IT'S NOW.IT'S NEVER-גרסת סטודיו

יצירת מחול באורך מלא לשמונה רקדנים העוסקת בזכרון. בכל פעם שאנחנו מספרים זכרון 

שלנו, אנחנו משנים פרט מתוך הסיפור. ככל שנתרחק מהזכרון עצמו,מה שנספר לעצמנו, 

יתרחק יותר ויותר מהזכרון המקורי. ביצירה זו, נרקמים זה בזה תשעה זכרונות שונים לכדי סיפור אחד.  

דפי אלטבב - זוכת פרס שרת התרבות ליוצר צעיר במחול לשנים 2012, 2013 2016 וזוכת פרס ביצוע ליצירה ITS NOW.ITS NEVER  לשנת 2018. זוכת פרס רוזנבלום לשנת 2014 על היותה יוצרת מבטיחה. בוגרת בית הספר לאמנויות המחול של מכללת סמינר הקיבוצים, בעלת תואר ראשון B.Ed. ותעודת הוראה בהתמחות קומפוזיציה וכתב תנועה. יוצרת במחול משנת 2005. החלה את דרכה ב"גוונים במחול", "אינטימדאנס" ו"הרמת מסך". מופיעה ברחבי העולם עם יצירותיה ומעבירה סדנאות אמן. בקיץ אשתקד הוזמנה ליצור יצירה מקורית עבור פסטיבל המחול ADF בארה“ב. מנהלת אמנותית וכוריאוגרפית של "קבוצת המחול דפי אלטבב" יחד עם ניני (ניצן) משה, שותפה האמנותי ליצירה ולחיים. דפי אלטבב וחברי הקבוצה מעבירים סדנאות טכניקה ורפרטואר לתלמידים ורקדנים מקצועיים ברחבי הארץ וכמו כן פעילות לילדים בנושא הקשר בין מוסיקה ומחול. אלטבב נתמכת על ידי המחלקה למחול במנהל תרבות, משרד החוץ, עיריית תל אביב וקרן יהושע רבינוביץ'.

ניני משה - צלם ויוצר קולנוע, עוסק בצילום כתיבה, בימוי ועריכה. בוגר המדרשה לאמנות, המחלקה לקולנוע  בית ברל. בימים אלו עסוק בכתיבת תסריט לסרטו הראשון באורך מלא העוסק במסע התבגרות אל הרי סדום בחיפוש אחר אשת לוט. וכן, יוצר סדרת טלוויזיה דוקומנטארית המפגישה בין חברי כנסת יריבים, לאורך שביל חוצה-ישראל. במהלך שנת 2009 חבר לקבוצת המחול של דפי אלטבב והחל לעבוד בשיתוף עם אלטבב על יצירותיה. בשנת 2012 יצרו משה ואלטבב את עבודתם המשותפת הראשונה באורך מלא "רגישות לחום". היצירה מומנה והוזמנה לבכורה באיטליה, על ידי פסטיבל המחול והתיאטרון של נאפולי ועל ידי פסטיבל המוסיקה של העיר רבלו (Ravello). ניני משה משמש כמנהל הקבוצה, מלבד היותו שותף יוצר, דרמטורג וצלם הקבוצה.

 

ניר אבן שוהם - יליד 1983, החל לרקוד בסטודיו ״שובל״. רקד ב״תאטרון השחור״ מפראג.  רקד בלהקת המחול הקיבוצית במשך 10 שנים. קיבל את פרס ״יאיר שפירא״ לשנת 2010.  עבד עם הכוריאוגרפים: כריסטינה דה זאטל, עידן שרעבי, מאיה מכלל ודפי אלטבב.

מאי גולן - ילידת 1995, החלה לרקוד בגיל 9 באולפן למחול גלבוע. סיימה תיכון לאומניות ע"ש תלמה ילין. רקדה בקיבוצית הצעירה (2013 - 2015). לאחר מכן הצטרפה ל-“אנסמבל בת שבע“ ורקדה שם (2015 – 2017(

​אחינועם חי - נולדה בישראל בשנת 1998, בוגרת מגמת המחול בתיכון לאמנויות ע“ש תלמה ילין בהצטיינות. בוגרת ”המסלול להכשרת רקדנים“ תל אביב-יפו בניהולם האמנותי של נעמי פרלוב ואופיר דגן. בשנת 2018 הצטרפה אחינועם ללהקתה של דפי אלטבב. כמו כן, אחינועם מתלמדת בלהקתו של אבשלום פולק, ומשתתפת בעבודתה של טליה בק בפסטיבל הרמת מסך 2018. אחינועם הינה רקדנית מצטיינת בצה״ל.

