הניה ברודבקר והסרט שלושתינו

הקרנה של הסרט "שלושתנו" - זוכה פסטיבל ירושלים לסרט התיעודי הטוב ביותר. מסע דוקומנטרי אישי המשרטט קונפליקט בין הורים לילד אוטיסט לבין החברה המתקשה לקבל את השונה.

הבמאית ובעלה, זוג חרדי צעיר, מאמינים שבנם האוטיסט בן ה-6, יכול וזכאי להשתלב בחברה רגילה. כאשר תלמודי התורה החרדיים סוגרים בפניהם את הדלת והחברה החרדית דוחה את ארי החוצה, הם עוברים תהליך של התפכחות ויוצאים בכאב גדול לחפש מקום אחר בו יקבלו אותו. האם הם ימצאו?

לאחר הקרנת הסרט מתנהל שיח עם הניה, במאית הסרט והדמות המרכזית בו. בשיח נדון על שילוב והכלה של השונה בבתי ספר ובחברה, על חסד ועל צדק, על המורכבות בשילוב, על התועלת והרווח לכל הצדדים. הסרט והשיח מעלים שאלות על התפיסות החברתיות כלפי השונה ובוחנים את היחסים בין קהילה מגובשת אל החריגים.

על היוצרת

תסריטאית ובימאית, פורצת דרך כיוצרת קולנוע המשתייכת לקהילה החרדית בישראל ומביאה אל המסך קול ייחודי ואותנטי. סרטה הקצר, "ילד שלנו", זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל היהודי בירושלים, הוקרן בפסטיבלCinequest  ובפסטיבלים רבים נוספים. סרטה התיעודי "שלושתנו" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבימוי ופרס העריכה בפסטיבל הקולנוע ירושלים והוקרן בפסטיבל DocNYC. כמו כן זכה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר מטעם פורום היוצרים הדוקומנטרי ושודר בערוץ כאן 11. בימים אלו עובדת על "אולי זאת אהבה", סרט עלילתי ארוך בתהליך הפקה בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי.

תקציר הסרט

שמי הניה, אני חרדית ואני אמא של ארי, ילד אוטיסט בן שבע. אני ובעלי אהרלה מאמינים שארי יכול וזכאי להשתלב בחברה רגילה, למרות שהוא מאובחן עם אוטיזם בתפקוד בינוני, למרות שהוא כמעט ולא מדבר. אבל כשאנחנו פונים לתלמודי תורה בבני ברק, מקום מגורינו – השערים נטרקים בפנינו. מנהלים מנתקים את השיחה, מסרבים לשמוע על הרעיון של שילוב. אהרלה ואני גדלנו וצמחנו בחברה החרדית. חונכנו להאמין שאנחנו משתייכים לחברה מוסרית, בעלת סולם ערכים נעלה, אבל האבחון של ארי הסיט אותנו מהמסלול המקובל; אנחנו לא מצליחים עוד לשמור את קוד ההתנהגות האחיד והמקובל בחברה, בחרנו לטפל בארי במקום להביא הרבה ילדים לעולם, אהרלה עזב את הכולל והתחיל לעבוד. אנחנו נשארים מחוץ לשער, קרועים בין קהילה, משפחה ואמונה לבין הרצון להעניק לארי הזדמנות שווה להשתלב בחברה.

כשארי עומד לעלות לכיתה א' אנחנו מחליטים לתת לו הזדמנות אחת אמיתית לשילוב ובצעד דרסטי אנחנו עוזבים את בני ברק, המולדת התרבותית שלנו, ועוברים ליישוב בשומרון עם אוכלוסייה דתית-חילונית מעורבת. המעבר מנתק אותנו באחת מכל מי שהיינו, ואנחנו מוצאים את עצמנו בין העולמות. כבר לא חרדים לפי הספר, אבל זרים תרבותית גם לעולם החדש, מתמודדים עם ייסורי הבדידות ונקיפות המצפון, נקרעים בשאלות של דת ואמונה ועדיין קשורים לחברה החרדית בכבלי אהבה וחובה. אנחנו גוזרים את הפאות הארוכות של ארי, סימן ההיכר החרדי, נאחזים נואשות בתקווה להשתלב בקהילה החדשה, בחלום על שוויון והכלה ועל עולם חדש שנבנה לעצמנו ולארי. אבל גם החלום הזה מתנפץ, כי גם ביישוב החדש, החילוני והליברלי, המערכת מתנגדת לשילוב של ארי בבית ספר רגיל. הסירוב לא בוטה ומפורש כמו בבני ברק, אך מתחת למעטה של ליברליות המערכת מעמידה חסמים בירוקרטיים בפנינו. ארי עדיין אוטיסט, עדיין שונה מכולם, אולי אפילו יותר מאשר בבני ברק. הארץ המובטחת עליה חלמנו לא קיימת. אנחנו ניצבים אחד מול השני ותוהים על המאבקים שלנו, על הזוגיות שמעולם לא בחרנו בה, על הזהות המפוצלת שיצרנו לעצמנו. האם המאבק שלנו מיטיב עם ארי או פוגע בו? האם מאוחר מכדי לחזור אחורה? כמה שווה לשלם על שייכות?

