שם המחבר: אוהד לנדסמן

אנימציה תיעודית בעידן הדיגיטלי: בין בדיה למציאות

 

אני רוצה לדבר על מה שאני חושב שזאת דרך אופנתית, חדשה, אפשר לקרוא לה קצת טרנדית, לעשיית סרטים, זאת אנימציה תיעודית. לא כל כך חדשה בהיסטוריה של הקולנוע התיעודי ואני רוצה להראות קצת מהשורשים שלה, להסביר למה ללכת לכיוון כזה וכמה הוא מיוחד או איזה בעיות הוא מעורר בקולנוע התיעודי, ולהמחיש את הדברים בעזרת מספר דוגמאות מאחד הטקסטים המכוננים אני חושב של התקופה האחרונה וזה "ואלס עם באשיר". אבל אני רוצה לפתוח בהקרנה של קטע קצר מתוך סרט קצר, שהוא סרט אנימציית חימר של יוצר בשם ניק פארק... שיוצר בעזרת אנימציית חימר ובאופן מאוד הומוריסטי איזשהו מבט על תנאי המחיה של החיות בגן חיות, סרט שגם זכה ב-1989 באוסקר על הסרט הקצר הטוב ביותר.

הטוויסט המעניין בסרט זה שהוא מורכב מהקלטות אמיתיות עם אנשים אמיתיים שמדברים על תנאי המחיה שלהם, זוג זקנים שמתגוררים בבית אבות, משפחה שלמה שמתגוררת בחנות מכולת, ואותו יגואר שרואים הוא סטודנט מברזיל שמדבר על תנאי המחיה באנגליה לעומת ברזיל. ניק פארק לוקח פסקול אמיתי שמורכב משיחות אמיתיות ומרכיב עליו סוג של ויזואליציה מאוד קריאטיבי. בטוח וברור שזה אנימציה. אבל האם אפשר גם לטעון שזה סרט דוקומנטרי? אני חושב שהסרט הזה מראה לנו על איזשהו פער שעליו נבנית האנימציה התיעודית, בין מה שאנחנו רואים לבין מה שאנחנו שומעים, פער שגורם לנו לתהות על מה שאנחנו מורגלים אליו בקולנוע תיעודי. האם כשאנחנו רואים דמות אנחנו מיד רואים את מה שהדמות הזו מדברת עליו או מתבוננת בו, ולמה אי אפשר בעצם לחשוב על זה שיש איזשהו פער – אונתולוגי, אסתטי – בין מה שאנחנו רואים לבין מה שאנחנו שומעים, ואנחנו אולי יכולים לחשוב על מצב בקולנוע תיעודי שבו לרוב הפסקול יעגן לנו את הקולנוע התיעודי, הוא יהיה מורכב מהדבר האמיתי, מההקלטה האמיתית, אבל הוויזואל יהיה אינטרפרטציה חופשית, מאוד מאוד קריאטיבית ולאו דווקא מה שעמד מול המצלמה, אם תרצו. ובמשך 30 השנים האחרונות יש עלייה מאוד מורגשת במספר הסרטים שעושים את זה, בין היתר זה קשור לאופן שבו סוג העשייה הזאת עובר מסרטים קצרים, שלרוב אפשר למצוא באינטרנט או בכל מיני מקומות אלטרנטיביים, לסרטים באורך מלא. אנחנו יכולים לדבר על סרטים כמו "פרספוליס" או "שיקגו 10", אבל אולי החשוב ביותר והמעניין ביותר וזה שהביא לקרש קפיצה מבחינת ההתעניינות בז'אנר זה "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן...
 

לצפייה בהרצאתו של אוהד לנדסמן

 

* אוהד לנדסמן הוא חוקר קולנוע ומרצה בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב.

* מתוך "תעודה בבקשה!" השתלמות רכזי סל תרבות בנושא טשטוש גבולות בקולנוע תיעודי, דצמבר 2012.

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.