חיים רגילים

שתי נשים (פדומו והלן) שנמלטו ממולדתן מבקשות מקלט, הראשונה בגרמניה והשנייה בישראל. שתיהן מתמודדות, כל אחת בדרכה, עם האפליה, הזרות והניתוק של החיים ללא בית. בתוך אלה, הן הופכות לחברות קרובות ולפעילות חברתיות שנחושות לסייע לנשים במצבן ולהעניק עתיד טוב יותר לדורות הבאים בקהילות שלהן.

על הציר שעובר מברלין לתל-אביב מתגלים שני סיפורי חיים של פליטות בצל המדיניות השלטונית, "הדלת הפתוחה" מצד אחד ו"גירוש המסתננים" מצד שני, שתי תגובות שונות לאותה מלחמה נוראה. פדומו והלן מגלות שהן חולקות גורל משותף, של חיים רעועים בצל הגחמות השלטוניות, חשיפה יומיומית לטוב ולרע האנושיים, ותקווה שלמרות הכל, לחלומות שלהן יש תוקף.

אפרת שלום דנון היא תסריטאית ובמאית שסרטה התיעודי הראשון "החולמות" השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל "דוקאביב" ושודר בערוץ 8. הסרט זכה בפרסים, היה מועמד לפרס סרט הביכורים הטוב ביותר בתחרות של הפורום הדוקומנטרי בישראל והשתתף בכ-20 פסטיבלים בישראל ובעולם. הסרט עוסק בנשים היוצרות לראשונה סרטי קולנוע בחברה החרדית הסגורה.  היא שימשה ככתבת וכעורכת בגופי תקשורת שונים, בהם "הארץ", וואלה ו"עיתון תל אביב" וכמבקרת הטלוויזיה של "ידיעות תקשורת", ומשמשת כיום כמרצה לתקשורת ולקולנוע וכמנהלת האמנותית של סדרת "הדוקו הראשון שלי" של הפורום הדוקומנטרי בישראל בסינמטק תל אביב.  

גילי דנון הוא יוצר רב תחומי, קולנוען, משורר ואמן וידיאו. סרטיו העלילתיים הקצרים הוקרנו בפסטיבלים בינלאומיים ושודרו בערוצי הטלוויזיה. הוא משמש אף כצלם וכעורך, וערך סרטים דוקומנטריים שהשתתפו בפסטיבלים בארץ ובעולם, בהם "דינג'" (התחרות הרשמית פסטיבל חיפה, מועמד לפרס סרט הביכורים הטוב בתחרות של הפורום הדוקומנטרי בישראל), ו"החולמות" (התחרות הרשמית "דוקאביב",  FIPA ביאריץ, פסטיבל טורונטו היהודי, ועוד. וכן זוכה פרס הסרט הטוב בפסטיבל לסרטי נשים רחובות והפסטיבל היהודי בבוקרשט). וכן ערך סדרות טלוויזיה קומיות לילדים ולמבוגרים (בהם צפוף, אלישע, זה לא הגיל ועוד).

על היצירה

הסרט "חיים רגילים" הוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2019.

"סרט יפה ומומלץ מאוד" (אלברט גבאי, רדיו 106)

"לכו לראות" (יונתן גל, רדיו תל אביב)

"מאלף ונוגע ללב" (מוריה קור, גל"צ) 

  "סרט חשוב ומרגש" (נחום מוכיח, "הבמה")

"סרט שכולו אהבת אדם (ובעיקר אישה)..." "בתוך כל הייאוש הזה של המציאות בו הן חיות, שתי הנשים מצליחות לא רק לפעול למען עצמן, אלא גם למען אחרות. שתיהן מצליחות לשנות מציאות - מעוררות השראה ותקווה לעתיד טוב יותר. כל דקה בתוך הסרט הזה מכילה גם בחילה מהמצב שבו הן נמצאות, רצון עז לשינוי, אהבה גדולה, ותקווה לעתיד – בזכותן (ליאור אלפנט)

"חיים רגילים" מציג את הדמויות מנקודת מבט שונה, מרגשת וסוחפת. הוא מספק תמונה לא פשוטה על מצב הפליטים ובמקביל מציג חברות נשית ויכולת סיוע לאחר הראויה להערצה. השתיים מעודדות אחת את השנייה לא לוותר, להאמין שאפשר לעשות יותר ולספק עזרה שאף אחד אחר לא מוכן לספק להן" (אורטל אדיב, "סרט)

"הסרט מתפקד כיצירה שלא רק מספקת תמונה על מצב הפליטים, אלא גם סיפור של חברות נשית והיכולת של נשים להתחבר ולצבור כוח בימינו, על מנת לספק עזרה שאף אחד אחר לא מוכן לספק להן (עופר ליברגל, "סריטה")

תהליך היצירה

המפגש יפתח בהתמקדות בתהליך יצירת הסרט. הבמאים יספרו על תהליך העשייה הייחודי, שכלל תחקיר ארוך שבמהלכו התוודעו לעולם המתועד בסרט – קהילות של מבקשי המקלט בתל אביב ובברלין, ועד לבחירה בגיבורות הסרט – נשים פליטות שלא נאבקות רק לשרוד, אלא מנסות לשנות את מצבן ונחושות ליצור עתיד טוב יותר לנשים סביבן. נשים מעוררות השראה. 

עוד ישוחחו הבמאים על שלביה השונים של היצירה התיעודית, מהרעיון ליצור סרט שעלילתו מתרחשת בו זמנית בישראל ובגרמניה, דרך העבודה מול הגיבורות המתועדות בו ובניית יחסי האמון איתן. וכן כיצד גובש המבנה של הסרט בחדר העריכה, ואיך ניתן לספר סיפור שהוא אישי אך גם פוליטי?  

נושאי הסרט -

במהלך המפגש יעלו נושאים נוספים לדיון בעקבות הצפייה בסרט, בהם:

·        קבלת האחר – שתי נשים שחורות שהגיעו מאפריקה למדינות מערביות ו"לבנות". האם לכולן-ם מגיעות זכויות שוות? עד כמה אנחנו פתוחים ופתוחות לקבל את האחר?

·        סולידריות נשית ואנושית – בסרט כוחה של הסולידריות האנושית מתגלה בשעות משבר ומול ממסד אטום, ומול גילויי גזענות וקושי. מהו כוחה של החברה מול מדיניות ממשלתית שאינה מכירה בסבלו של האחר?

·        אקטיביזם – הסרט מציג שתי נשים אקטיביסטיות שמנסות לשנות את המצב שלהן ושל הקהילה סביבן. האם אקטיביזם עוזר? עד כמה אדם יחיד יכול להוביל לשינוי – והאם יש גבולות שאותם אסור לחצות במטרה לייחל לשינוי?   

·      משבר הפליטים העולמי – בשנים האחרונות העולם חווה את משבר הפליטים החמור ביותר מאז מלחמת העולם השניה. איפה ישראל נמצאת ביחס לנושא הזה? ואיזו גישה נוקטת ישראל כמדינה שהוקמה על ידי פליטים?

·        רקע אישי של הבמאי והבמאית – דור שלישי לניצולים שברחו מאירופה ערב מלחמת העולם השניה מצד אחד, והורים שנמלטו מעירק והגיעו לישראל חסרי כל מצד שני.

·        אחריות אישית – עד כמה האדם אחראי לגורלו? כמה כוח יש לו מול כוחות גדולים ממנו?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

docu.tv2020@gmail.com