מבקר התאטרון הבריטי הנודע קנת טיינן טען כי "אין תיאטרון יכול לשגשג באופן שפוי, כל עוד מה שמתרחש על הבמה אינו מחובר בטבורו למה שמתרחש מחוצה לה". אין בדברים אלה כדי להעיד על העדפתו של ז'אנר או סגנון תיאטרוני כזה או אחר, אלא על היותו של תאטרון טוב חלק מהותי בחיי האדם והחברה בתוכה הוא פועל – משקף אותה ומשתקף בה.
בימים אלה של מתקפה כוללת על התרבות אני מבקשת לחדד את חשיבותו של התאטרון, שמעניק לצופים שלו הן את האפשרות להכיר את עצמם ואת עולמם באופן עמוק, והן את היכולת לראות ולהכיל בתוך עולמם את הזולת ואת החברה הסובבת אותם, וזאת בתנאים מבוקרים ומגוננים.
המילה "תיאטרון" פירושה ביוונית - "מקום שממנו רואים". המילה "מקום" – מגדירה את התיאטרון קודם כל כמרחב או כחלל, שבו מתרחשת הפעולה שרואים; המילה "רואים" מכוננת את התיאטרון כמרחב חזותי, חלל שפעולת הראייה המתקיימת בו היא תכונתו היסודית; והמילה "שממנו", שמתפקדת לכאורה רק כמילת קישור בין המרחב לבין פעולת הראייה המתקיימת בתוכו, מכילה למעשה שלושה רכיבים חשובים נוספים: נקודת תצפית שממנה רואים, תנועתו של המבט שנע מהצופה אל הבמה וממנה חזרה אליו, והמרחק הקיים בתיאטרון בין מקומו של הצופה (שממנו הוא רואה) לבין הנצפה.
המושג "מרחק" או "מרחק אסתטי" ששכיח בהסבר על מהות האמנות בכלל, אופן פעולתה וטיב השפעתה על הנמענים, נכון במיוחד כשמדובר באמנות התיאטרון, שמתייחדת מאמנויות אחרות בכך שבה האפשרות "לראות ממרחק" היא בד בבד גם קונקרטית וגם מטפורית. הצפייה בתיאטרון, המתקיימת במרחק בין האולם לבמה; ובמרחק בין המציאות הבדיונית לשטף ההתנסויות המיידי של הצופה בחייו, מהותית למדיום ונובעת מהנוכחות הממשית, המבצעת, של השחקנים והקהל בחלל המשותף בזמן הצפייה.
דימוי ה"מראה" עשוי להבהיר את רשת המבטים הנרקמת בין הבמה לאולם ומייחדת את ה"ראייה" התיאטרונית. כיוון תנועתו של המבט המגיע אלינו מהמראה-במה מאפשר לנו לראות קודם כל את עצמנו מנקודת תצפית וירטואלית שבה איננו נמצאים, כלומר מבחוץ. המבט הרפלקטיבי הזה הוא המחולל גם את ראייתו של האחר באמצעות גילומו על הבמה. עמנואל לוינס משתית את כל תפיסתו האתית על ראיית האחר "פנים אל פנים" – ראייה כזו היא יסוד מרכזי בתאטרון. רשת המבטים שנרקמת בפועל בתוך חלל חי בתהליך הצפייה יוצרת אפקט ייחודי, שמסוגל במיטבו לעורר לחשיבה אתית, חברתית ופוליטית, ששום פרקטיקה תרבותית אחרת אינה יכולה להציע.
מעבר לחינוך לצפייה מושכלת באמנות, הרפרטואר של סל תרבות ארצי בתחום התיאטרון אמור לחדד את הכרת הצופה הצעיר את עצמו כאדם חושב ואוטונומי, ואת הרגישות שלו כלפי האחר וכלפי החברה בתוכה הוא חי, תוך תקווה שינצל את אלה לפעולה מול עוולות ואי צדק במציאות הממשית בחייו הבוגרים.
זהבה כספי
יו"ר ועדת רפרטואר תיאטרון
סל תרבות ארצי
פרופסור זהבה כספי מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. עורכת כתב העת "מכאן" לחקר התרבות והספרות העברית. חברת הוועד המנהל של ביה"ס למשחק ולאמנויות הבמה ע"ש לארי וליליאן גודמן בבאר-שבע.
סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.
תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.
התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.
התוכנית פועלת החל משנת 1987.