רזיה, מושבניקית בת 70, שכל חלומה הוא עוד נכד או שניים, יוצאת להצלת חיי הנישואים של בנה, אחרי שזה עזב את הבית בעקבות ריב קשה עם אשתו.
היא גוררת איתה את בעלה, יצחקל'ה, למסע מוטרף של שני מושבניקים תמימים בעיר הגדולה. היא לא בריאה במיוחד ולא צעירה במיוחד, אך הדאגה האימהית מעניקה לה כוחות שלא ידעה שקיימים בה.
הקומדיה החדשה שכתב גור קורן ("רומיאו ואמא", "לא לריב") מעלה על מסלול ההתנגשות אישה שבסך הכל רוצה לראות את המשפחה שלה מאושרת, ומולה - ילדיה, בני הדור הצעיר, שהעולם אולי שייך להם, אבל לא בטוח שהם יודעים מה לעשות איתו.
גור קורן - מחזאי
בוגר בית צבי. דרמטורג תיאטרון הקאמרי. כתב ועיבד לתיאטראות נוספים.
תמר קינן - במאית
במאית, כותבת, מתרגמת ודרמטורגית.
הרקע למחזה
גור קורן, מבכירי המחזאים ומחזאי הבית של התיאטרון הקאמרי, נולד וגדל במושב היוגב. לאחר מות אמו, הוא בחר לתעל את הכאב למחזה שבמרכזו משפחה שיושבת שבעה על אֵם המשפחה, בביתה שבמושב. השבעה, או אם לדייק – הערב האחרון של השבעה, הם רק המסגרת של המחזה, בעוד שרוב המחזה מתרחש בעבר, בסדרת פלשבקים מצחיקים עד דמעות. תמר קינן, במאית ההצגה, סיפרה על החוויה שלה כשקראה את המחזה לראשונה: "המשפחה ומערכות היחסים מעוצבות באופן כל כך אמיתי וחי, שמייד הרגשתי שאני מכירה את האנשים האלה מקרוב. לסלון של המשפחה היה ריח של בית".
נושאים לשיחה בכיתה
רזיה, אֵם המשפחה, פועלת ללא לאות כדי לאחות את הקרע שבין בנה לאשתו. מה דעתכם על התנהגותה של רזיה? האם אתם חשים אמפטיה כלפיה, על אף הפולשנות והשתלטנות שלה? האם אתם יכולים להבין ללבה של אֵם שעושה כל מאמץ כדי למנוע את התפרקות התא המשפחתי שלה? האם גם אתם חשים לעתים שאמא או אבא מתערבים יתר על המידה בחייכם?
על אף שהמחזה מתרחש בזמן שהמשפחה יושבת שבעה, הוא שופע הומור והקהל צוחק בקולי קולות. כדאי למנף את הצפייה בהצגה לשיחה על הומור שנולד מתוך כאב. אפשר גם לדון בשאלה: האם ניתן לצחוק על כל נושא, או שיש נושאים שניתן לעסוק בהם רק בכובד ראש? כדאי גם להזמין את התלמידים לספר חוויה כואבת אישית שלהם באופן הומוריסטי.
בין ההורים לבין ילדיהם ובין ההורים לבין עומר, חברתו של הבן, קיימים פערים עצומים. פער דורי, פער תרבותי, פער גיאוגרפי ופער בעולם המושגים. ההורים המבוגרים אינם יודעים מה פירוש "יולו", "פומו", "פָּצוץ" ודומיהם, אך בעיקר סדרי העדיפויות שלהם היו שונים. כל מעיניהם היו נתונים להקמת המשק ודאגה למשפחה, בעוד שבני הדור הצעיר מחפשים ריגושים מיידיים ושמים את טובתם האישית בראש סדר העדיפויות. כדאי לדון בכיתה בפערים הללו ולהפנות לתלמידים שאלה האם גם הם חשים פערים מול הוריהם ומול הסבים והסבתות שלהם; ואם כן, באיזה אופן זה בא לידי ביטוי.
כדאי לדון במנהג השבעה היהודי ולהשוות בינו לבין מנהגי אבלות בתרבויות אחרות. אפשר גם לעודד את התלמידים לספר על התמודדות עם מוות של אדם קרוב. האם במהלך השבעה היו רגעים מרגשים? יוצאי דופן? אולי אפילו משעשעים?
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.