 

אופיר ינאי - בין השנים 2012 - 2014 רקדה במסגרת המסלול להכשרת רקדנים בניהולם האומנותי

של נעמי פרלוב ואופיר דגן. שירתה בצבא במעמד רקדן מצטיין. בשנת 2015 עבדה עם הכוראוגרפית

נעה שדור. בין השנים 2015 - 2018 רקדה בלהקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק. כיום עובדת כרקדנית עצמאית עם דפי אלטבב, רייצל ארדוס, ענבל פינטו ואבשלום פולק.

שקד לייבזירר -  גדל והתחנך בטבעון. רקד בביה"ס למחול בקרית טבעון, ובמגמת המחול בחטיבת הביניים "רעות" בחיפה. זוכה מלגות קרן שרת בשנים 2004-2010. השתתף בקורסי קיץ בעולם ביניהם, ג‘וליארד בניו-יורק ו-NDT  הולנד. שרת כרקדן מצטיין בצה"ל, והיה רקדן באנסמבל בת-שבע בשנים  2011-2013. מורה לשפת המחול "גאגא" משנת 2013, ובוגר תואר ראשון במתמטיקה מטעם הטכניון.

שניר נקר - רקד בכמה להקות בארץ ביניהן ”להקת המחול וורטיגו“ ו-“תאטרון מחול ענבל“. במשך השנים עבד עם כוראוגרפים רבים כמו עידן כהן, ברק מארשל, נעה דר, נדר רוסנו, ענת כץ וארז מעיין. בשנים האחרונות, שניר החל ליצור באופן עצמאי. בין יצירותיו: TEATIME (שעלתה בפסטיבל "אינטימדאנס") ו-ALFA.

איה שטייגמן - ילידת 1986, רקדנית יוצרת ומורה למחול ואימפרוביזציה. החלה את לימודיה ב-“סדנת המחול להכשרת רקדנים“ בחיפה. בעלת תואר ראשון במחול ותעודת הוראה מהאקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. למדה באקדמיה האוסטרית למחול - Salzburg Experimental Academy of Dance) SEAD). איה החלה את דרכה המקצועית בארץ כשותפה בפרויקטים בלהקות (”הקיבוצית הצעירה“, מתלמדת ב”וורטיגו“) ופסטיבלים שונים. לאחר שיתופי פעולה רבים נסעה איה לאירופה וגם שם עבדה כרקדנית בלהקת המחול"Scottish Dance Theater"  ועם כוריאוגרפים עצמאיים, וביניהם: Anton Lachky, Damien Jalet, Sharon Eyal & Guy Bachar, Fleur Darkin

שני תמרי-מתן - ילידת 1984, רקדנית ויוצרת עצמאית, בעלת תואר ראשון של האקדמיה למחול ע"ש רובין ובוגרת בית הספר לתאטרון חזותי בירושלים. בימים אלו מסיימת את לימודי התואר השני באקדמיה למחול במסלול כוראוגרפיה. רקדה ביצירותיהם של ברק מרשל, אסנת קלנר, אריאל כהן, אודליה קופרברג, אפרת רובין, הבימאית רות קנר ועוד. שני העלתה עבודות עצמאיות במסגרת פסטיבל "גוונים במחול", "מחול שלם", תיאטרון "המעבדה" בירושלים, בפסטיבל "צוללן" ובמסגרות נוספות.  יצירתה "שתי בנות פורצות בבכי" זיכתה אותה בפרס "ראש העיר ירושלים" לשנת 2008. כותבת על מחול במסגרות שונות, ביניהן לפסטיבל "זירת מחול" בניהולו האמנותי של סהר עזימי.

 

 

 

 

 

 

מסמך מלא להורדה של מידע הכנות ועיבוד על המופע מצורף בגרסת WORD ו PDF בלשונית ההמלצות שבעמוד זה.

 

הכנת התלמידים ליציאה למופע ושאלות מקדימות

מורה יקר/ה - בפתיחת ההכנה, מספר ימים בטרם היציאה למופע, חשוב ליידע את התלמידים בפרטים בסיסיים לקראת הצפייה: באיזה מן מופע עתידים התלמידים לצפות, מתי הוא עתיד להתקיים והיכן המקום שאליו יגיעו לצפייה.

