אינטימיות ב 36 שאלות-Q&A

בשנת 1997 פרסם פרופסור ארתור ארון, מומחה לפסיכולוגיה מארה"ב, מחקר המתאר ניסוי מדעי שנערך בקרב זוגות של זרים. לחדר הוכנסו גבר ואישה זרים והושבו אחת מול השני. ניתנו להם סדרה של 36 שאלות ההופכות בהדרגה לאישיות יותר ויותר. שאלות כדוגמת - ״מה בעיניכם הוא יום מושלם?״ מתגלגלות אל ״מהי המשמעות של החברות בעיניכם". על פי המחקר, פתיחות בפני אדם אחר, חשיפת רבדים עמוקים באישיות שלנו והצבת עצמינו במקום של פגיעות, יכולות לפתח אינטימיות כה חזקה, שיכולה להוביל גם להתאהבות.

36 שאלות ו-4 רקדנים החושפים מאישיותם ומחוויותיהם כאירוע מחול אינטימי ומקרב.   

כוריאוגרפיה: רייצ'ל ארדוס

רקדנים יוצרים: מתן דוד, תומר גיאת, שי הרמתי, אורי לנקינסקי

מוסיקה: אריק סאטי, ג'יאניס פריוס, הקרפנטרס ועוד

משך המופע: 50 דקות

הכנה לקראת צפייה במופע המחול "אינטימיות ב-36 שאלות" מאת רייצ'ל ארדוס

(להורדת ההכנה בפורמט PDF לחץ כאן)

מושגים בסיסיים: מהו מחול ומהי יצירת מחול?

כוריאוגרף - היוצר שאחראי על כל מרכיבי יצירת המחול.

משפט תנועתי - סידרה קצרה של תנועות.

שפה תנועתית - חיבור של המשפטים התנועתיים, ה"מילון" התנועתי הייחודי של היצירה, טכניקת המחול הספציפית שמשתמשים בה והסגנון (קלאסי, מודרני, אחר).

סוגי מחול מרכזיים - הינם הבלט הקלאסי והמחול המודרני. סגנונות בולטים אחרים הינם: מחול עכשווי, תיאטרון מחול, ריקודי רחוב, פלמנקו ועוד.                                                                                              

הרעיון המרכזי - המוביל את הכוריאוגרף. יכול להיות סיפור, רגש, תוכן ומסר או רעיון מופשט.                                               

מרחב - חלל הבמה בו נעים הרקדנים והשימוש שהם עושים בו. מעניין לשים לב האם הרקדנים נעים במקום אחד, מתקדמים בחלל במסלולים, יוצרים מבנים (שורות, טור) משתמשים ברמות גובה שונות (גבוה - עמידה וקפיצה, בינוני -כיפוף רגלים, נמוך רצפה).      

הרקדנים - בלתי אפשרי להפריד בין הרקדן והריקוד. הם היצירה וכלי הביטוי בו זמנית בניגוד לאמנויות אחרות. הם שמאפשרים לכוריאוגרף להביע את עצמו ולעיתים גם משתתפים בתהליך יצירת המחול. מעניין לשים לב ליכולות הטכניות ורמת המיומנות הגופנית של הרקדן ולנוכחותו. מה ההכשרה שלהם (קלאסי, מודרני, אחר)? לאיכויות התנועתיות, לשרירים, הזיעה וכו'. יש לשים לב למספר הרקדנים, החלוקה המגדרית (כמה בנים וכמה בנות?).

הלווי המוסיקלי - של המחול יכול להיות קטע מוסיקה קיים או מוסיקה המולחנת במיוחד למחול. התנועות יכולות להיות מותאמות למוסיקה בדיוק רב, בצורה חלקית או להיות מנוגדות למוסיקה (תנועה איטית בלווי מוסיקה מהירה) המוסיקה תורמת ליצירת המכלול האמנותי השלם.

התלבושות והתפאורה - גם הם משלימים את החוויה האמנותית. הכוריאוגרף מחליט על צבע ועיצוב התלבושת, מה תהיה התפאורה או האם בכלל תהיה, צורת הבמה והישיבה של הקהל ועוד. כל החלטה כזאת היא מכוונת ויוצרת משמעות. 

