רחבת הריקודים

ב"רחבת הריקודים" צופי המופע הופכים להיות משתתפים בתחרות מחול שמתכתבת בהומור עם ז'אנר הריאליטי הטלוויזיוני.

המופע מתרכז בארבע דמויות של פיינליסטים המייצגים סגנונות מחול שונים, מבלט קלאסי ועד היפ הופ.

במהלך המופע מוזמן הקהל לבמה למפגש אינטראקטיבי עם הרקדנים. תמיר גינץ, כוראוגרף הבית של להקת המחול קמע, ממשיך את השיח שלו עם זמר עברי מובחר כפי שעשה במופע הלהיט "גליץ" ומגיש פסקול דינאמי בו שזורים להיטים סוחפים ושוזר במופע וידאו ארט.

פורמט המופע מנגיש לתלמידים את עולם המחול ואת כוחה של האמנות ככלי לביטוי אישי והעצמה חברתית

משך המופע: 50 דקות

הקדמה: שפת המחול היא שפה מופשטת שאינה נשענת על המילה הכתובה, היא שפה הדורשת פיענוח אישי ויצירתי מהצופים. המחול נתפס כאמנות הנהירה ל"מיטיבי לכת" ובמיוחד בסגנון המחול העכשווי שבו ליצירות אין נרטיב חד משמעי.

היצירה "רחבת הריקודים" נוצרה במטרה לאפשר היכרות וחשיפה ראשונית מוצלחת לעולם המחול. המופע נרקד בשפה עכשווית – מודרנית, וקטעי המחול בו נשזרים באמצעות "נרטיב" שהוא העדכני ביותר בעולמות התוכן של בני הנוער: תחרות בין רקדנים בתוכנית "ריאליטי", עלילה שהיא למעשה דיאלוג ציני והומוריסטי עם הז'אנר המוכר.

כשם המופע, העלילה שבמרכזה תחרות ריקודים מאפשרת להעלות ל"רחבה" מחולות בסגנונות שונים כמו: בלט קלאסי, היפ הופ, מחול מודרני ומיוזיקל-ברודווי.

וידאו ארט משולב עם המחול הבימתי ומביא גם "דוקומנטציה" של הדמויות ובחלקים אחרים יוצר שילוב אמנויות אמנותי המתכתב עם התנועה על הבמה ויוצר חוויה רב תחומית.

הפסקול שרובו מורכב מזמר עברי שנבחר בקפידה כדי לשלב בין הקלאסיקה (כדוגמת שלמה ארצי) ועד לשירים המוכרים לנוער (עומר אדם), הנו מפתח נוסף להבנת המתרחש על הבמה.

לצפייה בקליפ המופע כטיזר לתלמידים:

https://youtu.be/jT-to9tLWlo

מבנה המופע:

במרכז המופע 4 דמויות של מתחרים "פיינליסטים" בתחרות הריקודים, כל אחד מהם אמון על סגנון מחול אחר שהוא מציג לקהל:

אלירן - בלט קלאסי

נעם – היפ הופ.

ספיר – מחול מודרני.

שגיא- ברודווי ומיוזיקל.

כל דמות מייצגת סיפור שבו המחול, והבחירה בדרך השונה האישית והיצירתית, משנה חיים. כך מועבר מסר לסבלנות וסובלנות גם כלפי בני נוער שבוחרים תחביב או קריירה שאינם קונבנציונליים.

סצנות המופע מדמות תרחיש של תכנית ריאליטי המזמן למשתתפים אתגרים.

המופע כולל השתתפות פעילה על הבמה של חלק מקהל הצופים.

אנו מאמינים שכדי לגדל קהל תרבותי צורך תרבות במדינת ישראל יש חשיבות בהשקעה הנדרשת להוציא את התלמידים מסביבת בית הספר כדי שיחוו מופע מקצועי על כל מרכיבי היצירה האמנותית פר אקסלנס כ"מופע במה" בתיאטרון וירכשו מיומנויות של צפייה מושכלת במסגרת היכל, שהוא משכנה הטבעי של אמנות הבמה.

כוריאוגרפיה: תמיר גינץ

דרמטורגיה ובימוי: יואב מיכאלי / מוזיקה: קולאז' בעריכת Jungle Sound Studios/

תלבושות: עמליה יקיר / תאורה: שי יהודאי / וידאו ארט: פבל דיברוב

טקסט: יואב מיכאלי ותמיר גינץ / קריינות: יאיר נגיד /  דיבוב: תומר שאו, עדן עמור, מעין לוי, עידן טרייבר /

כוריאוגרפיה היפ-הופ: גבי צפניה / העמדת בלט: ברנד בורגמאייר

על להקת המחול קמע:

להקת המחול קמע הנה אחד מהקולות המרכזיים בעולם המחול הישראלי. הלהקה מזמינה את הצופים לחוויה מרתקת, אסתטית ומהוקצעת  במגוון יצירות מרגשות.

