שש תמונות מחיי האחיות זויה (18) ויונה (14) בשנתיים שבהן הסתתרו בעליית גג של איכרים אוקראינים בזמן מלחמת העולם השנייה. במחבוא הבנות ממציאות משחק דמיון בו יונה ומנדל (הבן של השכנים מהגטו) עוברים ביחד מסע של התאהבות ועלייה לארץ ישראל. כך מצליחות הבנות להתמודד עם המציאות של מלחמה וגם עם המחשבה שאולי אמא כבר לא תבוא כפי שהבטיחה.
מאת גור קורן ונופר הורביץ
בימוי: אפרת שטינלאוף
משחק: נופר הורביץ, דנה קיילה/מאיה לוי
מוזיקה: יוסי אלקה
תפאורה: עידן זלצר
VIDEO
מאת גור קורן ונופר הורביץ
בימוי: אפרת שטינלאוף
משחק: נופר הורביץ, דנה קיילה/ מאיה לוי
מוזיקה: יוסי אלקה
תפאורה: עידן זלצר
גור קורן – מחזאי
בוגר בית הספר לאמנויות הבמה, בית צבי במגמת בימוי ומשחק, 2002. כתיבה: בתיאטרון בית ליסין – " המוגבלים", "השחקנית". בתיאטרון גשר: כתב ושיחק בהצגה "חמישה קילו סוכר". המחזה השתתף בפסטיבל NEW WRITING בלונדון, בפסטיבל תיאטרון TeatrDramatyczny בעיר ביאליסטוק, פולין, בפסטיבל ברייטון קיץ 2014 ובפסטיבל אדינברו באוגוסט 2015. עיבד את ספרו של יהושע קנז "בין לילה ובין שחר".
בין יצירותיו בכתיבה ובימוי: "לירות בראש", "שרון סמו הרוצח", "אני ונפשי", "מחזה ליום המשפחה", "עדות שקר". עיבד לעברית בין השאר את המחזות "מוסריותה של גב' דולסקי", "קפיטן קארגיוז" ועוד. ממחזותיו לילדים ולנוער: "המסע לארץ הקופים", "הנסיכה והעדשה","שלא יהיה עצוב". ביים את "לוויה חורפית" מאת חנוך לוין, פרויקט ייחודי של תלמידים למשחק עם אנשים כבדי ראיה – מרש"ל, רמת גן. זוכה פרס התיאטרון – מחזאי השנה על ההצגה המוגבלים שזכתה גם בפרס הקומדיה של השנה .(2015)
אפרת שטינלאוף – במאית
במאית מחזאית ויוצרת תאטרון עצמאית. למדה בימוי והוראת תאטרון בסמינר הקיבוצים לאחר שסיימה תואר ראשון ושני במנהל עסקים.
יצרה וביימה את ההצגות "בתיאבון" שהופיעה במשך 5 שנים בתאטרון הסמטה, "ראיתם את הכלב שלי?" הצגת ילדים שרצה בכל רחבי הארץ, "התליין והנידון למוות" מחזה קצר שהשתתף בפסטיבל תאטרון קצר בצוותא ולאחר מכן תורגם לספרדית והוצג במקסיקו, "סטארטאפ" שרצה בתאטרון נחמני ב- 2014, ואת "רק בהצבעה" מופע שמתרחש בכיתה ב- 2017.
ביימה בין השאר את: "ציד עכברושים" (פיטר טוריני) שהופיעה בתמונע, "תכתבי בגוף זכר" (חנה לבנה) בפסטיבל אישה 2009, "נוף ילדות" (דניס פוטר) עם קבוצת חובבים ברוזין, "חלום ליל קיץ" (שקספיר) עם קבוצת חובבים ברוזין, "גפרית וצרי" (דניס פוטר) בסמטה, "הלילה האחרון ברפת" (נועה כורם) השתתפה בפסטיבל צו קריאה בצוותא ולאחר רצה שם כהפקה מלאה, "הבית זה מה שמפריד" (נועה כורם) השתתפה בפסטיבל עכו 2014. "הציפור הצבועה" בפסטיבל מרכז הבמה בפסטיבל ישראל 2015. את "לינדה ויקטור" בפסטיבל תאטרון קצר בצוותא 2015, את "פחדים פרטיים במקומות ציבוריים" ב-2016 בתמונע ואת "לשמור עליך" כהפקה עצמאית בתמיכת מפעל הפיס.