מה אנחנו חווים במהלך מופע מחול?

אמנות המחול במהותה היא מופשטת מאחר שהיא מבוססת על תקשורת לא מילולית שבדרך כלל נושאת משמעות עמוקה. עם זאת, המחול הוא גם גשמי מעצם העמדת הגוף במרכז ההבעה. אנו חווים את גוף הרקדן החי, את שריריו, תנועתו, זיעתו ועל ידי גופנו והחושים, אנו חווים את הריקוד. הצפייה במחול אינה מחייבת להבין את הנראה, אלא לחוש, לדמיין ולהרגיש את מה שמתעורר בנו לאחר תפיסת המחול. החוויה האמנותית מכוונת להשאיר מקום לפרשנות אישית של הצופה, שבוחר על מה להסתכל ובמה להתמקד. לכל צופה, בעקבות זאת, נוצרת חוויה ייחודית ואישית.

כיצד נוצרות יצירות מחול?

הרקדנים מתפרנסים מעבודתם, המחול הוא מקצועם וייעודם המקצועי הוא להעלות יצירות מחול ולהופיע איתן. יצירה של מופע מתחילה בעבודה פרטנית בסטודיו על כל חלק בנפרד. לאחר מכן מתקיימות חזרות בהן היוצר מעיר הערות לרקדנים ומתקן אותם. השלב הוא הוא חזרות מלאות, כלומר הרצת כל המופע ללא הפסקות, לעיתים מול קהל וללא תלבושות ותאורה. השלב הבא הוא מופע שלם בסטודיו ללא תאורה והשלב הסופי הוא מופע על הבמה עם כל האמצעים הבימתיים. בכל אחד מהשלבים הללו, עוד בטרם גיבוש המופע הסופי, אפשר לצפות ולהנות. ואכן, אף אתם תצפו במופע סטודיו שאינו כולל תאורה.

מה מייחד את המחול העכשווי?

ביצירות מחול קלאסיות, הבימה נתפסת כייצוג העולם הבדוי שבו מתרחשת העלילה. הדרמה המועלית בשפת המחול מוצגת כאירוע נפרד מהמציאות של הצופים, ולכן היא מוצגת באולם, במרחב ייעודי, שבו קיימת הפרדה בין חלל התנועה של הרקדנים ובין חלל הצפייה. יותר מכך, החלל שבו מתרחשת היצירה מוגבה על בימה, וזאת מתוך חלוקה בולטת: עולם האמנות מזה ועולם היום-יום מזה. המחול העכשווי מערער על תפיסה בימתית זו. יצירות רבות של המחול העכשווי נמנעות במכוון מהפרדה חותכת בין חלל הריקוד לחלל הצפייה. טשטוש גבולות זה מושתת על התפיסה שלפיה הצופה הוא שותף פעיל ליצירה, והתיחום בין עולם האמנות ועולם החיים מועמד בלי הרף בסימן שאלה.

הכנה לצפייה במופע (המורים יכולים לבחור בין הנושאים הבאים)

ההשראה ליצירה

ספרו לתלמידים על המחקר הפסיכולוגי המפורט למעלה. תנו להם לענות בזוגות על לפחות 2 מהשאלות הבאות מתוך המחקר. מדדו את הזמן - כל אחד מבני הזוג מדבר 2 דק' ואז מתחלפים:

- בהינתן האפשרות לבחור כל דמות שתרצו, את מי הייתם מזמינים לארוחת ערב?

- מהו בעינכם יום מושלם?

- אילו יכולתם לקום מחר בבוקר עם תכונה או יכולת כלשהיא, מה היא תהיה?

- האם יש משהו שאתם חולמים לעשות כבר הרבה זמן?

שאלו את התלמידים כיצד הרגישו בשיחה הזאת. האם זה היה נעים? מביך? האם גיליתם משהו חדש על מי ששוחחתם איתו? איך זה מרגיש לספר? איך זה מרגיש להקשיב?