תמיר גינץ, המנהל האמנותי והכוריאוגרף של הלהקה, יוצר עבודות המהוות את הציר המרכזי ברפרטואר הלהקה. עבודותיו מאופיינות בשפה אישית וייחודית, המתבססת על הטכניקות הקלאסית והמודרנית והמאתגרת את רקדני הלהקה בעוצמתה. גינץ מצליח ליצור על הבמה עולם עשיר ברבדים השואב אליו את הקהל.

קמע הנה בית ל-14 רקדנים, ישראלים לצד רקדנים מרחבי העולם, בעלי אישיות ייחודית המביאים לבמה ביצוע אלגנטי, וירטואוזי ורענן.

קמע זכתה להצלחה בסיורי הופעות ובפסטיבלים יידועי שם באירופה, דרום אמריקה, בסין ובהודו. הלהקה מטפחת קהל צעיר של שוחרי מחול באמצעות מופעים לנוער וילדים. בלהקה מועלות עבודות של כוריאוגרפים אורחים מהמובילים בעולם, לצד יצירה מקורית של כוריאוגרפים ישראלים ויוצרים צעירים.

רקדני הלהקה מקיימים פרויקטים חינוכיים של הוראה והסברה בבתי-ספר, מגמות ואולפנות מחול, סדנאות אמן, סדנאות רפרטואר ותכניות העשרה בכל רחבי הארץ.

הכנה לצפייה במופע:

1. "מחול"  – מה זה אומר ואיך מסתכלים על זה?

מושגי יסוד ליצירת מחול:

הכוריאוגרף משמש ארכיטקט היצירה השלמה, חתום על כל מרכיביה. הוא זה שמחבר (לעתים בשיתוף עם הרקדנים) את השפה התנועתית. לצדו צוות יוצרים שותפים: מוזיקאי/עורך הפסקול, לעיתים דרמטורג (רוקם הרעיונות הדרמטיים), מעצבי תלבושות, תאורה ותפאורה, וכמובן הרקדנים שהם האמנים על הבמה שמגישים את התוצר הסופי במופע ונדרשים למיומנויות פיזיות מורכבות.

2. האם אנחנו חייבים לנסות ולהבין את "הסיפור על הבמה" ? אולי אם לא נאחז בצורך "להבין" נוכל ליהנות יותר? (דיון חופשי בכיתה)

3. איזה סגנונות מחול אנחנו מכירים ומה מאפיין כל אחד מהם?

(מובא חומר על 4 הסגנונות המוצגים כקדימון במופע באמצעות 4 הדמויות)

בלט קלאסי -

בלט הוא צורת מחול שמקורה בבתי הרנסנאס האיטלקי של המאה ה-15, והתפתחה כמחול על במות בצרפת וברוסיה. תחילת האבולוציה של אמנות זו היא בריקודי החצר של האצולה ובהמשך עבר הבלט התמקצעות כשנקבעו לו כללי אימון וטכניקה: הראשון שהפך את האמנות הזו לאקדמית היה לואי ה – 14, "מלך השמש" בצרפת של המאה ה 17, שאף הקים את "האקדמיה למוזיקה ולמחול" שהתוותה שיטות אימון לרקדנים מקצועיים.

שיא ההתפתחות של אמנות הבלט היה מאמצע המאה ה 18 ברוסיה על ידי הכוריאוגרף מריוס פטיפה ("היפהפייה הנרדמת" , "מפצח האגוזים") ושיאו ב "אגם הברבורים" שיצר עם לב איבנוב. במאה ה – 20 האמרגן הרוסי סרג' דיאגלב יצא לאירופה והקים את להקת "הבלט רוס" שהניחה את היסוד ליצירת הבלט ה"ניאו קלאסי", זרם חדשני הקורא תיגר על הקלאסיקה המוכרת. באלאנשין הוא הכוריאוגרף הנחשב ביותר בפיתוח הניאו - קלאסיזם.