ניתן לשאול מספר שאלות מקדימות:

• האם אתם מכירים את הסיפור של....? מה ידוע לכם עליו?

• מהן ציפיותיכם ממופע הבלט? האם הייתם מצפים למשהו אחר לו היה מדובר בהצגת תיאטרון?

• אלו סגנונות מחול מוכרים לכם? (במידה ומכירים את הבלט – מה ידוע לכם על מה שמייחד אותו?)

• איך מכנים את מי שמבצע את היצירה במחול? איך נקרא מי שיוצר את היצירה ואחראי על ביצועה?

 

מושגים בסיסיים: מהו מחול ומהי יצירת מחול?

כוריאוגרף - היוצר שאחראי על כל מרכיבי יצירת המחול.

משפט תנועתי - סידרה קצרה של תנועות.

שפה תנועתית - חיבור של המשפטים התנועתיים, ה"מילון" התנועתי הייחודי של היצירה, טכניקת המחול הספציפית שמשתמשים בה והסגנון (קלאסי, מודרני, אחר).

סוגי מחול מרכזיים - הינם הבלט הקלאסי והמחול המודרני. סגנונות בולטים אחרים הינם: מחול עכשווי, תיאטרון מחול, ריקודי רחוב, פלמנקו ועוד.                                                                     

הרעיון המרכזי - המוביל את הכוריאוגרף. יכול להיות סיפור, רגש, תוכן ומסר או רעיון מופשט.   

                                                 

מרחב - חלל הבמה בו נעים הרקדנים והשימוש שהם עושים בו. מעניין לשים לב האם הרקדנים נעים במקום אחד, מתקדמים בחלל במסלולים, יוצרים מבנים (שורות, טור) משתמשים ברמות גובה שונות (גבוה - עמידה וקפיצה, בינוני -כיפוף רגלים, נמוך רצפה).     

                                               

הרקדנים - בלתי אפשרי להפריד בין הרקדן והריקוד. הם היצירה וכלי הביטוי בו זמנית בניגוד לאמנויות אחרות. הם שמאפשרים לכוריאוגרף להביע את עצמו ולעיתים גם משתתפים בתהליך יצירת המחול. מעניין לשים לב ליכולות הטכניות ורמת המיומנות הגופנית של הרקדן ולנוכחותו. מה ההכשרה שלהם (קלאסי, מודרני, אחר)? לאיכויות התנועתיות, לשרירים, הזיעה וכו'. יש לשים לב למספר הרקדנים, החלוקה המגדרית (כמה בנים וכמה בנות?).

 

הלווי המוסיקלי - של המחול יכול להיות קטע מוסיקה קיים או מוסיקה המולחנת במיוחד למחול. התנועות יכולות להיות מותאמות למוסיקה בדיוק רב, בצורה חלקית או להיות מנוגדות למוסיקה (תנועה איטית בלווי מוסיקה מהירה) המוסיקה תורמת ליצירת המכלול האמנותי השלם.

 

התלבושות והתפאורה - גם הם משלימים את החוויה האמנותית. הכוריאוגרף מחליט על צבע ועיצוב התלבושת, מה תהיה התפאורה או האם בכלל תהיה, צורת הבמה והישיבה של הקהל ועוד. כל החלטה כזאת היא מכוונת ויוצרת משמעות. 

 

מה אנחנו חווים במהלך מופע מחול?

אמנות המחול במהותה היא מופשטת מאחר שהיא מבוססת על תקשורת לא מילולית שבדרך כלל נושאת משמעות עמוקה. עם זאת, המחול הוא גם גשמי מעצם העמדת הגוף במרכז ההבעה. אנו חווים את גוף הרקדן החי, את שריריו, תנועתו, זיעתו ועל ידי גופנו והחושים, אנו חווים את הריקוד. הצפייה במחול אינה מחייבת להבין את הנראה, אלא לחוש, לדמיין ולהרגיש את מה שמתעורר בנו לאחר תפיסת המחול. החוויה האמנותית מכוונת להשאיר מקום לפרשנות אישית של הצופה, שבוחר על מה להסתכל ובמה להתמקד. לכל צופה, בעקבות זאת, נוצרת חוויה ייחודית ואישית.

 

כיצד נוצרות יצירות מחול?

