שהם סמיט וספרה "אגדות אמיתיות"

ב'אגדות אמיתיות' מכונסים סיפורי חיים של נשים פורצות דרך בישראל, בהן: גולדה מאיר, עדה יונת, רחל המשוררת, לאה גולדברג, אורנה פורת, אסתר רוט-שחמורוב, עדינה בר-שלום, חנה סנש וחביבה רייק, אמל אלסאנע-אלחג'וג', לוסי אהריש, עדי אלטשולר ורבות אחרות.

לכל אשה ואשה סיפור מרתק משלה (כמה מהן בהחלט ראויות למפגש משלהן) וכל הסיפורים יחדיו מספרים סיפורים נוספים ומעלים שאלות רבות: על מקומן של נשים בעולם, בישראל ובתחומים שונים (מדינאות, מדע, ספורט) על גבורה נשית, גבורה והתגברות, זיכרון ושכחה.

בין השאלות שנשאל: כיצד הופכת אשה לגיבורה, לפורצת דרך, לאישיות משפיעה או למומחית בתחומה? מה מאפיין נשים שהגיעו להישגים יוצאי דופן ובמה הן נבדלות זו מזו? האם מדובר בתכונות מולדות או נרכשות?

מפגשי 'אגדות אמיתיות' מתאימים ומותאמים לכל גיל, מכיתה א' ועד לכתות יב' ולמגמות מגדר. כמו כן, ניתן לקיים מפגשים בדגש ייחודי: הגיבורות מהשכונות (אסתר רוט שחמורוב, ויקי שירן, אביבה עוזרי, רונית אלקבץ, שולמית אלוני ועוד) , נשים ערביות פורצות דרך, נשים בתחומים 'גבריים' (מדע, מדינאות, ניצוח) , גיבורות מצילות בשואה (חנה סנש וחביבה רייק, צביה לובטקין, לנה קיכלר), יזמיות חברתיות וכו'.

הספר 'אגדות אמיתיות' (הוצאת כנרת) אף הוא פרי יוזמה פמיניסטית. יוזמותיו - אלה מוסקוביץ, מורין גלימר וטל מימון - הן שלוש מעצבות צעירות שחברו לקולקטיב 'המריצה' במטרה לקדם רעיונות חברתיים.

שהם סמיט, ילידת 1966. גדלה והתחנכה בירושלים, עיר הולדתה. בוגרת בית הספר הגבוה לאמנות "בצלאל" במסלול לעיצוב תעשייתי וכמו כן למדה בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. סמיט החלה את דרכה כסופרת למבוגרים ומיומנותה ככותבת סיפורים קצרים מובחנת, אולם לקהל הרחב היא מוכרת בעיקר בשל כתיבתה לילדים. בשנת 1996 פרסמה אסופת סיפורים קצרים בשם "לבי אומר כי זכרוני בוגד ב"י ולאחריו הוציאה לאור שני ספרים למבוגרים פרי עטה. סיפוריה הקצרים נדפסו במספר אנתולוגיות ואף תורגמו לשפות שונות. את דרכה אל כתיבת הסיפורים לילדים מתארת שהם כמי שהתחילה במקריות ונמשכה בהיסחפות לתוך עולם זה.

סמיט הנה סופרת לילדים, מבקרת ספרות בהארץ, מתרגמת, מנחת סדנאות כתיבה ומשתתפת קבועה בכתב העת עיניים. על עבודתה זכתה בפרס ראש הממשלה לשנת תשס"ט, פרס אקו"ם לשנת תשע"א, ובשנת 2014 הוענק לה פרס דבורה עומר לספרות לבני הנעורים. בשנת 2018 זכתה בפרס ביאליק "על מפעל ספרותי רב פנים של כתיבה, עריכה ותרגום לילדים". לצד ספרי הילדים, כותבת סמיט ביוגרפיות לילדים, בהן על חיי לאה גולדברג ועל חיי סופרת הילדים אסטריד לינדגרן.

יצירתה רב גונית ורב גילאית ומקיפה ז'אנרים ספרותיים רבים, ובהם; הסיפור הקצר, הרומן הביוגרפי, עיבודים למיתוסים ולאגדות חז"ל, פיקצ'רבוקס וקומיקס. בנוסף עוסקת בתרגום ספרי ילדים ונוער מאנגלית (תרגמה מעל ל-70 יצירות ובהן קלאסיקות), בכתיבה עיונית הגותית על ספרות ותרבות, ועוד. מספריה לילדים; "מי שתה לי?", "מפלצות מיתולוגיות", "אבא אכל דייסה", ,שישה גיבורים גדולים", "ילד עיר", "האגדות שלנו", "שש גיבורות גדולות", אגדת קמצא ובר קמצא", "אגדות אמיתיות", "מי בכלל המציא את בית הספר?!" ועוד.

את ספריה מקפידה סמיט לכתוב מתוך שיקולים אמנותיים והיא סולדת מפני מסחור ומציאת נוסחה ש"עובדת". כפי שמעידה על עצמה, היא אינה מסוגלת לכתוב אלא את סוגי הספרות שהיא עצמה אוהבת לקרוא.

כתיבתה של סמיט מתאפיינת בהגשת תכנים חברתיים, ריאליסטיים ובלתי מתפשרים לעיניהם של הקוראים, כאלה השאובים ממציאות קונקרטית ומתוכה מעבירה את גיבוריה מסעות. סמיט עושה זאת ברגישות, הומור, ותוך הזמנת קוראיה להתבונן וללוות את הדמויות עליהן היא כותבת במסעותיהן הפרטיים.

כיצד הופכת אשה לגיבורה, לפורצת דרך, לאישיות משפיעה או למומחית בתחומה?

מה מאפיין נשים שהגיעו להישגים יוצאי דופן ובמה הן נבדלות זו מזו?

האם מדובר בתכונות מולדות או נרכשות?

למה גיבורות מסויימות נזכרות וזוכות לתהילה ואחרות נשכחות? 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

shoham40@gmail.com