סרלואי בכל (A)

במפגשיה עם בני נוער משוחחת המשוררת בכל סרלואי על קריאת שירה כפעולה מחייבת עבור כותבים, על ההשראה שהיא מגלה בעבודתה, על חובת ההערכה והשיפוט המוטלת על היוצר בעידן פוסט מודרני, בו כולנו שותפים. סרלואי משתפת את התלמידים בבחירותיה האמנותיות והליריות כמשוררת, ומעלה בפניהם סוגיות הנוגעות למרחב הנפשי מתוכו נובעת יצירה. נוסף על היותה משוררת, סרלואי היא אישה דתייה אשר מתקיימת במרחב אמוני בשירתה ומחוצה לו. עוד משוחחת סרלואי עם התלמידים על קו התפר שבין דתיות וחילוניות ועל הבחירה הייחודית לחיות כיוצרת בעולם סגור. "כאישה דתייה שחייה סובבים סביב טקסטים ופרשנות שלהם, ניתן לומר שאני מוקפת מילים מכל סביבותיי. המציאות שלי היא טקסט ואני מרגישה שאופן החשיבה שלי מורכב ממילים, שברי פסוקים ותפילה מתמדת".

בכל סרלואי, ילידת ירושלים שנת 1983, משוררת, מורה ומבקרת ספרות, מנחת סדנאות כתיבה, עורכת בכתב העת לשירה משיב הרוח, מנהלת אורח חיים אורתודוקסי, אמא. סרלואי, בוגרת לימודי תנ"ך וספרות במכללת בית וגן, מפרסמת מאמרי דעה וביקורת בעיתונים מעריב ומקור ראשון. בין הפרסים בהם זכתה, פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם של 2015, ובשנת 2018 הייתה בין הזוכים בפרס היצירה לסופרים ומשוררים.

עד כה הוציאה לאור שני ספרי שירה; בית בחיק הלילה (2013) בהוצאת אבן חושן וסכין שלופה האור (2016) בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כתיבתה של בכל סרלואי נחשבת ליוצאת דופן בעוצמותיה הרגשיות ובאופן בו קושרת בין שירה אמונית והלכתית מובהקת, ובין שירה המבקשת לתת דרור לתשוקות הגוף והנפש. שירתה מאופיינת בהיותה חפה מדוגמטיות. ברבים משיריה מקפידה המשוררת להקדים בדבר תפילה או אזכור מתוך מדרש, אך באופן שאינו מבקש לכפות עמדה על הקורא, כי אם להכניסו אל עולם תוכן מורכב, היכול להתפרש לא פעם כחתרני. האמונה נוכחת בשיריה, ובחלק מן השירים היא פונה ישירות אל אלוהים. יסוד אמונתה מוצג בגלוי ובאופן טבעי, כזה המהווה חלק מעולמה הפנימי של סרלואי, העתיק והחדיש בו בזמן.

בספרה בית בחיק הלילה משוטטת סרלואי כבת בית במכרות העברית, ומעלה מהם מחצבי שפה ואבני חן אל תוך שיריה. כך היא כותבת, "והרוּחַ סָתְרה את פְּנֵי הרחוֹב./ והגשם מַכֶּה כחַשְׁרַת זִכַּרון./ לַעֲבור ולָשוּב – ותמיד לֶאֱהוב/ בְּעֶבְרָה, בְּצָרָה, בְּדַלוּת, בְּחָרוֹן...  וְקַר מאוד בָּעיר. רָטֹב ולא מִבֶּכי/ געגועים, כְּצאן אָדָם, פּוֹעים בָּרחובות./ וְשוּב אֵלִי, מִבֶּכי עד לדֶחִי/ אַתה עולֶה בי חַי, כְּאוּד מחֳרָבוֹת".

את תהליך היצירה שהוביל אותה לכינוס השירים בספרה השני, סכין שלופה האור, המעמיק בנבכי הנפש ומכאוביה, מתארת סרלואי, "בעצם האפשרות לדבר על הבדידות, יש ריפוי. הרי אם מישהו אמר "אני בודד" ומישהו אחר שמע – גם אם הוא לא יכול להושיט יד – משהו בבדידות נסדק. הספר לא עוסק רק בדרכים למות, אלא בתודעה שכל דבר בעולם נוגע לפעמים עד הנפש. זו חוויה שאני הולכת איתה הרבה: כמה העולם עז, כמה חזק הוא נוגע, כמה הכול משאיר בנו חותם. הספר נכתב בתקופה דרמטית מאוד בחיים שלי, בימים שבהם נזקקתי למסירות נפש כדי לעשות את הדברים היומיומיים ביותר...". עוד מוסיפה על ספרה, כי "זהו חותם של שמחה ואור ולב שנפתח. אבל בתקופות של שבירה ובנייה, כמו למשל כשחווים שינוי עז בחיים או אהבה גדולה, הכול אישי וחשוף מאוד, והעולם החיצון נעשה אינטימי יותר...".

הצעות לדיון לפני המפגש:

1. ניתן להקריא משיריה של המשוררת (שניים מהם ניתן לקרוא בקטגוריות 'המלצות אמן' בעמוד זה), לבקש מהתלמידים לבחור שיר הנוגע בהם והמסקרן אותם. לאחר מכן ניתן לפתח דיון סביב חוויית הקריאה, עוד לפני שנמסר לתלמידים מידע ביוגרפי על המשוררת. שאלות אפשריות לדיון: מה נגע בך מתוך השיר? במה לדעתך עוסק השיר? מה נוכל ללמוד על עולמה של המשוררת מתוך השירים שקראנו?
2. בשונה משירת הקודש של שירת ימי הביניים, המהווה חלק ממערך לימודי הספרות התיכוניים, עוסקת בכל סרלואי בתכני קודש ואמונה בשיריה, אך בפן אחר לחלוטין. באיזה אופן לדעתכם "מערבת" המשוררת את אלוהים בשיריה, האם פנייתה אליו אישית? מה היא מבקשת ממנו? אילו מין יחסים יש לה עמו?
3. ניתן לפתח דיון סביב מקומה של השירה ושל המשוררים בעידן בו אנו חיים, מתוך העמדה בה נוקטת סרלואי ביחס להתחייבות הפנימית הנדרשת מן המשורר, בעת וכהכנה לפעולת הכתיבה: מהו תפקידה של השירה לדעתכם? האם עוד יש לה ערך בימינו? ואם כן, מהו? האם ריבוי הכותבים והכותבות בתקופה זו מביאה את השירה לפסגות חדשות? אולי דווקא להפך? 
4. שירתה של סרלואי מבקשים לגעת בעולמות רגש עוצמתיים, גועשים, רעועים וכואבים, חפצי חיים. מהי החוויה הרגשית של התלמידים לנוכח מפגש עם שיריה? האם ניתן להזדהות עם עולמות הרגש הללו? אילו תחושות מעוררים השירים? באיזה אופן ניתן להזדהות כבני נוער, עם חוויות החיים שמתארת המשוררת, והאם בכלל?

הצעות לעיבוד לאחר המפגש:

1. מה חוויתם במהלך המפגש עם המשוררת? מה התחדש לכם ומה למדתם במהלכו?
2. בעקבות תיאוריה של בכל סרלואי את קו התפר בו היא מתקיימת, בין קודש וחול, בין גבול חיצוני ושאיפה לחירות פנימית, מה חשבתם על דבריה? האם בחייכם אתם נדרשים לחבר בין חלקים או מתחים שונים, בזהותכם או בין תפיסות שונות, שלא בהכרח מתיישבים זה עם זה באופן טבעי? נסו לחשוב.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

bacol_s@yahoo.com