הרקדנים מתפרנסים מעבודתם, המחול הוא מקצועם וייעודם המקצועי הוא להעלות יצירות מחול ולהופיע איתן. יצירה של מופע מתחילה בעבודה פרטנית בסטודיו על כל חלק בנפרד. לאחר מכן מתקיימות חזרות בהן היוצר מעיר הערות לרקדנים ומתקן אותם. השלב הוא הוא חזרות מלאות, כלומר הרצת כל המופע ללא הפסקות, לעיתים מול קהל וללא תלבושות ותאורה. השלב הבא הוא מופע שלם בסטודיו ללא תאורה והשלב הסופי הוא מופע על הבמה עם כל האמצעים הבימתיים. בכל אחד מהשלבים הללו, עוד בטרם גיבוש המופע הסופי, אפשר לצפות ולהנות. ואכן, אף אתם תצפו במופע סטודיו שאינו כולל תאורה.

 

מה מייחד את המחול העכשווי?

ביצירות מחול קלאסיות, הבימה נתפסת כייצוג העולם הבדוי שבו מתרחשת העלילה. הדרמה המועלית בשפת המחול מוצגת כאירוע נפרד מהמציאות של הצופים, ולכן היא מוצגת באולם, במרחב ייעודי, שבו קיימת הפרדה בין חלל התנועה של הרקדנים ובין חלל הצפייה. יותר מכך, החלל שבו מתרחשת היצירה מוגבה על בימה, וזאת מתוך חלוקה בולטת: עולם האמנות מזה ועולם היום-יום מזה. המחול העכשווי מערער על תפיסה בימתית זו. יצירות רבות של המחול העכשווי נמנעות במכוון מהפרדה חותכת בין חלל הריקוד לחלל הצפייה. טשטוש גבולות זה מושתת על התפיסה שלפיה הצופה הוא שותף פעיל ליצירה, והתיחום בין עולם האמנות ועולם החיים מועמד בלי הרף בסימן שאלה.

הכנה לקראת הצפייה במופע

 

פעילות מס' 1

 

מופע ייחודי זה מאת דפי אלטבב מדבר על זיכרונות ועל דרך בה אנחנו תופסים זיכרונות. הכוריאוגרפית לוקחת את הנושא של זיכרון אנושי והופכת אותו למופע מחול. העבודה מוקדשת לבדיקת מערכות יחסים בין נשים לגברים. המופע מתאר מציאות בה כפי שאיננו יכולים לפסוע באותו נהר פעמיים, זיכרונותינו משתנים בכל פעם שאנו משחזרים אותם. כל זיכרון אשר קיים אצלנו נצבע במוחנו על-פי כמות הפעמים ששחזרנו אותו ובכל פעם שזיכרון נלקח ממדפיי מוחנו, הוא חוזר אליהן שונה במקצת.

 

הרקדנים שמופיעים ביצירה זו, מגיעים מאסכולות ומרקעים שונים. כל אחד מהרקדנים מביא אתו חוויה אישית פיזית שאלטבב מפתחת. השפה התנועתית בעבודה זו היא עכשווית ומופשטת. התנועה משקפת סיפורים של הרקדנים. לאורך היצירה, הכוריאוגרפית נותנת ביטוי תנועתי לכך שהגוף שלנו זוכר דברים מסוימים. האירועים שנחוו במהלך החיים יכולים סתם כך להישכח, אבל בפועל, גם אם הזיכרון מחק את החוויה לחלוטין בהליך פסיכולוגי של הדחקה, הגוף שלנו זוכר את הכל ודרך המגע מתעוררים הזיכרונות.

 

עצמו עיניים ונסו להיזכר בחוויות שונות שעברתם במהלך חייכם. איזו חוויה הייתה לכם בצו ראשון בצבא? מהו הזיכרון הגופני מבדיקות רפואיות שעברתם? מה הרגשתם כששמעתם אזעקה? איזה תחושות עולים בכם כשאתם נזכרים בחיבוק של אמא מהעבר הרחוק כשעדיין הייתם בגן או בכיתה א'?מהו הזכרון הכי "חזק" שעולה לכם מתת מודע כשאתם עוצמים את העיניים? מהו הזכרון הגופני מהאירוע הספציפי הזה: שמחה/פחד/רעד/אושר/שיתוק/צמרמורת ועוד. האם אתם זוכרים את כל הפרטים מאותו האירוע או שחלק מהפרטים נשכחו?