כמו בשפה המדוברת, בה קיימות אותיות המרכיבות מילים, אשר מרכיבים משפטים בעלי הגיון, כך הבלט מורכב מחומרי-תנועה ותנוחה, אשר בחיבורים ביניהם יוצרים הגיון תנועתי. בשפה המדוברת ישנם עיצורים, הברות, מילים, משפטים, פסקאות וסיפור (או מאמר וכו'). בשפת הבלט קיימים אלמנטים גופניים המורכבים מפוזיציות רגליים וזרועות, ומצבי גוף המייצרים שפה של תנועה ותנוחה בחלל. בשפה המדוברת יש קצב דיבור, אינטונציה ומבטא, המקבלים פירוש על ידי השומע. גם בשפת הבלט המהירות קובעת את משמעות המשפט התנועתי. הדיוק בביצוע תוך שמירה על חוקי השפה הקלאסית, יהווה את הדיקציה הברורה. היכולת האישית של הרוקד, מבחינה פיזיולוגית ומבחינת נתוני ביטוי אמנותי, יביאו לידי ביטוי את הסגנון האישי (parol), כפי שבשפה המדוברת רמת הדיקציה, וצליל הקול קובעים את הסגנון האישי של הדובר.

לצפייה בווידאו בכיתה : https://www.youtube.com/watch?v=p21n1xorjEs

מחול מודרני -

המחול המודרני התפתח בתחילת המאה ה-20 מתוך הבלט הקלאסי וכיום הוא נחשב לסגנון המחול האומנותי הנפוץ והרלוונטי ביותר בעולם המערבי. המחול המודרני מקנה טכניקה, פיתוח גמישות, כוח ויציבה נכונה, יחסי גומלין בין קצב לתנועה, שימוש במרחב, פתוח הדמיון ושכלול היכולת.

כבר בסוף המאה ה-19 החלה איזאדורה דאנקן לחקור את המחול השבטי באפריקה, וליצור ממנו טכניקת מחול חדשה, שמרכזה בתחושה של קשר עם האדמה. זהו סגנון מחול שנוצר יותר מהשורש ופחות מהגובה, שהיה מצוי במחול הקלאסי. התחושה היא של משקל שנטוע היטב באדמה, והיא מנוגדת לניסיון רב השנים של בלרינות ורקדנים להראות "חסרי משקל” ו"מעופפים” מעבר לכוח המשיכה.

בשנות ה-20 של המאה העשרים, הופיעה לראשונה מרתה גראהם, שהיא ללא ספק אם המחול המודרני. גראהם פיתחה טכניקה המייחדת רקדני מחול מודרני, והקימה את היסודות עליהם נבנה המחול המודרני והפך למה שהוא היום – הסגנון המוביל בעולם המחול במאה העשרים ובימינו.

לצפייה בכיתה במחול המודרני "מרתה גרהאם" : https://www.youtube.com/watch?v=Vv9r8-bq_FQ

מחול ג'אז - מיוזיקל – ברודווי –

בשנת 1950, ריקוד ג'אז התייחס לסגנון תנועה שמקורו מריקוד עדתי אפריקאי- אמריקאי. בשנת 1950, ז'אנר חדש של ריקוד ג'אז - ריקוד ג'אז מודרני - יצא, ששורשיו מריקודים מסורתיים מהקריביים. בכל סגנון ייחודי של ריקוד ג'אז יש שורשים מכל אחד משני המקורות השונים הללו. ג'אז היה להיט גדול בשנות ה -50 המוקדמות והוא עדיין אהוב בכל רחבי העולם. התנועות המאפיינות ריקוד ג'אז כוללות "ידי ג'אז" בעיטות, קפיצות, צדדית, כתפיים שמסתובבות ותנועות ברכיים המופנות זו אל זו. במחול ג'אז אין צורך בדיוק יתר כמו למשל בבלט קלאסי, התנועות משוחררות וחופשיות יותר.

"ג'אז" - המונח הוחל לראשונה כסגנון של מוזיקה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. ג'אז בצורת ריקוד, מקורו בריקוד עממי שאפריקנים נהגו לרקוד כאשר הם הובאו לאמריקה בספינות עבדים. צורת ריקוד זה התפתחה לצד מוזיקת הג'אז בניו אורלינס בתחילת 1900.

החל משנת 1930 ועד ל -1960, ריקוד ג'אז הפך מריקוד עממי מסורתי אפריקאי למחול העולה ומוצג על במות ברחבי ארצות הברית. המקום הראשון בו נלמד מחול הג'אז בארצות הברית, הוא ניו-אורלינס. מחול המבוסס על תיאטרון מחול, שנדרשו עבורו רקדנים מיומנים עד מאוד. במהלך תקופה זו, כוריאוגרפים מעולם המחול המודרני והבלט ערכו ניסויים עם סגנון הג'אז. על רשימה זו נמנים כוריאוגרפים כדוגמת, ג'ורג' בלנשין, אגנס דה מיל ג'ק קול, הניה הולם, הלן טמיריס, מייקל קיד, ג'רום רובינס ובוב פוסי. כוריאוגרפים אלו הושפעו מהסגנון התנועתי הראשוני שהכירו בניו-אורלינס, אך לאחר זמן מה שינו ופיתחו מחול זה.

