שחר גל - נור והסרט הילדים ממנזר סן - סימון

תקציר:

סימה שמעוני, 69, אשה נמרצת, דעתנית, ו״לא ממש מנומסת״ -
יוצאת חמושה במצלמה קטנה המחוברת לכיסא הגלגלים שלה עם חברה הטוב פיני נויבירט, לתעד את חבריהם ואנשי הצוות שהיו איתם במוסד אלי״ן במנזר סן-סימון בירושלים בשנות השישים. 

הם גדלו במקום שבו הרופאים הם אלוהים, התבצעו עשרות ניתוחים מיותרים ושיקום מפרך ללא משפחה ותמיכה.
אך החוויות של אחווה ושותפות במוסד הולידו חבורה מגובשת שידעה גם להנות מהמצב, שגדלו להיות אקטיביסטים שייסדו את התנועה למען זכויות הנכים בישראל.
הסרט מביא דיוקן מורכב, אינטימי, מפתיע ומשעשע של אנשים עם מוגבלויות כפי שלא פגשתם מעולם. 

שחר גל-נור. במאי הסרט. 

בעבר מרצה לקולנוע ולפילוסופיה במגוון נושאים בסינמטקים, בהרצאות ובמסגרות אקדמיות. (סינמטק ראש פינה, מרכז תרבות מעלות וסינמטק ת״א) 

בתחום החינוך: יוצר סרטים עם נוער ובוגרים עם מוגבלויות כ 20 שנה, רכז המגמה לקולנוע בבית ספר תפן, כפר ורדים. 

במסגרת המגמה המיועדת בעיקר לתלמידים עם מוגבלויות פיזיות ולתלמידים על הספקטרום האוטיסטי התלמידים נגשים לבגרות 5 יח״ל בקולנוע. 

הם יוצרים סרטים עלילתיים, דוקומנטריים ונסיוניים בהפקה שכל כולה נעשית על ידם ובהנחייתי. 

בחינוך הרגיל אני מנחה פרויקטים חברתיים בקולנוע ומגיש לבגרויות ולעבודות גמר בתחום הקולנוע והאמנות. 

בוגר בצלאל ומסלול הוראה בקולנוע במדרשה של בית ברל לחינוך. 

מעין הצהרת כוונות של הבמאי/מרצה וקצת רקע לעשיית הסרט:

מזה שתים עשרה שנה אני מורה ומנהל של סדנה לקולנוע לגילאי- 18-21 במסגרת בית הספר תפן שבגליל המערבי. הסדנה מיועדת בעיקר לתלמידים עם מוגבלויות פיזיות ולתלמידים על הספקטרום האוטיסטי. לפני המון שנים- אחד הסרטים הראשונים בסדנה היה סרט דוקומנטרי קצר שנעשה על ידי בחור בן 18, שלקה בשיתוק מוחין בילדותו. מלבד אצבעות יד ימין כל גופו משותק. הוא ביים, צילם וערך סרט על משפחתו ואהבתם המשותפת למוזיקה. יום לפני ההקרנה ישבתי לערוך את הגרסה האחרונה של הסרט, והכנסתי מספר שינויים. קיצרתי פה ושם כמה סצנות ושיפצתי מעט את הסאונד. הסרט היה מרגש מאד וזכה לשבחים רבים. בסוף הערב ניגשתי אל הבחור, ושאלתי איך הוא מרגיש ואיך היה לו. הוא ענה: ״הסרט נראה מצוין, רק זה לא הסרט שלי.״ מאז אותו מקרה ועד היום- בכל הסרטים שנעשים במסגרת הסדנה שלנו השליטה על התסריט, הבימוי ההפקה והעריכה נמצאת בידיהם של התלמידים עם המוגבלויות בעצמם, עד הקאט האחרון.

וזו גם נקודת המוצא שלי: כמה פעמים, לעתים מתוך כוונות טובות ומחשבה שאכן זה לטובתו של האחר- אנחנו למעשה כופים את נקודת המבט שלנו?

הסיפור של הילדים ממנזר סן סימון היא ההזדמנות לתת לאותם ילדים קטנים, שגופם פגוע, שהיו חסרי אונים מול עולם המבוגרים יודעי כל, הרופאים, להשמיע עכשיו את גרסתם. אבל למה שאני אספר את הסיפור הזה? למה לא הם?  סימה היא זו ששיכנעה אותי. ״אני יודעת לכתוב- אתה יודע לעשות סרטים, נעשה ביחד! ״ וכך- שיתוף הפעולה עם סימה והמפגש עם חבריה מאותם ימים הייתה הזדמנות מצוינת בשבילי לבחון הלכה למעשה את המודל של About Us- Not Without Us - שמוביל את השיח של שילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה. לעשות סרט על אנשים עם מוגבלויות, יחד עם אנשים עם מוגבלוות בעמדות המפתח. 

האם אוכל להביא אל המסך את עולמה של סימה ועולמם של חבריה, אנשים עם מוגבלויות, באופן ישיר ובגובה העיניים- שלהם? להצליח לספר את הסיפור בפשטות וישירות, בהומור, כך שישאיר אותי ואתכם הצופים, פתוחים יותר, נבונים, מוכנים קצת יותר למפגש הבא שלכם עם אנשים כאלה ודומיהם, שונים מכם?
קיבלתי את אישורם וברכתם של ילדי סן סימון שצפו בסרט במסגרת הקרנה מיוחדת בדוקאביב ב2024 ועכשיו אני מביא אותו בשמחה להתרשמותכם. 

