וניה

וניה

מגיפה עולמית מאלצת חבורת אנשים להתקבץ יחד במלון בוטיק כושל, ריק מאורחים, אי שם בפריפריה הכפרית, עד יעבור זעם. המציאות ההזויה שנכפתה עליהם יוצרת דינמיקה מורכבת בין הדמויות והופכת את המלון הנטוש לסיר לחץ מבעבע של יצרים ותשוקות. אהבות נכזבות, בגידות, חלומות שמתנפצים על קרקע המציאות, חיים חסרי סיפוק – כל הרכיבים של היצירה הצ'כובית המקורית, מתעצמים ומקבלים ממדים מיתיים נוכח אימת המגיפה. עיבוד חופשי ואקטואלי מאת איתי טיראן, לקלאסיקה של צ'כוב.

עיבוד מאת איתי טיראן למחזה של צ'כוב

בימוי: כפיר אזולאי

תפאורה: אדם קלר תלבושות: יהודית אהרון תאורה: נדב ברנע מוזיקה: אלדד לידור וידאו: ניתאי שלם וסיון פרסלר תנועה: עמית זמיר ע' במאי: אליענה מגון

משתתפים: דרור קרן, יובל סגל, אנסטסיה פיין, כינרת לימוני, רמי ברוך / אלי גורנשטיין, מרים זוהר/ הלנה ירלובה.

אנטון פבלוביץ' צ'כוב מחזאי

צ'כוב נולד ברוסיה ב־1860. אביו שהיה איכר פשוט, נהג ביד קשה בששת ילדיו ובאשתו העדינה. את מרבית ילדותו העביר צ'כוב בחנות המכולת של אביו. כשפשט האב את הרגל, עברה המשפחה למוסקבה. צ'כוב נשאר בעיר הולדתו ללמוד, והתפרנס ממתן שיעורים פרטיים. שנים אלה הקנו לו עצמאות, אחריות ובוז לקטנוניות וקמצנות. בשנת 1879 הגיע צ'כוב למוסקבה ללמוד רפואה. וקיבל על עצמו גם אחריות על המשפחה, כיוון שאביו היה חלש וחולה. בעידודו של אחיו הבכור, אלכסנדר, התחיל לשלוח סיפורים הומוריסטיים קצרים לעיתון כדי להתפרנס. צ'כוב שלח מאות סיפורים קצרים ודרמות קטנות לעיתונים של מוסקבה ופטרבורג. את הדמויות לסיפורים שאב צ'כוב  מרחובותיה של מוסקבה. בשנת 1884 סיים צ'כוב את לימודיו, והחל לעבוד כרופא. אולם מטופליו היו ברובם אנשים עניים, ולכן הוא המשיך לכתוב כדי להתפרנס. בדצמבר 1885 כשביקר בפטרבורג, התברר לו כי הוא נחשב לשם־דבר בין המוציאים לאור, וכי סיפוריו חביבים על הקהל. מחזהו הראשון פלטונוב נכתב ב־1878. אחרי מות אביו מכר צ'כוב את אחוזתו מליקובו, ליד מוסקבה, ועבר בעקבות עצת רופאיו לילטה, שאקלימה היה נוח יותר לבריאותו הלקויה, שכן היה חולה שחפת. צ'כוב המשיך לכתוב סיפורים קצרים עד סוף ימיו. ההוא נחשב למחדש הדרמה הרוסית המודרנית. כשנוסד התיאטרון המוסקבאי האמנותי ע"י דנצ'נקו וסטניסלבסקי, החלה תקופה של שיתוף פעולה פורה בין התיאטרון לצ'כוב. בעונה הראשונה של התיאטרון הם העלו את מחזהו השחף, שזכה להצלחה עצומה. בחזרות צ'כוב פגש את השחקנית אולגה קניפר, שהפכה לאשתו. שנה לחאר מכן הם העלו את הדוד וניה. בשנת 1901 הוצג המחזה שלוש אחיות. בריאותו של צ'כוב הלכה והידרדרה. כתיבת המחזה גן הדובדבנים והנסיעה לחזרות במוסקבה דרשו ממנו מאמץ אדיר ממנו לא התאושש. הוא נפטר ב־15 ליולי 1904. 

כפיר אזולאי במאי

בוגר תואר ראשון ושני במגמת בימוי בחוג לתיאטרון אוניברסיטת תל־אביב. במאי וכותב מוסיקה לתיאטרון. 

אדם קלר עיצוב תפאורה

נולד בקיבוץ צרעה. למד בחוג לעיצוב במה בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. בין עבודותיו לתיאטרון.