מרכזת מגמת תאטרון באור יהודה, מלמדת בבימת הנוער כפר סבא ומעבירה סדנאות תאטרון במסגרות שונות. חברה בארגון היוצרים העצמאיים בתאטרון ובאיגוד הבמאים.
נופר הורביץ – מחזאית ושחקנית
שחקנית ויוצרת לתיאטרון.
השכלה:
2008-2011 בוגרת בית צבי
קבלת מלגה ע"ש דיוויד מרסר על מונולוג מצטיין
2012-2015 בוגרת סמינר הקיבוצים לתואר BED בבימוי והוראת התיאטרון.
ניסיון מקצועי:
2014 והלאה – מלמדת תאטרון בקדימה. ומשחקת בהצגות שונות.
2013 - תיאטרון הכיכר – "בדלתיים סגורות" מאת ג'אן פול סארטר, בימוי אנדריי
2012 – צוותא ואירוח בתיאטרון חיפה - "אמא-מה" מאת הדר גלרון ובבימויה.
משחק - שחקנית ושותפה לכתיבה עם הדר גלרון במחזה "אמא מה" – צוותא ותיאטרון חיפה, שחקנית בתיאטרון "מופע", תיאטרון "ז'וליק", "שכנים שכנים" מאת ובבימוי צביקה כורמן, ובהצגה "על פסנתרים ואנשים" מאת תהלה אמתי בתיאטרון הסימטה.
כתיבה לתיאטרון:
"אמא מה" יחד עם הדר גלרון, ע' כתיבה של "המוגבלים" מאת גור קורן, "זויה ויונה נשארו בחיים" מאת גור קורן ונופר הורביץ, "פותחים במה" פסטיבל בית לסין למחזאות – קריאה מבויימת של המחזה "אף אחד" מאת נופר הורביץ.
דנה קיילה – שחקנית
בוגרת לימודי משחק בביה"ס לאומנויות הבמה סמינר הקיבוצים (2007) ובוגרת המסלול לתואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים (2014). שיחקה משחקת ויוצרת בתיאטראות שונים: "הבימה" ,"צוותא", "תיאטרון יפו", "תמונע" "הסימטה", ,חני הפקות" "התיאטרון הארצי לנוער" ועוד. כתבה ושיחקה בתיאטרונטו ילדים 2013 בהצגה "התכנית של ליבי",ביימה בתיאטרונטו 2014 את ההצגה "סינמה בלירה". משחקת היום בעיבוד תנועתי למחזה "שלוש אחיות" בבימה ובהצגות נוער וילדים.
כמו כן מתקלטת במסיבות, ומלמדת תיאטרון ואימפרוביזציה בבתי ספר ומסגרות שונות.
"זה סיפור קשה אבל עם הרבה הומור, רלוונטיות (כי גם היום מעניינים את בני הנוער בדיוק אותם דברים) והרבה אופטימיות כי אחרי הכל: זויה ויונה נשארו בחיים. ומזל שכך, אחרת לא הייתי נולד". (גור קורן)
נקודות לדיון לקראת הצפייה
כתיבה במשותף
המחזה נכתב במשותף על ידי גור קורן ונופר הורביץ.