לאורך ההיסטוריה שלו, מחול הג'אז התפתח במקביל למוזיקת פופ. דפוס זה של פיתוח הביא כמה אלמנטים של תנועות מפתח לסגנון הריקוד.

ריקוד הג'אז התפתח כיום לזרמים שונים כמו: ג'אז לירי, מיוזיקל (מחזות זמר), ג'אז אפריקאי ועוד.

לצפייה בכתה " Cool" מתוך סיפור הפרברים / ג'רום רובינס כוריאוגרף: https://www.youtube.com/watch?v=wugWGhItaQA

היפ הופ -

סגנון ההיפ-הופ החל את דרכו בריקודי רחוב בארה"ב ובמהלך המאה ה-20 הפך לתרבות שלמה המתבלטת הן בצעירים רבים הרוקדים בסגנון זה להנאתם וכן בתרבות ה MTV - אופנה, קצב ובילוי המושפעים מכוכבי הז'אנר.

סגנונות הריקוד של ההיפ הופ התפתחו תחילה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ברחובות ובשכונות הערים הגדולות כמו בברונקס בניו יורק ולאחר מכן בלוס אנג'לס (שם התפתח הקראמפינג, למשל) ומשקפים את התרבות המקומית של כל אחת מהערים האלה.

המאפיין את ההיפ הופ הוא המגוון הגדול בתנועות ובקצביות הרבה והחדה של הסגנון כולו.

מגוון התנועות – שחלק גדול מהן יכול להיות בכלל אישי ומאפיין את הרקדן עצמו – מאפשר להעביר תחושות ומסרים אישיים בצורה ייחודית לסגנון. כמובן ששילוב המוסיקה, שירים או מילים עם הסגנון מעצימים את היכולת הזו.

התנועות הראשונות של הריקוד הבסיסי של ההיפ הופ – הברייקדאנס – היו מרשימות ודרשו יכולת גבוהה מהרקדנים. מהר מאוד הן הפכו לאתגר של ממש בקרב אמנים וחברי להקות מחול אמריקאיות "ממוסדות", שרצו גם הם להפגין יכולות בכיוון.

עם התפתחות סגנון ההיפ הופ, שהיום נהנה מפופולאריות רבה, התפתחו גם סרטים, תכניות טלוויזיה ויוזמות מסחריות שונות כמו תחרויות ריקוד בינלאומיות – בארה"ב, בריטניה ומקומות אחרים באירופה ואפילו באוסטרליה. במקביל גם התפתחה כל תרבות ההיפ הופ בכלל, עם סגנון לבוש ובגדי ריקוד אופייניים וכיום גם אפשר ללמוד את הסגנון במסגרות פחות או יותר אקדמיות, בניו יורק ובלונדון

לצפייה בקטע מתחרות היפ-הופ בכיתה: https://www.youtube.com/watch?v=-zBw31hcUvk

4. הכרות עם להקת המחול קמע –

כניסה יחד לאתר הלהקה  www.kameadance.com  להיכרות עם להקת המחול קמע ומה זו להקת מחול? 

דיון בנושא "להקה מקצועית"– גוף אמנותי שרקדניה מתפרנסים מעבודתם, המחול הוא מקצועם וייעודה הוא להעלות יצירות ולהופיע איתם. דיון בנושא בחירת ייעוד כמקצוע לחיים בתחום דעת שהוא גם מוקד העניין של האדם.  

התרשמות לאחר המופע כפתח לדיון:

- האם העלילה הייתה המרכיב שגרם לי ליהנות במופע או התנועה עצמה והווירטואוזיות (יכולת הביצוע) של הרקדנים? האם אני זקוק לסיפור כדי ליהנות ממחול בכלל?

- בנים / בנות – בריקוד, האם יש הצדקה לסטראוטיפ שהמחול הוא רק "לבנות" לאור הווירטואוזיות החזקה של הרקדנים הגברים במופע (לקשר לתהליך הפניה למחול של גיבור המופע) האם רקדן הוא לא למעשה "ספורטאי- אמן" ? דיון על סבלנות וסובלנות.

- מה הידע שצברתי לקראת המופע ולאחריו על הלהקה והיוצר? (יצירת תעודת זהות למופע: להקה, כוריאוגרף, מספר הרקדנים, מאפייני סגנון התנועה במופע). מי היה הרקדן האהוב עליי ומדוע?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

kameasales@bdb7.co.il