שם המחבר: יעל פארן

לרקוד כמו שהוא כותב; פגישה עם משורר ששינה את חיי

 

התרגשתי לקרוא את רשימתה של ד"ר הילה דוד, מנהלת סל התרבות העירוני ראשל"צ, על "הספר ששינה את חיי", (התפרסם במדור זה בחודש ינואר). התיאור כיצד הסופר הרוסי גוגול, אותו קראה לראשונה כנערה, השפיע בצורה מכרעת כל כך על חייה, "הוציא לאור" אצלי לפתע את המשורר ששינה את חיי.

בהיותי בת 19 (אז, חיילת ורקדנית בהתהוות),"פגשתי" לראשונה את המשורר הצרפתי פול אלואר. ההתאהבות בכתיבתו הייתה מיידית, בכל אשר כתב: השירה, הפרוזה הפואטית, ובמה שכתב על אודות השירה ותפקיד המשורר (שפת האם שלי היא צרפתית). ייחלתי לרקוד כמו שהוא כותב ואני עדיין נתונה להשראתו. על אף שמשאלתי להשתוות אליו לעולם לא תתממש, זהו אור גדול המאיר את דרכי. השירה שלו פתחה אותי לשירה בכלל, גם בעברית וגם בצרפתית. תמיד יש לי ספר שירה ליד המיטה. אני חוזרת לשירים ולטקסטים של פול אלואר שקראתי לראשונה בגיל צעיר מאוד, על אהבה למשל, וכיום אני מבינה אותם אחרת, חווה אותם עדיין בעוצמה למרות שכבר יש חלקים שאני יודעת בעל פה כמעט.

אלואר גרם לי לתהות על מהות הריקוד ועל מה שמחבר בין השירה למחול. אלו הן שתי האמנויות היחידות (למעט הזמרה שהכלי שלה הוא מיתרי הקול), אשר אינן נעזרות בכלי ייעודי על-מנת לייצר את הביטוי האמנותי. המשורר משתמש במילים אשר כל האנשים משתמשים בהן ביומיום. אולם, תחת ידיו של המשורר, המילים משנות את תפקודן היומיומי המקובל, והן הופכות לשירה שהיא אמנות. כך גם במחול: הרקדן והכוריאוגרף משתמשים בגוף אשר כל האנשים "משתמשים" בו בשגרת היומיום. אולם הרקדן (והכוריאוגרף) הופך את הגוף ואת התנועות לביטוי אמנותי. תנועת הגוף הופכת לנושאת אמירה, להתכוונות, לדימוי.  אמנויות אחרות עושות שימוש בכלים שאינם חלק מההוויה והקיום היומיומיים: כלי נגינה, צבעים ואמצעים רבים אחרים. אולי זה שופך אור על האהבה והחיבור שלי לשירה ועל האינטימיות הייחודית שנוצרת בינה לבין הקורא. זה כל כך שונה וגם כל כך דומה,לאינטימיות הנוצרת בין הצופה לרקדן.                                                                           

שורת המחץ של פול אלואר מבחינתי (בתחילת היכרותי עם שירתו, עוד לא ידעתי זאת) היא (תרגום חופשי): "יותר משהמשורר מקבל השראה, הוא זה המעורר השראה..." כיום אני כבר מבינה עד כמה השורה הזו, ועוד מדבריו על אודות תפקיד המשורר בחברה, השפיעו עליי ועיצבו את דרכי: הנחיצות להגיע קרוב לקהל, להרבה קהלים, לנסות לגעת, לעורר, לפתוח. להגיע למקומות המרוחקים מריכוזי האמנות, שבירת החיץ שבין הרקדן לקהל בכך שכבר אינו תמיד מוגן באמצעות במה, אלא פיזית קרוב לקהל, חשוף ופתוח לאינטראקציה ישירה עם כל קהל.

כל זה היה בעצם ידוע לי כמובן, אך תמיד חבוי ופועם בעומק הלב והעשייה האינטנסיבית. הפתיחות של ד"ר הילה דוד הרעידה מיתר של פתיחות אצלי, שאולי תחולל תנודה קטנה אצל מישהו. אולי זוהי שרשרת אינסופית של תנודות...

 

אפריל 2013.

מתוך המדור: פגישה לאין קץ

מפגשי המחול של יעל פארן מיועדים לילדי גן - ח'.

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.