 

* ניתן לקיים בכיתה דיון בנושא, במידה שהתלמידים רוצים לשתף.

 

פעילות מס' 2

 

אחרי שהמורה מסביר על הנושא של היצירה (זיכרונות) ועל הטיפול התנועתי הייחודי של דפי אלטבב (ראה התחלה של פעילות מס' 1) ניתן לדבר עם התלמידים על הכוריאוגרפיה.

 

 

 

 

מחול עכשווי הוא מופשט בדרך כלל. גם בעבודה זו על המוסיקה הנעימה והמוכרת של אלוויס פרסלי, נעים הרקדנים בתנועות יחסית פשוטות, חלקן יומיומיות בסדרת קטעים לפעמים באוניסונו (ביחד) לפעמים בקבוצות קטנות, בסולו או בדואטים.

 

אלטבב לא נותנת לנו עלילה ברורה להיאחז בה, היא לא מאכילה אותנו בכפית, היא רק מכוונת אותנו אל הנושא הכללי, לכן הקהל שרואה את העבודה הופך להיות צופה פעילעם התרשמות אינדיבידואלית שנותן בעצמו את הפרשנות ליצירה מתוך עולמו הפנימי.

 

בקשו מהתלמידים לחשוב על זכרון/חיה/דמות מסוימת. כל פעם בחרו בתלמיד אחר שיראה בפנטומימה את מה שהוא חשב עליו בפני הכיתה ללא מילים (כמו במשחק הפנטומימה). אילו מצבים הכיתה הצליחה לנחש בקלות? מה היה קשה? איזה תנועות היו תנועות מפתח שעזרו לפענח את החידות?

 

שאלות למחשבה לאחר הצפייה במופע

 

לאחר שתחזרו מהמופע תנהלו דיון בכיתה על מה שראיתם. מה נגע בכם? מה אהבתם? מה עיצבן איתכם? מה דמיינתם? איזה אסוציאציות מתוך העולם הפנימי התעוררו אצלכם? האם היו תנועות מפתח ספציפיות בעבודה שעזרו להבין את הזכרונות? האם אהבתם את המוסיקה בעבודה?

 

הידעת? להורים:

שורשי הטיפול בתנועה ומחול כתחום ממוסד התפתחו במקביל לצמיחת של המחול המודרני בתחילת המאה ה-20. מרבית החלוצים של הטיפול בתנועה ומחול החלו את הקריירה שלהם כרקדנים במחול מודרני. ניסיונם כרקדנים שהופיעו על במה וכמורים למחול, הוביל אותם להבנת היתרונות החבויים בשימוש בתנועה כסוג של פסיכותרפיה. החידוש שלהם היה התובנה כי ניתן לקשר את ההבעה התנועתית של הרקדן לתוכן רגשי–נפשי.

בתחילת שנות ה-40 יישום הטיפול במחול היה מוגבל בעיקר לבתי חולים פסיכיאטריים. בשנות ה-50 החל להתפתח סוג חדש של תרפיה במחול, רקדנים לשעבר החלו ליישם את הטיפול בתנועה בסטודיו הפרטי שלהם, הם המשיכו את יישום הטיפול בתנועה גם על אנשים נורמטיביים. החלוצים המשיכו לחקור את הכוח של התנועה והמחול ככלי פסיכו-תרפויטי, הם חיפשו הבנות נוספות על טבע האישיות וכיצד זו מושפעת ומשפיעה על הגוף הנע והרוקד. מחקריהם המוקדמים הובילו אותם לבחון מסגרות תאורטיות קיימות, במיוחד בפסיכולוגיה, באמצעותן יוכלו ליישם את הידע האינטואיטיבי שלהם ולקדם את השימוש בטיפול בתנועה ככלי פסיכו-תרפויטי; למעשה, הדיסציפלינה של התרפיה בתנועה שהתפתחה בשנות ה-40 ושנות ה-50, פותחה מתוך השילוב של המחול המודרני עם התאוריות קיימות בפסיכולוגיה.

 

 

 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

הכל לקראת צפייה במופע המחול Its now Its never	לינק לצפיה
הכל לקראת צפייה במופע המחול Its now Its never	לינק לצפיה

קבוצת מחול דפי אלטבב - עמותת הכוריאוגרפים
052-3300921

dafialtabeb@gmail.com

תל אביב, גאולה 34