צפו בקטע מהיצירה: https://youtu.be/t_tLWQFxU_Q

מחול כאמנות הבעה

בעולם המחול יוצרים בדרכים שונות. יש המדגישים את הצד הגופני, המופשט של המחול, ויש המדגישים את ההבעה. ביצירה זו הרקדנים הם לא רק הגוף המבצע שיש לו יכולות פיזיות מרשימות, אלא הם מביאים את עצמם בצורה אישית. הקטעים בנויים לפי התשובות האמיתיות שנתנו הרקדנים (במילים ובתנועה) לשאלות של המחקר המוזכר למעלה. כל אחד מהרקדנים מאופיין בסגנונו ובעולמו. המחול נוצר מהסיפורים האישיים האלה והמטרה היא לתקשר, להעביר רגש ומסר אנושי. נוצרת תחושת קירבה בין הרקדנים לבין עצמם וגם תחושת קירבה בין הרקדנים והקהל.

לפני המופע הציעו לתלמידים לשים לב איך נוצרת האינטימיות הזאת ושוחחו על כך לאחר המופע. אל תספרו להם מה יקרה, אלא תנו להם נקודות למחשבה: מה צורת ישיבת הקהל? (מ-3 צדדים) מה המרחק של הקהל מהרקדנים? (קטן, רואים כל תנועה, גם הכי קטנה) איך הרקדנים לבושים? (בבגדי יום יום - דומים לקהל) איך הרקדנים מתייחסים לקהל? (יוצרים קשר עין, מחייכים, מזמינים אותם להיות פעילים)

לאחר ההופעה

בקשו מהתלמידים לחשוב על רגע אחד בהופעה שהיה מעניין במיוחד. בקשו מהם לכתוב במשך כמה דקות על רגע זה: ראיתי... הרגשתי... דמיינתי... בקשו מהם לשתף בזוגות זה את זה בחוויה – יתכן שהתגובות יהיו שונות מאוד זו מזו, מה שקולע בדיוק למהותה של אמנות המחול. בקשו מכמה תלמידים לשתף את הכיתה במה שכתבו.

נושאים אפשריים: איזה מחשבות/רגשות עולים בכם בעקבות המופע? מה תרם ליצירת האינטימיות בין הרקדנים ובינם לבין הקהל? (היא נוצרת על ידי הקרבה לרקדנים, הבמה שהיא מ-3 כיוונים, הרקדנים מסתכלים בעיניים, בגדי יום יום, הרקדנים מדברים את עצמם, הקהל גם משתתף), מה חשבתם על מרכיבי המופע השונים: הרעיון, התנועות, הרקדנים, השימוש במרחב, המוזיקה, התלבושות והתפאורה? מאיזה רקדן/ית התרשמתם במיוחד?

הידעת? להורים:

מחול בתקופתנו - העידן הפוסט מודרני. בתחילת המאה ה-20 התחיל להתפתח המחול המודרני ששלל את הבלט הקלאסי שהיה לפניו ופרץ דרך חדשה ומהפכנית. אמני המחול שאפו להביע את מחשבותיהם ודעותיהם דרך הגוף. סוגה זו התפתחה מאד במהלך 120 השנים האחרונות. יש הקוראים למחול העכשווי "מודרני", ויש חוקרים המגדירים אותו כ"פוסט מודרני" (מה שבא אחרי המודרני).

במחול פוסט מודרני נשברים כל הכללים והכל אפשרי. הנושאים יכולים להיות תנועתיים לחלוטין או בעלי מסר. חלל ההופעה יכול להיות במת זירה, רחוב, גן ציבורי, מפעל נטוש. הלבוש אינו מסוגנן אלא יומיומי - טישרט ונעלי התעמלות. תנועות המחול יכולות לכלול מחוות יומיומיות - ללכת, לשבת, לקום. הקהל אינו צופה בהופעה אלא בנסיון, פרפורמנס, מיצג, התרחשות. בעיקר נשברים הגבולות בין התחומים: מופע המחול יכול לכלול טקסט ודמויות, הרקדנים יכולים לצייר תוך כדי ריקוד וכד'. כמוכן הגבול בין הקהל והבמה נפרץ והצופה הופך להיות פעיל. הוא זה שבוחר על מה להסתכל ובמה להתמקד והחוויה האמנותית משאירה מקום לפרשנותו האישית. לעיתים הקהל ממש משתתף בהופעה.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

talulaproductions30@gmail.com