בת הטוחן - הצגת בובות

"בת הטוחן" - בעקבות "רומפלשטילצקין"- ממעשיות האחים גרים. הסיפור שזכה לאינסוף גירסאות ונוסחים מקבל עיבוד חדש ושונה, שמנסה לענות על השאלות והתהיות שעלו אצל היוצרת כשהיתה ילדה קטנה והאזינה למעשייה (או קראה אותה כשגדלה): מדוע המלך המבוגר ורודף הבצע "זוכה" בנערה צעירה ותמימה? מדוע הטוחן השקרן זוכה בפרס למרות מעשה הרמאות? למה הבת משתפת פעולה עם השקר? מדוע האישון מבקש דווקא את התינוק? ולמה הוא מסכים לוותר עליו תמורת גילוי שמו? מדוע מחליטים עבור הנערה למי היא תינשא? 

העלילה

המלך מחפש כלה עבור בנו, כי הגיע זמנו לשאת אישה (אלה כללי הממלכה). מועמדות רבות נפסלות, עד שמגיע טוחן הכפר ומתפאר בבתו המוכשרת. הוא מתרברב בפני המלך, שבתו החכמה מסוגלת להפוך קש לזהב. המלך מתלהב, ומבטיח שאם אכן הטוחן דובר אמת - בנו, הנסיך - יישא אותה לאישה. בדרך לחדר המטוויות הנסיך והנערה נפגשים ומתאהבים, אך לפי צו המלך, היא חייבת לעמוד במשימת הטוויה. את המלך לא מעניינת האהבה. הנערה נלקחת לחדר המטוויות, אבל אין לה שום מושג מה לעשות... והנה, לפתע, משום מקום, בא לעזרתה אישון קטן וטווה למענה זהב. תחילה היא משלמת לו עבור עזרתו בטבעתה, למחרת במחרוזת שלצווארה, ובלילה השלישי, כיוון שלא נותר לה דבר לתתו, עליה להבטיח לו את בנה הבכור שיוולד. כעבור שנה, כשבת הטוחן כבר מלכה והיא חובקת את תינוקה, מילוי ההבטחה כלל לא בא בחשבון! האישון מסכים לוותר לה בתנאי שתצליח לגלות את שמו (לא, לא לא! עוץ לי גוץ לי הוא מסיפור אחר). היא מנסה: "האם שמך הוא מתושלח?" "מתושלח?! מה קורה לך?!" האם שמך אחשוורוש?!" "האם בלבלת לי את הראש?!" ובלילה השני היא מנחשת: "האם 'אינכזה' אולי שמך?" "אין כזה שם! טעות וסליחה!" ועוד שמות של אי אמונה (שומדבר, שטותממש...). בלילה השלישי, כשהיא כמעט נואשת, הנסיך מגיע, היא מספרת לו מה קרה. הם מחליטים לצאת, לחפש את האישון ולגלות את שמו (בשונה מהמעשייה המקורית, שם רק במקרה נגלה השם לאחד המשרתים). הם רואים ושומעים את האישון שר ורוקד סביב מדורה, ומגלים ששמו הוא "קש-בר-כשף"- שם שמעיד בדיוק על בעליו. 

תשע בובות, גלגל כישור, ערימות קש, עריסת תינוק, יער עבות, מדורה דולקת ומספרת מציגים מחדש סיפור ישן נושן.   

המחזה נכתב בחרוזים - החריזה משובחת, לא מתפשרת ומדוייקת והשפה עשירה וגבוהה (אל דאגה, הילדים מבינים הכל גם אם חלק מהמילים לא מוכרות). המוזיקה מקורית ופס הקול שמלווה את ההצגה מתחבב במהירות על הקהל. נעשה שימוש בווריאציות בחלק מהשירים - שיר המדורה מופיע בווריאציה מינורית בסצנת החיפוש, שיר הטוויה מופיע בעיבוד, בסולם אחר ובמקצב שונה בקטע הפתיחה וכד'.

עיבוד, עיצוב, כתיבה וביצוע - ורד לבר

מוזיקה - גליה שרגל

נגינה: צ'לו - יובל מסנר, חליל - מלכה פלדשטיין, כינור וויולה - תמר לבר,  קולות - גליה ורומי שרגל

יעוץ אומנותי - יערה בויום קפלן

צביעה - מיכל בלייר

אביזרים - רמי לבר

לגילאי 5-10, עד 70 צופים

מוסיקה- גליה שרגל

כתיבה, עיבוד וביצוע- ורד לבר

צביעה- מיכל בלייר

אביזרים- רמי לבר

קבצי קורות חיים מצורפים בתקיית הקבצים.

בחרתי ליצור הצגה על פי המעשייה "רומפלשטילצקין" שהיא אחת מהמעשיות שמשוייכות לאוספי האחים גרים. המעשייה זכתה לאינסוף גירסאות, נוסחים ופירושים. כילדה, לא אהבתי את הסיפור. פחדתי ממנו אך גם כעסתי על התנהלות העניינים - לא אהבתי את חמדנות המלך, ולא את השקרים של הטוחן. לא הבנתי מדוע האישון, למרות שהובטחה לו תמורה עבור עזרתו, מוצג כדמות הרשע (כמובן שבלי כל אלה לא היה סיפור, אך חוסר הצדק הרגיז אותי מאד). לא אהבתי שברור מאליו שאם המלך מחליט להתחתן עם מישהי, זה יקרה בלי שישאלו אותה כלל אם היא אכן רוצה להתחתן איתו (כבר אז הייתי קצת פמיניסטית). ניסיתי לפתור את השאלות האלה בלי להיות חינוכית או מתקתקה מדי.

