שם המחבר: יעל פארן

אופקים פתוחים למחול

 

חודש מרץ, יום חמישי אחר הצהריים. הטלפון מצלצל ועל הקו מנהלת מדור הגיל הרך באופקים, שביקשה לתאם ציפיות לקראת המפגשים הצפויים לי בגנים ביום ראשון. עוד לפני השיחה ידעתי שמדובר בגנים דתיים, ולא הייתי מוטרדת. הרי חורף עכשיו וממילא אגיע בשרוולים ארוכים, ומה גם שכבר הופעתי פעמים רבות בגנים ובבתי ספר דתיים. "אז טוב שהתקשרתי," היא אמרה, "כי שניים מהגנים יהיו תורניים."

מעולם לא הופעתי בפני החינוך התורני. ניסיתי להבין מה זה אומר לגבי, לגבי "דרגות הצניעות" הנדרשות. "שפגט תוך כדי עמידה על הראש, זה בסדר?" שאלתי. "לא בטוח," ענתה. "ומה עם שפגט שוכב על הגב והרגליים נפתחות עד מעבר לראשי ב-180 מעלות..?" הבנתי שיכולה להיגרם אי שביעות רצון.

סטודיו לא עמד לרשותי באותה השעה, והרחבה שבין פינת האוכל לסלון הפכה למרחב שבו ניסיתי למצוא פתרונות הולמים למה שעלול אולי שלא להתקבל. היה לי חשוב לבנות גשר שיחבר בין אוכלוסייה בעלת עקרונות שאסור להפר כדי לא לפגוע בה, ומצד שני היה לי חשוב לא פחות למצוא חלופה כוריאוגרפית שאהיה שלמה איתה, שתעביר את הרעיונות שאני מבקשת להעביר ושתהיה מעניינת, עבורי ועבור קהל הילדים. "סרקתי" את כל תכנית המפגש, ויצרתי אלטרנטיבה למקומות שחשבתי שעלולים להיות רגישים. למשל, במקום השפגט על הגב בחרתי בשפגט בקפיצה.

הגעתי לגן הראשון. מיד שאלתי את הגננת על התנועות שעלולות להוות בעיה אבל התנועות בכלל לא הטרידו, לא אותה ולא את הצוות, רק הבגדים, ומהם הן היו מרוצות. הופעתי כרגיל, עם הכוריאוגרפיה המקורית של התכנית "לרקוד עם נסיך", אשר במהלכו נרתמים הילדים לסייע לרקדנית להתכונן לתחרות מחול, שאם תנצח בה, תזכה לרקוד עם הנסיך בתפקיד סינדרלה. הילדים בחרו את התנועות המתאימות לסינדרלה לדעתם, ומהן "בניתי" את הריקודים. הם גם עזרו לסינדרלה להתגבר על הביישנות שלה ו"לתת" את הפרח האדום לנסיך (הדמיוני, במופע).

המפקחת שהייתה בגן באותו הזמן ביקשה הדרן, וגם ההתלהבות אצל הילדים הייתה מקסימה: הם שאלו שאלות מאוד בוגרות על המיומנות שלי כרקדנית: איך אין סחרחורת בסיבובים מהירים? איך הגעתי לגמישות "כזו"? האם זה סיפור אמיתי? האם אחזור שוב להופיע בגן שלהם? השתדלתי לתת את כל התשובות, ואז לאחר שהסברתי את המונח "הדרן", רקדתי שוב ובלב שמח.

גם בגן השני התקבלתי בלבביות חמה שריגשה אותי מאוד. שוב הצבתי בפני הגננת את האפשרות לבחור בין הגרסאות, וכשראתה את התנועות שבהן התלבטתי, פסקה בחיוך כובש: "שלא תעזי לשנות !". וכך, שוב העליתי את הכוריאוגרפיה המקורית.

חזרתי הביתה נרגשת ומוצפת מחשבות. מאמצעי התקשורת עולה תמונה של מרחב ציבורי שכולו הקצנה, משני עברי המתרס, ואנטגוניזם מובהק. והנה, אני הייתי מוכנה להתפשר ולמצוא דרך שתקרב דתיים שנחשבים "מחמירים" אל אמנות המחול, והם מצדם, שכבר בעצם הנכונות להיחשף למחול היה מן האומץ, גילו פתיחות וסקרנות ומלוא הערכה וחום ושמחה. הייתה זו התנסות מרגשת, מעשירה ומעוררת השראה. כזה היה עבורי הביקור באופקים, באופקים של פתיחות הלב.

 

 

יעל פארן נפגשת עם ילדי גן - ג' במופע "מעבר למסגרת - גוף פוגש חלום" ו-"לרקוד עם נסיך", ועם תלמידי ד' - ח' במופע "מעבר למסגרת".  

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.