אנו רואים חשיבות רבה בעבודה של הצוות החינוכי, על מנת לחדד, לעבד ולהעמיק את מסרי ההצגה. לפניכם נקודות מומלצות לדיון:
שלב א' – רשמים ותחושות מההצגה:
לתת מקום לשיתוף בתחושות ובמחשבות של התלמידים שעלו מתוך ההצגה. להעלות שאלות כגון:
איך הרגשתם בהצגה? מה חשתם כלפי הדמויות השונות בהצגה (הזדהות? תיעוב? כעס? רחמים? ביקורת? האשמה? חמלה?), האם ההצגה חידשה / שינתה משהו בעמדותיכם?
שלב ב' – עיבוד רגשי וקוגנטיבי:
שאלות מנחות לדוגמא:
שיר – גיבורת ההצגה: מה לדעתכם הרגישה שיר כשנחשפה להעברת תמונתה ולסחיטתה? (בלבול / כעס / חוסר אונים / חרדה...) האם לדעתכם שיר היתה שותפה / אשמה בפגיעה בה? (גם אם התלמידים מדברים על אשמה, חשוב להדגיש את חוסר הלגיטימיות של האחר להשתמש בתמונה – לשליחה למישהו אחר / להפצה / וכמובן לסחיטה ואיומים)
איך אתם הייתם נוהגים במצב קשה של מצוקה? (חשיבות השיתוף – הקלה רגשית וקבלת סיוע ממשי) האם הייתם משתפים? אם כן - את מי?, אם לא - מדוע?
טלי – החברה הטובה:
טלי מפרה את הבטחתה לא לגלות את הסוד ומגלה לאביה של שיר:
לדבר על הבטחה ונאמנות, הבחנה בנורות אדומות של מצוקה אצל חבר/ה, על הפרת הבטחה בעת חירום, על הלשנה לעומת דיווח.
ערן – בן הזוג: מידת אחריותו על הפגיעה בשיר, אופן התמודדותו של ערן – בתחילה מול הפעלת לחץ ושכנוע ובהמשך – בבחירתו לקחת אחריות על מעשיו.
שרון – "החבר" שסוחט ומאיים:
הבחירה לנצל מישהו אחר רק בגלל שהוא יכול – מבלי לגלות חמלה לאדם שבו הוא פוגע ולהשלכות הפגיעה (שלצערנו עלולה להגיע לכדי מעשים אובדניים): לדבר על אמפתיה, על להעמיד את עצמי במקום האדם הנפגע (או אדם משמעותי עבורי – אם היו עושים את זה לבן/בת משפחה שלי..).
זו הזדמנות לדבר על השפה המחפצנת (מלשון חפץ) ששרון משתמש בה ביחס לשיר ("אני נותן לךָ, אתה נותן לי" וכו'...) ובכלל לשוחח על קשרים בין המינים – עד כמה הם מושתתים על כבוד וראיית האדם כסובייקט ולא כאובייקט למימוש צרכיי. לעתים החברה שופטת ומאשימה את הקורבן. גם אם לקורבן היה חלק / אחריות – חשוב שלא להפחית מחומרת הפגיעה ומאחריות הפוגע על ניצול המצב.
ניתן גם להרחיב דיון בנושאים כמו: הבחירות שלי כאדם – לא לבחור ביחסי ניצול, כשאני מנצל מישהו אחר – אני לא רק פוגע באחר, אלא גם פוגע באדם שאני – האם אני רוצה להשיג דברים בדרך ניצול אחר או בזכות עצמי.
שלב ג' – סיכום תכני ההצגה ומסריה:
לבדוק באיזו מידה הפנימו התלמידים את מסריה של ההצגה. להעלות נקודות כגון:
1. צילום, שליחה והפצה של תמונה (ללא רשות וגם עם רשות) – משמעות ואחריות: להפעיל שיקול דעת לפני צילום של עצמכם / של אחרים, לעצור ולחשוב על ההשפעה על האחר (איך אני הייתי מרגיש/ה אם היו עושים לי את זה), הבנה שכל תמונה ברגע שצולמה – עלולה להיות מופצת ללא כל שליטה מצידכם. חשוב גם לתת מידע על החוק למניעת הטרדה מינית – על הפגיעה ברמה הפלילית של הפצת תמונה וסחיטה.
2. לחץ חברתי – להקשיב לאינסטינקטים הראשוניים שלכם, לא לקחת החלטה פזיזה כשאתם לא שלמים עמה, להבחין בלחץ שמופעל עליכם ולמצוא את הכוחות לעמוד בו.
3. להדגיש את חשיבות הפנייה לעזרה לאדם שסומכים עליו – הורה, צוות חינוכי, וכד'. לשוחח על ההתגברות על מחסום המבוכה ועל החשש מכעס והאשמה, על כך שתמיד ניתן למצוא פתרון לסיטואציה - לאפשר להם להעלות פתרונות ולהוסיף פתרונות מצידכם.
4. בנוסף, חשוב להביא לידיעתם כי בכל חשש לפגיעה בילדים ונוער ברשת ניתן להתקשר 24/7 אל המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – מוקד 105. המוקד מטפל בכל סוגי הפגיעות, פליליות ואזרחיות, כגון: בריונות, חרם, ביוש (שיימינג), התחזות, הפצת תמונות וסרטונים מיניים ו/או פוגעניים, הטרדה ופגיעה מינית, ועוד. המענים במוקד כוללים טיפול משטרתי במידת הצורך, טיפול במקרי חירום והצלת חיים, סיוע בהסרת תכנים, תמיכה והפניה לגורמי סיוע, ייעוץ ומתן מידע. www.105.gov.il