גור קורן הוא מחזאי ושחקן בן 44, שמשמש כדרמטורג הבית של הקאמרי וכמנהל האמנותי של פסטיבל תיאטרון קצר ופסטיבל מחזאות מקור בקאמרי. קורן כתב גם לבית-ליסין ולתיאטרון גשר, ונחשב לאחד מהקולות הפוריים והבועטים של התיאטרון בימינו. בין הקומדיות הרבות שהספיק לכתוב: "המוגבלים" על קבוצת בעלי מוגבלות המעלים מופע במתנ"ס - הצגה שזיכתה אותו בפרס מחזאי השנה, "חמישה קילו סוכר", "השחקנית", "לירות בראש", "מלך ישראל", ו"רומיאו ואמא" (יחד עם גלעד קמחי) המצליחה שמוצגת בימים אלו, ומתארת את מסע ההסתרה של נער מאמו הגוססת את העובדה שלא ניצח בתוכנית ריאליטי.
כתיבתו הייחודית החלה כבר בימיו כסטודנט למשחק בבית-צבי, שם העלה את מחזותיו הראשונים. הוא מתאפיין בהתרחקות מרדנית מהתקין והראוי, ורצון לגעת בסיטואציות-קצה מדממות הלקוחות מחייו או מההיסטוריה המשפחתית שלו באמצעות הומור פרוע והצגות בתוך הצגות. חלק גדול מיצירותיו נוגעות במסע הסתרה של עובדה גדולה ומופרכת, ומגע עם תקופות היסטוריות אמיתיות לצד בדיון מוחלט. סיפור ההצגה "לשמור עלייך" מבוסס באופן פרוע על חווייתה של סבתו במלחמת העולם השנייה. בהתייחסו להצגה אמר גור: "זה סיפור קשה אבל עם הרבה הומור, והרבה אופטימיות כי אחרי הכל: זויה ויונה נשארו בחיים. ומזל שכך, אחרת לא הייתי נולד".
נופר הורביץ היא בוגרת בית-צבי למשחק, בוגרת סמינר הקיבוצים לבימוי והוראת תיאטרון וביה"ס למחזאות של בית ליסין. בהצגה היא משחקת את יונה.
שאלות לדיון:
המחזה נכתב בשיתוף פעולה בין שני שחקנים כותבים. ניל סיימון, אחד מגדולי מחזאי הקומדיות היהודיים, מתאר במחזהו "קשרי ברודווי" את השבר הגדול בהתנתקות מכתיבה עם שותפו הקבוע – אחיו הבכור. גם היוצר רשף לוי ("הבורר") חותם עד היום על רבות מיצירותיו בשמו ובשם אחיו המנוח – רגב, איתו נהג לכתוב במשותף שנים ארוכות.
כתיבה בצוותא של מחזה היא תהליך מורכב, שכרוך בלא מעט מתחים, קרבות אגו – מי הביא איזה רעיון, דעות שונות - לאן על העלילה להתפתח וכו'.
האם לדעתכם כתיבה של מחזה יוצאת נשכרת משיתוף פעולה? איזה ניסיון היה לכם בכתיבה משותפת במסגרת מטלה בית-ספרית או במסגרת משפחתית או אמנותית? האם אתכם הדבר מדרבן או מעכב?
מדוע לדעתכם מחזאי בעל ניסיון כקורן, שמעביר סדנאות כתיבה, בחר לשתף פעולה בכתיבה עם מחזאית ושחקנית מתחילה?
כיצד משפיעה לדעתכם העובדה שגרעין הסיפור ההיסטורי שייך לאחד הכותבים בלבד?
האם העובדה שהמחזה משוחק על ידי אחד הכותבים משפיעה גם היא? ומה לגבי מינן של הדמויות?
כתיבה בצוותא נפוצה יותר בסדרות טלוויזיה. מדוע לדעתך? האם כתיבה במשותף עוזרת יותר בז'אנרים מסוימים (קומדיה, דרמה) מאשר אחרים?
הצגת מחבוא – זירה סגורה. מכשול חיצוני.