נושאי הסרט: הקרנת הסרט מעוררת שאלות שרלוונטיות לשיח על מוגבלויות בחברה שלנו כיום:
מיסוד ושילוב בקהילה, עצמאות ואקטביזם, קהילה ומשפחה, נשים ומוגבלות, טיפול רפואי אז והיום והמודל החברתי - מקומם של אנשי הרווחה, מדריכים, עו״סים ומטפלים רגשיים בחייהם של אנשים עם מוגבלויות.  
בהמשך מצורף מערך שיעור לדוגמה בנושא שילוב א.נשים עם מוגבלויות בחברה. 

בהיבט החברתי:

• עצמאות ושילוב בקהילה מול מיסוד והרחקה מהחברה. (דומא למערך מלא בהמשך המסמך) 

  ננסה לגעת בנושא הכאוב של מקומם של אנשים עם מוגבלויות בחברה אז והיום, מה הקשר לנגישות, נראה האם אנו כחברה בכלל מוכנים לשילוב שכזה?

• משפחה ומוגבלות.

  על האחריות והקשיים של ההורים בקידום ועזרה לילדיהם עם המוגבלות ונושא שכמעט ולא נוגעים בו- מה עם האחים הבריאים במשפחה?

• רופאים ורפואה – אז והיום.

  מה נשתנה ברפואה וביחס של הרופאים מאז ועד היום? האם באמת יש שוני בטיפול באנשים עם מוגבלויות, וגם במפגש שלנו עם עולם הרפואה?

• מיניות, זוגיות והורות של אנשים עם מוגבלויות.

  אנשים בכסאות גלגלים בכלל מסוגלים לקיים יחסים מיניים? ולהביא ילדים? האם היית מוכן להיות בן זוג של אדם בעל מוגבלות? מביך ולא מדובר, אבל חשוב ביותר! 

• ״החבר׳ה של אלי״ן הם האחים שלי״ אקטביזם ומאבק למען זכויות.

  כיצד למרות החיים הקשים במוסד נוצרה קבוצה של לוחמי זכויות, שהצליחו להתארגן ולהביא לשינוי אמיתי בחייהם? על מאבק הנכים של אז והיום ועל כוחה של קבוצה והתארגנות לפעול למען שינוי עוולות ואי-צדק בחברה דמוקרטית.

בהיבט האמנותי:

• על האמנות כאקטביזם: יצירה שמעבירה מסר, לקחת אחריות על הנרטיב. לתלמידי אמנות ובכלל.

  יצירה ככלי אמנותי לביטוי עצמי. כתיבת הספר של סימה, הצילום של פיני, כתיבה ותאטרון- וכמובן, יצירת הסרט עצמו. לעודד את המשתתפים לאמץ את האפשרות לספר את הסיפור האישי או הקולקטיבי באמצעים אמנותיים.

• ״עלינו אבל לא בלעדינו״ או: למה לעשות סרט על מיעוט שאתה לא שייך לו?

  על מודל שיתופי של יצירה (סימה שמעוני גיבורת הסרט היא יוצרת-שותפה שגם מצלמת חלק נכבד מהסרט) ולמה זה חשוב וכיצד זה מצליח?

• לבטים בתהליך היצירה דוקומנטרית:

  סרט דמות או סרט נושא? ההבדל בין כתבות וסרטונים ליצירה דוקומנטרית. מה חשוב ומה לא להראות? האם יש תסריט? מקומה של האמת ביצירה התיעודית.

דוגמה למערך שיעור על עצמאות ושילוב בקהילה מול מיסוד והרחקה מהחברה:

לפני הצפייה בקשו מהקהל לחפש אמירות חזקות הקשורות ליחס לאנשים עם מוגבללויות בחברה.

לאחר תום הסרט בקשו מהקהל לצטט את מה ששמעו.

דוגמאות לאוסף ציטוטים נבחר מהסרט:

״אם מישהו בא ומציע לעזור לי אני שואלת אותו: ואתה צריך עזרה??״ סימה שמעוני

״אני מסתובב ברחובות בירושלים ומצלם כדי שיראו אותי, כדי שיתרגלו אלינו״ פיני נויבירט.

״אם מישהו היה פותח לה את הדלת היא הייתה מחכה שילך ולא נכנסת״ חברה של סימה מספרת.

שאלות לפתיחת השיחה:

מה התחושה שעולה בכם כשאתם רואים אדם עם מוגבלות ברחוב?  
האם אנשים עם מוגבלות הם בעלי יכולות נמוכות יותר מאדם רגיל?

איזה סוגי מוגבלויות אתם מכירים?

האם  יצא לך לעזור לאדם עם מוגבלות מבלי שביקש?

האם אתם מכירים מקרוב אדם עם מוגבלות?

האם יש בבית הספר אנשים עם מוגבלויות? כיצד מתבטא הקשר איתם?

שאלות לדיון:

האם בכלל נכון לשלב בקהילה את האנשים עם מוגבלויות?

האם החברה בנויה לקבל אותם ?

הסבר על חוק המוגבלויות החדש (2023), דו״ח ועדת דותן ונושא האל-מיסוד.

סיכום והכוונה לפעולה:

מה צריך להשתנות כדי שנוכל לאפשר לאנשים עם מוגבלות להגשים את מלוא האפשרויות העצמאות והשילוב בחברה- כמו לכל אדם אחר, ע״פ יכולתו?

מה צריך לעשות על מנת לאפשר שילוב שכזה?

הכוונה להתנדבות בעמותות, הפנייה לסרטים ואתרים של א.נשים עם מוגבלויות, יצירת קבוצה ומאגר ״שגרירי רצון טוב״ לפעילות בקהילה.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

shaharon@gmail.com