יהודית אהרון עיצוב תלבושות

בוגרת החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, ביה"ס לאמנות בוילנה וביה"ס צלציור של פרופסור אירנה ברילוב. 

נדב ברנע עיצוב תאורה

אמן רב תחומי, מוזיקאי ומעצב תאורה וסאונד לעבודות במה וטלוויזיה. כמעצב תאורה בכיר, ברנע עיצב עשרות עבודות מחול, תיאטרון ומופעי מוזיקה בתאטראות הגדולים בישראל ובעולם.

אלדד לידור מוזיקה

כותב ומעצב מוסיקה להצגות, לסרטים, למופעי מחול, לרדיו ומולטימדיה. בוגר המגמה לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בירושלים. מלמד עיצוב מוסיקה בסמינר הקיבוצים. 

עמית זמיר עיצוב תנועה

מורה לתיאטרון מחול, יוצר וכוראוגרף. בוגר בית הספר למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין, הסדנה להכשרת רקדנים בחיפה. בעל תואר ראשון B.Ed בחינוך למחול ותואר שני M.A בכוראוגרפיה. מורה לתיאטרון מחול בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין, מורה ליצירה אישית בבית הספר למשחק ואמנויות הבמה "גודמן" בנגב, מעביר סדנאות "פשוט לזוז" בתנועה בארץ ובעולם. 

נושאי דיון בכיתה:

• ראשית, כדאי לערוך היכרות עם צ'כוב, המחזאי, הסופר והרופא, יליד 1860, שנפטר משחפת בגיל 44 ונחשב לאחד הכותבים הגדולים בכל הזמנים. 'הדוד וניה' הוא אחד מארבעת מחזותיו האייקוניים של צ'כוב (יחד עם 'גן הדובדבנים', 'שלוש אחיות' ו'השחף'), שהפכו זה מכבר לקלאסיקה ועולים שוב ושוב על במות ברחבי העולם.

• כדאי לערוך השוואה בין 'הדוד וניה' המקורי, לבין 'וניה' הנוכחי: זמן ההתרחשות הועתק משלהי המאה התשע עשרה לימינו, על רקע מגיפה עולמית (דמויות המחזה מרותקות למסכים ולמבזקי החדשות); מקום ההתרחשות אינו עוד פרובינציה רוסית, אלא פריפריה עלומה, בלתי קונקרטית; מספר הדמויות הצטמצם מתשע לשש; ד"ר אסטרוב אינו עוד רופא כפרי, כי אם רופא שעושה ביקורי בית, ואילו אהבת הטבע שלו הפכה לאקטיביזם למען הסביבה; הפרופסור הפך לפרופסור לתיאטרון ואשתו ילנה לשחקנית; האחוזה שבבעלות הפרופסור ובניהולם של וניה וסוניה, הפכה לבית מלון. בהערת אגב, כדאי לשים לב שהמילה "קורונה" אינה מוזכרת במחזה, המעבד בחר במגיפה מיתית בלתי קונקרטית.
• בתקופת הסגר שכפתה עלינו הקורונה, אנשים החלו להתבונן פנימה ולשאול את עצמם שאלות שנוגעות לחיים של כל אחד ואחת מהם (האם אני מרוצה מהחיים שלי? מהעבודה? ממערכות היחסים?). גם הדמויות של צ'כוב עוסקות בחשבון נפש, בחלימה, בשאלות הנוגעות להחמצות שבחייהם. "עבורי זה היה חיבור מאד ברור עם צ'כוב", סיפר איתי טיראן על הבחירה למקם את ההתרחשות בתקופת מגיפה עולמית. כדאי לשוחח על הבחירה.
• ילנה, האשה הצעירה, מושא חיזוריהם של הגברים במחזה, שנשואה לפרופסור הקשיש, אומרת: "די, נמאס לי לשמוע כמה כולם מרחמים עלי... "מסכנה, תקועה עם הזקן הזה"... איזה טיעון שחוק מהמאה הקודמת". מדוע, לדעתכם, החברה מתייחסת בחשדנות למערכת היחסים בין שני אנשים שקיים ביניהם פער גילים משמעותי?
• האקטיביזם הסביבתי של ד"ר אסטרוב הוא הזדמנות מצוינת לשוחח על משבר האקלים, ההתחממות הגלובאלית וניצול משאבי הטבע. כדאי להתוודע לגרטה טונברג, האקטיביסטית השבדית, שהחלה את פעילותה כילדה (ואף מוזכרת במחזה)

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

idop@cameri.co.il