שם המחבר: גליה עוז

מה לא אמרו על רואלד דאל? מאת גליה עוז


מה לא אמרו על רואלד דאל? שהוא שונא אדם, שונא נשים, מרושע, אנטישמי. הכול נכון, כנראה. אבל יש בכתיבה שלו משהו שמשחרר את נפש הילד בדיוק כמו אגדות האחים גרים – בפטיש של חמישה קילו. אין תרבות בלי תת מודע עוין, בלי תפוחים מורעלים, אמהות חורגות, בלי הזאב של כיפה אדומה – ואין לתאר את ספרות הילדים של המאה ה-20 בלי רואלד דאל. בדיוק כפי שכולנו צוחקים לפעמים בקול רם מדי, בתחושה של אשמה, מבדיחה גסה או לא-תקינה פוליטית, בדיוק כמו שנהגים מאטים את נסיעתם למראה תאונה בצד הכביש – ככה ילדים קוראים את רואלד דאל.

בספר "המכשפות" הוא יוצר זהות קריקטורית בין נשים למכשפות. כמו היהודים בפרוטוקולים של זקני ציון, המכשפות מסתירות בהצלחה את מזימתן הבינלאומית – להכחיד ילדים. שתי הדודות ב"ג'יימס והאפרסק הענק" הן כל כך חד ממדיות ברשעותן, עד שדריסתן על ידי אפרסק גדול הופכת לרגע משמח של קתרזיס.

דאל לא חס גם על ילדים. העונש על חוסר צייתנות, על אימפולסיביות, על חוצפה – הוא השפלה, הטלת מום, הוצאה סמלית להורג. ב"צ'רלי וממלכת השוקולד", שבו נלקחים חמישה ילדים לביקור בבית חרושת פלאי לשוקולד, מתנפחת אחת הילדות כמו בלון, וצבע עורה הופך לסגול כעונש על לעיסת מסטיקים בולמוסית, ועל אף שהיא תחזור לממדיה הטבעיים בסופו של דבר – היא תישאר סגולה. ילדה אחרת מושלכת לבור האשפה על ידי סנאים. להוריה ההמומים נאמר שכל מה שנזרק לבור מוצא את דרכו אל הכבשן. כאשר אמה של הילדה מתכופפת אל הבור – "אחוריה העצומים הזדקרו באוויר כמו פטריה ענקית. זאת הייתה תנוחה מסוכנת... דחיפה קטנה במקום הנכון... וזה בדיוק מה שהסנאים עשו!" בסופו של דבר, גם הבת וגם האם שבות הביתה בשלום, בדיוק כמו שכיפה אדומה וסבתא שלה יוצאות בשלום מתוך בטנו של הזאב. אלא שדאל (להבדיל מהאגדה) נהנה לתאר באופן מבזה את "אחוריה העצומים" של האם, בדיוק כפי שהוא מלגלג על הילד השמן והזללן ומכנה אותו חזיר. דאל בז למוחלשים. בתהליך דארוויניסטי, הילדים הלא-סתגלנים נמחקים בזה אחר זה.

מבחינה זאת, "צ'רלי בממלכת השוקולד" הוא המחריד שבספריו. כמו איקרוס, שכנפיו נמסות בשמש והוא צונח אל מותו בים – ארבעת הילדים ה"רעים" בספר של דאל מפגינים עצמאות מחשבתית, שאפתנות ואינדיבידואליזם, ונענשים על כך. מהזוועה ניצל רק הגיבור הקונפורמיסטי, החיובי, נטול החולשות.

ב"מטילדה" – ההרמוני והמשעשע שבספריו – המנהלת "זינקה קדימה, תפסה את הצמות של אמנדה באגרופה הימני והרימה את הילדה באוויר. אחר כך התחילה לסחרר אותה מסביב לראשה יותר ויותר מהר, ואמנדה צרחה וצווחה, והטרופדרוס צעקה, 'אני כבר אראה לך מה זה צמות, עכברוש קטן שכמותך'". בהמשך, המנהלת מעיפה את הילדה באוויר, וזו נוחתת בשדה מרוחק, אך כמו בסרטים המצוירים – היא מתאוששת וקמה מיד, הלומה אך לא פגועה. אין מקום לטראומות כשמדובר באלימות סובלימטיבית. 

כשאני מקריאה בקול רם את "מטילדה" בסדנאות הכתיבה שלי, אני עוקבת אחר תגובתם של המאזינים שלי, כולם בני 8 עד 11, ורואה על פניהם תדהמה, זעזוע והנאה צרופה. זה מה שעושה פטיש של חמישה קילו. ב"צ'רלי" יש איזכורים נלהבים ל"הרוח בערבי הנחל" ול"פו הדב". אלא שקנת גרהם וא.א. מילן הם סופרים של ניואנסים, ודאל, מה לעשות, לא יודע לכתוב בעדינות. ובכל זאת, צריך את רואלד דאל בדיוק כפי שצריך משחקי מחשב אלימים וג'אנק פוד, כפי שאי אפשר לוותר על הקסם השטחי של להקת "אבבא", וכפי שאין לדמיין חיים בלי חלומות רעים, בלי רכילות ובלי שמחה לאיד. ואולי גם כדי להזכיר לנו, על דרך השלילה, מהי איכות אמיתית.

                            

*מתוך המדור "פגישה לאין קץ".

**גליה עוז היא סופרת ילדים ובמאית דוקומנטרית. במסגרת סל תרבות ארצי היא נפגשת עם תלמידי ב' - ד'. מספריה: "שקשוקה נעלמת", "שקשוקה שתיים", "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא", שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים", "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" (כתר).
במפגשים משוחחת הסופרת עם הילדים על ילדותה בקיבוץ, על כתיבה, על כלבים וחתולים ועל קריאת ספרים כאמצעי להתבוננות בעצמנו ובאחרים. הספרים עוסקים בהווי חייהם של ילדים בבית הספר ובשכונה, וביחסים בין הורים לילדים.

מתוך הביקורות על סידרת ספרי "שקשוקה":
“אם ילדים בני שמונה יכבו את המסכים ויקראו עוד ועוד ספרים מסוג זה, אולי באמת יהיה להם למה להתגעגע בבגרותם”. מאיה לוין, “הארץ”, אוגוסט 2014.
“כמה רוח טובה נושבת אל הקורא מתוך הסידרה הזאת”. יהודה אטלס, יולי 2014.

***לרשימות נוספות של גליה עוז: "הג'ינג'ית הסוררת הזאת"; "זהירות: מסר!".

****מרס 2015.  

יש למלא את הפרטים

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.