זהו תיעוד אינטימי וכנה של הורות מאתגרת בתוך חברה שמרנית, אל מול המצלמה מתרחשת טרנספורמציה דתית ותרבותית של משפחה המחפשת את מקומה בעולם. הסרט מעלה שאלות על התפיסות החברתיות כלפי השונה, בוחן את היחסים בין קהילה מגובשת אל החריגים, את הקונפליקט בין הדת לבין בעלי מוגבלויות, מספר על מלחמה בין אמונה ואהבה ועל הצורך הנואש של כל אדם בכל חברה; להרגיש שייך. לא במוסדות חינוך מיוחד, מאחורי גדרות ובמבנים נפרדים, אלא בתוך הקהילה.

ניתן לדון על הסרט ממספר היבטים שונים, כמובן תוך תיאום עם הצוות החינוכי והבנת הרגישיות וההתאמה לקהל היעד.

ההיבט החינוכי - שיח על שילוב והכלה.

כיוון שאני יוצרת הסרט והבמאית אבל גם הדמות המצולמת בסרט ואמא לארי, גיבור הסרט - יש לסרט משמעות מיוחדת וחשובה עבורי. יצאתי לדרך לתעד את המסע המורכב שאני עוברת עם ארי מתוך שליחות, לפתוח את השער לילדים הבאים שינסו להיכנס ולהיות חלק מהחברה. ארי היום משולב בכיתה רגילה, ולמרות הפערים יש לו קשר מקסים עם בני גילו, תקשורת שהיא מעבר למילים. הייתי רוצה להגיע עם המסר והבשורה הזו לעוד ועוד מקומות. אחרי הצפייה בסרט אנהל שיח עם התלמידים על הנושא של שילוב השונה בחברה.

• נדבר על שילוב - מהו שילוב ומהי הכלה? מה ההבדל ביניהם?
• נשוחח על חוק החינוך המיוחד ועל המצב בשטח.
• נדבר על הספקטרום הרחב של שונות, על זה שכל אחד הוא שונה אבל גם שווה.
• לך לאומן שעשני - ביסוס במקורות של ערך קבלת השונה.
• התרומה של השילוב לילד המשתלב ולכולנו כחברה.

ההיבט האמנותי - עשייה דוקומנטרית.

הסרט זכה להערכה מקצועית רבה, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבימוי ופרס העריכה בפסטיבל ירושלים. כמו כן הוקרן בפסטיל DocNYC, הפסטיבל הגדול בארצות הברית לסרטים דוקומנטריים וזכה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר מטעם פורום היוצרים הדוקומנטריים. אשמח מאד לשוחח על תהליך העשייה הדוקומנטרית ולחשוף את התלמידים לז'אנר.

• שאלות ותשובות סביב חווית הצפייה בסרט.
• הקונפליקט בין צילום ובימוי סרט לבין להיות הדמות המצולמת.
• היופי שבתיעוד דוקומנטרי אמיתי וכנה, נטול פילטרים.
• ההבדל בין קולנוע דוקומנטרי לתיעוד יומיומי ברשתות חברתיות.

ההיבט החברתי והאמוני

הסרט עוסק במסע של משפחה חרדית המתרחקת מגבולות הקהילה ומציף סוגיות של אמונה ודת אל מול הפרט בקהילה. במקומות שהנושא מתאים להם, ובגילאים המתאימים, אפשר לעסוק גם בנושא של קשר בין קהילה ליחיד, על המחירים ועל התועלת שבקהילה ועל יציאה לעצמאות מחשבתית עם ההתבגרות.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

brod2v@gmail.com