כתיבת המחזה ארכה כשלוש שנים, ותוך כדי הכתיבה גם התחלתי לעבוד על בניית הבובות. כתבתי בחרוזים - לא תיכננתי כך, הכתיבה זרמה מאליה ונהינתי מכל רגע, מכל שינוי, הידוק ותיקון. החרוזים מדוייקים מאד והשפה "גבוהה" אני לא חוששת שלא אובן ומאמינה שחובתי להשתמש בשפה עשירה ומורכבת. 

בהצגה משתתפות תשע בובות שולחן שנעשו בעבודת יד מוקפדת. הן מולבשות בבגדים ססגוניים, מעוטרים בתחרות עתיקות, רקמות עדינות ותכשיטים מקופסאות התכשיטים של אמי וחמותי, ומחלקי שעונים של אבי וסבי. את האביזרים (הכישור, העריסה, המדורה) בנה בן זוגי. צביעת פני הבובות נעשתה על ידי מיכל בתי הבכורה, ואת העריסה צבעה ועיטרה אפרת (בתי הרביעית). כל בני המשפחה וגם חברים וידידים שותפים לתהליך היצירה.

בשונה מהסיפור המקורי, לא רציתי שהמלך יהיה זה שנישא לבת הטוחן, אלא בנו, הנסיך. המחזה נפתח בטקס חיפוש מועמדת מתאימה להיות הכלה. הנסיך פוסל את כל המועמדות ומסתלק

את המוסיקה הלחינה המוסיקאית גליה שרגל. חלק מהמנגינות הן וריאציות על מנגינות הנושא. נעשו עשרות נסיונות של עיבודים, תיזמורים, עריכות ושינויים עד שהתוצאה הסופית השביעה את רצון שתינו. הנגנים: מלכה פלדשטיין חברתי - בחליל, בתי תמר בוויולה ובכינור, המוסיקאי יובל מסנה בצ'לו וגליה בקלידים. המוסיקה נפלאה ועומדת בזכות עצמה גם בלי להיות פסקול של הצגה. 

השיר האהוב עלי בהצגה הוא שיר הערש ששרה בת הטוחן לתינוקה ואני מצרפת כאן את מילותיו:

ילדי הקט, הליל רד, כבר חושך בשמים

אור כוכב כבר מנצנץ, בני, עצום עיניים...

חתלתול נם בסלו, גוזל זעיר נרדם בקן

גור כלבים שם בגינה

הוא רוצה לישון גם כן

בחצר זהור זוהרת גחלילית יפה

נומה נומה ילד, גם אמא עייפה.

ומחר תינוק אהוב, נתעורר עם אור ראשון

לילה טוב, בני, הגיע זמן לישון

בזמן העבודה על הלחן של השיר, בתה של גליה, רומי, היתה בת שנתיים וחצי. גליה שמעה אותה מזמזמת ושרה חלקי משפטים מהטקסט, הקליטה אותה ושילבה את שירתה בפסקול. קהל הילדים תמיד מתרגש לשמע הקול העדין והילדי הזה...

לפני הצפייה בהצגת הבובות "בת הטוחן", כדאי לשוחח על מהות התיאטרון:

מה ההבדל בין תיאטרון "רגיל" לתיאטרון בובות. להבין שיש תיאטרוני בובות גם למבוגרים וגם לנוער, ולא רק לפעוטות, כפי שחלק מהצופים מניחים. להזכיר סוגי בובות שונים - מריונטות חוטים, בובות כפפה, בובות גרב, בובות שולחן, בובות מחפצים ועוד. 

מהן מעשיות ואגדות עם, ומה ההבדל בינן לבין סיפורים שנכתבו על ידי סופרים. 

לספר על גילגולן של מעשיות ואגדות, נוסחים שונים, גירסאות אחרות לאותה אגדה.

מדוע אנחנו אוהבים (או שלא) אגדות ומעשיות. מה מתעורר בנו כשאנחנו חושבים עליהן, מספרים או קוראים אותן. 

בגילאי בית הספר אפשר לשוחח על אמירת אמת ושקר: מה גרם לטוחן הכפר לשקר, מדוע בתו שיתפה עם זה פעולה ולא אמרה את האמת, מה עושים עם לחץ קבוצתי (או כמו במקרה בהצגה - מה לעשות כשמישהו חזק או בוגר ממך מצפה ממך להתנהג בצורה לא ראוייה, כמו שהטוחן מצפה מבתו שתשתף פעולה עם דבר השקר שלו)

אפשר לשוחח על בדידות. האישון בהצגה היה בודד, ולכן אומלל, ומשום כך רצה לקחת לעצמו את התינוק של המלכה. ברגע שהיא גילתה את שמו, כלומר הכירה אותו, הוא כבר לא בודד, ולכן הוא לא צריך תינוק של מישהו אחר. איך כל אחד נוהג במצבי בדידות. כיצד אנחנו, כקבוצה, יכולים לעזור?

בהיבט נוסף של ההצגה - מלאכות יד: טוויה, אריגה, קליעה, גילוף, רקמה, תפירה, סריגה... להראות ולהסביר מהו כישור/פלך. מה עושה טוחן הכפר. מה ההבדל בין ימים עברו, שבהם לא ייצרו בבתי חרושת  את החפצים, הבדים, המזון, הכלים, אלא בעלי מלאכה מקומיים היו אמונים על הכנתם. 

ניתן לקבל הדרכה לבניית בובת תיאטרון פשוטה, ולהכין בכיתה או בגן. אפשר לכתוב, לתכנן וליצור הצגת בובות קבוצתית ולהופיע בפני החברים או ההורים. תהליך היצירה יכול להיות מפרה, מלמד ומהנה - בחירת הסיפור או כתיבתו, יצירת הבובות, יצירת התפאורה, אימונים וחזרות והופעה בפני קהל. 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

veredtulik@gmail.com