זירת ההצגה היא עליית גג ממנה אין לדמויות אפשרות לברוח. יציאה עבור הנערות פירושה קיפוח כמעט ודאי של חייהן. מחזה מסוג זה קרוי לעיתים "מחזה זירה סגורה". דוגמאות בולטות לתת-ז'אנר זה הם מחזות מחבוא אחרים דוגמת "יומנה של אנה פרנק" שמתרחש גם הוא בתקופת השואה, מחזות בתי-כלא כגון "נשיקת אשת העכביש", ומחזות זירה-סגורה פילוסופיים דוגמת "בדלתיים סגורות" של ז'אן פול סארטר המתאר את קורותיהם של שלושה אנשים הלכודים בחדר שמסתבר כי הוא הגיהנום (בו גם נטבע הביטוי המוכר "הזולת הוא הגיהנום").
בהדרכת שחקנים נהוג להבדיל בין מכשול פנימי למכשול חיצוני. מכשול פנימי הוא כאשר הדבר המפריע לי להשיג את מטרותיי נובע מנסיבות פנימיות או מאישיותי. לדוגמא: כאשר אני רוצה לכבוש את לב הנער אותו אני אוהבת, אך אני ביישנית מכדי לפנות אליו. מכשול חיצוני הוא מכשול הנובע מנסיבות שאינן תלויות בי: סופרמן מנסה להציל את העולם משואה גרעינית אך טיל קריפטונייט משתק נתלה על צווארו.
שאלות לדיון:
האם תוכל/י לחשוב במה משרתת הזירה הסגורה את הדרמה במחזה?
אילו עוד מחזות/סרטים/ספרים של זירה סגורה את/ה מכיר/ה?
האם המכשול במחזה-מחבוא הוא מכשול חיצוני או פנימי? האם ייתכן שיהיה משולב?
קומדיות רומנטיות בוחרות פעמים רבות בשיטה של זירה סגורה כדי להכריח זוג שונאים להתאהב. האם תוכלו לחשוב על דרכים נוספות ויצירתיות לגרום לדמויות להתעמת זו עם זה?
נקודות לדיון לאחר הצפייה
שאלות כללית לאחר צפייה : מהם הנושאים בהם עוסקת ההצגה? מהו הנושא שנגע בכם יותר מכל? האם הבחירה בהומור קירבה או ריחקה אתכם מההצגה?
"לצחוק" מהשואה
בהצגה מוצג לא פעם באור מצחיק הנושא הטרגי של הסתתרות בזמן השואה. הומור בהקשר לשואה נחשב לטאבו (איסור) גדול בתרבות הישראלית. לעיתים, נער שמחייך בטקס זיכרון ביום השואה, יינזף על ידי מוריו כמי שמפגין התנהגות לא מכבדת. עם זאת, התמודדות הומוריסטית עם פצע כאוב כל כך בהוויה הישראלית/יהודית, נתפסת על ידי פסיכולוגים רבים כתגובה טבעית ורצויה. בספר ה"אדם מחפש משמעות" כותב ויקטור פרנקל על ההומור: "תגובה לא תקינה על מצב לא תקין היא בגדר התנהגות תקינה". ההומור אף שימש כדרך הישרדותית בתקופת השואה (להרחבה: https://bit.ly/H7c0Cr - ההומור כמנגנון הגנה בשואה – מט"ח)
1.האם תוכל/י לתת דוגמאות מתוך ההצגה להומור כלפי המצב של שתי האחיות? איזה סוג הומור זה לדעתך: הומור עצמי, הומור שחור או סוג הומור אחר?
2. האם לדעתך שימוש בהומור במצבים כגון אלו הוא בגדר כלי התמודדות עם הכאב או כרוך בניתוק רגשי ממנו? מדוע לדעתך בתחילת ההצגה השחקניות פותחות כשאינן בדמות, ומפרשות את העלילה ל'ישראלית של ימינו': "-אל תקראי להם גויים! -אז איך? -אוקראיניים"? מדוע לדעתך בחר כותב קומדיות מובהק כגור קורן להתמודד דווקא עם חומר רגיש כמו השואה?
