הסופרת. אנחנו כשחקניות "נכנסות לעורן" ומוסרות את דבריהן .כלומר יש כאן שילוב מיוחד של כניסה לדמות כמו בכל הצגת תיאטרון ובו בזמן מבט מבחוץ כך שגם אנו כנשים וכשחקניות נוכחות ומוסרות את הדברים וחולקות עם הקהל את מבטינו אנו על הדברים.

 

האמצעים האמנותיים שנבחרו לעבודה זו בעליי יחוד.

אין כאן קיר רביעי, הקהל מסב לשולחן יחד עם השחקניות כבמעמד ארוחה חגיגית משותפת. אנו מתכנסים יחד להרמת כוסית. במקרה זה הטקס מבוסס על האופן בו מקובל על ילידי ברית המועצות לשעבר לחגוג ולציין את יום הניצחון על הנאצים. עם משקה וטעימות .

לקהל בוגר עולים על השולחן בקבוקי וודקה, לחם שיפון ומלפפון חמוץ. כמובן שלא יוגש שום משקה חריף בהצגות תלמידים.

 

תפאורה, תלבושות, תאורה. תפיסת הבמה, כפי שיזמה אותה המעצבת לילי בן נחשון, הכתיבה את הפרטים. על השולחן פרוסים עותקים של עיתוני התקופה הרוסיים בהם תמונות של לוחמות במעמדים שונים, כלוחמות בחזית,כאחיות ועוד. לחם השיפון הרוסי והמלפפונים החמוצים מוגשים בכלים התואמים גם הם את התקופה. בקווים בסיסיים מבלי להכנס לקישוטים מיותרים. הבגד של השחקניות פשוט ושחור. איננו משחזרות חיילות מהתקופה ההיא ,אנו מוסרות את הדברים היום. המטפחת האדומה לצוארנו מרמזת על הצבע האדום הסובייטי וההשתייכות לתנועה ,המגויסות לרעיון קולקטיבי. התאורה עוצבה במקור לחלל תיאטרוני שחור וכך ניתנו דגשים מסויימים בהתאם לאוירה המשתנה ולמיקום השחקניות. אלא שבחרנו בדרך כלל להופיע בחדר מואר ללא דגש תיאטרלי מיוחד וכך יכולה ההצגה להתקיים בכל אולם ובכל שעה .

 

המוסיקה של ההצגה ברובה מבוססת על שירים שהיו פופולריים בתקופת המלחמה. המוסיקאי איתמר מירון, המלווה את המופע באופן חי, משמיע ציטוטים מן המקור הרוסי (בשפה הרוסית) ובנוסף כמובן מלווה עם מוסיקה מקורית משלו שנכתבה בהשראת המקור. חלק גדול מן השירים ששרו בזמן מלחמת העולם השניה היו מוכרים כמובן גם לקהל בארץ ואף זכו לתרגום עברי. אחד מהם הוא תכול המטפחת שאנו שרים במהלך ההצגה ומזמינים את הקהל לשיר עימנו.

 

ההכנה להצגה מגוונת ביותר. כמובן שיש מה לדבר על הרקע ההיסטורי בכלל ועל עצם הנושא של גיוס נשים . תיאטרון דוקומנטרי הוא נושא בפני עצמו ותולדותיו ופניו בתיאטרון הישראלי הוא ענין מרתק. לנולה צ'ילטון, כלת פרס ישראל, מקום מרכזי במפת פני התיאטרון הישראלי  כמו גם לתיאטרון חיפה בשנים בו ניהל את התיאטרון עודד קוטלר ויחד עם נולה צ'ילטון הוביל תיאטרון שעסק בתכנים חברתיים משמעותיים כמו הצגה על זקנים - הימים הבאים, או על יחסי ערבים יהודים - דו קיום, זאת עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת, או בהצגה קריזה - על מה שנקרא בזמנו ישראל השניה. ייתכן שהנוער של היום עדין מכיר את השיר ילדים זה שמחה הלקוח מהצגה זו ובוודאי מכיר את מוני ובר אבא שצמחו בתיאטרון חיפה והיו תלמידיה של נולה צ'ילטון.

בהמשך יש כמובן על מה לשוחח בענין הפורמט - אי ההפרדה בין שחקנים לקהל. איזו חוויה זה גורם לקהל ומה נדרש מעבודת השחקן.

כהכנה אפשר גם להתיחס לכוחה של המוסיקה ולפופולריות של שירים ,בעיקר בעיתות מצוקה .אפשר ללמד את השיר תכול המטפחת .מענין איך שירים "תפסו" בכל העולם בעידן בו כמובן לא היה אינטרנט ולא טלביזיה ואפילו רדיו לא היה בכל בית.

 

מפגש מקדים עם מי מהשחקניות על תיאטרון דוקומנטרי ,על עבודתנו עם נולה צ'ילטון, על דרכנו בתיאטרון, הוא כמובן אפשרי ודיון אחרי ההצגה בוודאי.

 

מצורפות תמונות כולל השירון.

סוג במה לא מקצועית
מספר אומנים 4
זמן הקמה שעה וחצי
מאיזה שעה שעה וחצי
עד איזה שעה שעה וחצי
שפת המופע עברית
סאונד כן
פסנתר כן
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.
אי״ב - ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון
0508872445 ליטל

lital.eve.art@gmail.com

תל אביב - יפו, דם המכבים 41א

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.