3. גם בסרטו הטרגי-קומי "החיים יפים" של רוברטו בניני, מתואר אב המנסה להסתיר את השואה מבנו, בניסיון לשכנעו שכל מה שהוא רואה מסביב הינו רק הצגה ומשחק. מה תפקידה של ההצגה בתוך ההצגה במחזה שצפינו בו?
מיניות
סיפורן של שתי הנערות נוטף מיניות חבויה. יונה כופה על זויה לגלם את אהובה בסתר, ואף עורכת לה מבחני אהבה (סצנת הקפיצה מהגג), קורות המבנה מתמלאים בלבני נשים פרושים, והבנות מדברות על פטמות ונשיקות.
שאלות לדיון:
האם הנגיעה בנושאים מיניים בהצגה, בפורום צפייה משותף, גורמת לקהל אי-נחת או עוזרת לו להתגבר על מבוכות לדעתך?
במאי 2018 נחשפו שני עמודים מוכמנים (מוחבאים) לא מוכרים מיומנה של אנה פרנק שהיו מוסתרים מאחורי נייר חום דביק וכללו בדיחות גסות, התייחסות לאמצעי מניעה וזנות. אנה הסתירה את הדפים כנראה מחשש שאחרים יעיינו בהם, והיו שקראו לא לפרסם את הדפים האלו כדי לא לפגוע בזכרה. האם חשיפת היבטים אלו בסיפור, כמו אלו של זויה ויונה, גורמת לכם להתחבר יותר או פחות לדמותה?
העולם שמחוץ לבמה
לתיאטרון יתרונות רבים ביחס למדיומים אחרים (חד פעמיות המשחק, הטקסיות ועוד) אך גם מגבלות. אחת ממגבלות אלו היא הקושי להמחיש בפשטות אירועים המתרחשים מחוץ לבמה, על אף שלפעמים המחשה זו חיוניות כדי להבין את המתרחש. שוֹט (תמונת אירוע) אחד בקולנוע, המראה עשן העולה מתוך צריח כנסיה, היה מייתר אולי את השיחה בה הבנות מסבירות אחת לשנייה מדוע הן מביטות לאופק כשהן מחפשות סימן להפוגה. מוסכמה תיאטרלית זו של הפניית מיקוד השחקנים לאופק אירועים ותיאורו על ידיהם, היא שיטה אחת להנכיח אירועים המתרחשים מחוץ לבמה. לעיתים ייעזר במאי התיאטרון גם באפקטים מוסיקליים, עזרים וויזואליים ועוד.
שאלות לדיון:
האם לדעתך הבמה שבחרה הבמאית אכן העבירה תחושת עליית גג ב1942? אילו דברים עזרו לך להאמין שזהו אכן המקום? האם היו דברים שהפריעו לך להאמין?
באילו אמצעים נוספים נעזרה הבמאית אפרת שטינלאוף כדי להנכיח את העולם שבחוץ? האם אמצעים אלו היו יעילים לדעתכם? האם חלק ממוסכמות התיאטרון נראות לכם מיושנות? באילו אמצעים נוספים הייתם אתם בוחרים?
מה מטרתם של קטעי הוידיאו ששולבו בשחור-לבן? האם הם שירתו לדעתכם מעבר למטרה אחת?
מה לדעתך תפקידם של החזירים שמתגלים בתחתית האסם כדימוי? מה משמעותם המיוחדת בעיניכם כחיה טמאה ביהדות עבור הנערות?
קורת העץ האלכסונית בגב האסם משמשת לתיאור המבנה כולו. מדוע בחרה הבמאית לדעתכם רק בקורה אחת מתוך המבנה? האם היו בה שימושים נוספים ששמתם לב אליהם במהלך ההצגה?
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.