לפני 14 שנה, נפגשו איריס ז'ורנו 48 (אם חד הורית גרושה), אז רכילאית בעיתון מקומי בנתניה, וטוני טוקלומטי (שחקן מבנין שהוחתם על ידי קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה), לראיון על שילובו בארץ כשחקן זר ושחור ונוצרי מאפריקה. הריאיון "המוצלח" הוביל להריון מוצלח יותר ורומן סוער. כך הפכו איריס וטוני לזוג מאושר בנתניה.
ואז עיתונאי ספורט פרסם ידיעה בעיתון: "טוני טקולומטי שיקר לגבי גילו! הוא לא בן 18 כפי שטען, אלא בן 31 על פי בירור שנעשה מול גורמים בבנין שבאפריקה".
מאותה ידיעה בעיתון החלה מסכת השמצות, ואיומים. טוני, בעצה אחת עם איריס, עוזב את ישראל עד שיירגעו הרוחות. כשטוני היה על המטוס חזרה לאפריקה, גילתה איריס כי היא בהריון. כך במשך כ-13 שנה גדל עידן טוקלומטי, בנו של טוני, במאבק הישרדות כלכלי, מדירה שכורה אחת לשנייה, ובחיפוש עבודה מתמיד הצליחה איריס לתמוך בעידן שגדל להיות גדול שחקני הכדורגל בישראל לבני גילו. חלוץ נבחרת ישראל לנוער עד גיל 14.
במשך השנים איריס וטוני היו בקשר מתמיד, מצבה הכלכלי הקשה לא אפשר לה לטוס אליו, כאם חד הורית, ללא מזונות או תמיכה. איריס הבטיחה לעידן שעד בר המצווה הוא יפגוש את אבא. מאז שמלאו לעידן 12 שנים היא יצאה למאבק לניקוי שמו הטוב של טוני והשגת אישור כניסה למען האיחוד בבר המצווה הקרב ובא.
הפעם היא נעזרת שוב בשירותי העיתונאי, משה פרימו, ובערוץ הספורט על מנת לתת לסיפור הד ומשקל רגשי. הופעה מרגשת של עידן באולפן ערוץ הספורט סוללת את הדרך להסכמתם של פקידי משרד הפנים, אולם הם דורשים הפקדה במזומן של 30 אלף ₪ ערבות עבור אשרת כניסה לבר המצווה. סכום דמיוני עבור איריס. ברם, כשרונו של עידן כשחקן מבוקש ומבטיח תרם לגיוס הכסף מצד קבוצת הכדורגל שלו. וליתר דיוק, איומים כי אם הקבוצה לא תעזור – יעבור עידן לקבוצה אחרת המחזרת אחריו. מהלך אותו מנהל אחיה של איריס – מוטי 47 המנהל את עידן מבחינה חוזית.
כך זוכה טוני לבוא ולראות את בנו למשך של 3 חודשים בלבד לאחריהם יאלץ לעזוב באם לא יינשא לאיריס וירשם כבעלה במשרד הפנים.
בלב הסרט השאלה הגדולה: מה יקרה לאחר שלושת החודשים שקצב משרד הפנים לטוני בארץ ישראל? האם תוכל איריס להחליט על חתונה בטרם הזמן הזה? אם עידן ירצה כי אבא טוני יישאר בארץ? ומי ינהל מעתה את עתידו המטיח של עידן, האב טוני או אחיה של איריס, מוטי, שעשה זאת עד עכשיו? האם זהו סיפור אהבה בלתי אפשרי שחוקי משרד הפנים בישראל גוזרים עליו את הדין האכזרי ללא מוצא? חתונה או גירוש ללא אפשרות לפשרה? המציאות הדתית של חיבור הדת למדינה מתפרצת לסרט דוקו מלודרמטי על כדורגל, אהבה וחלומות בשחור ולבן מכל הבחינות. משולש אהבה בצל שעון חול החייב להגיע לפתרון.
נושאים לדיון לאחר הסרט:
לבו של הסיפור הוא ההיאחזות שכל אחת מהדמויות בפנטזיה שלא "תואמת" את המציאות וכמיהתם למצב אוטופי, שלא מתאפשר ברוח משרד הפנים של אריה דרעי ומדינת ישראל.
האם "הכושי עשה את שלו?" טוני שגורש מישראל ב"משפט שדה" תקשורתי בעיתון נקלע למצב כאוטי בלתי אפשרי. המסר שהוא קיבל כי "הכושי לא עשה את שלו ולכן הכושי יגורש". זאת ללא בדיקה מעמיקה או התחשבות במצבו החדש – זוגיות והריון.
בפועל טוני לא מכיר את בנו עידן, אין לו חיבור ממשי אליו. הקשר הטכנולוגי בדמות וואטסאפ לא מתגבר על מכשול השפה. טוני דובר צרפתית בלבד. עידן לא מסוגל לדבר אתו. המבטים והתמונות מספקים את הגעגוע לדמות אב כדורגלן שיתמוך ויעודד בשלב הקריטי של חייו בו יקבע גורלו כשחקן מקצועי, או עוד ילד מוכשר שיגנוז את החלום שלו בלשכת הגיוס.
מדוע אין פתרון אחר לעידן, שמייצג את נבחרת ישראל בכדורגל, והאם לא מגיע שיהיה לו אבא תומך ואוהב, למרות שאמו לא יכולה או רוצה להתחתן? כיצד ניתן לגשר על כל הפערים וכמה רחוק ילך טוני הנוצרי ברצונו לחיות בישראל? האם ינסה להמיר את דתו עבור כך?
האם הכסף ינצח את האהבה? דיון על מוסר: באם איריס תחליט להינשא לטוני בכדי להשאירו בארץ לא תהיה זכאית להטבות כאם חד הורית ויהיה טוני לנטל כלכלי על המשפחה ללא יכולת להתפרנס בארץ? וכיצד יקבל אחיה של איריס – מוטי 47, האיש "שמנהל" את עידן מבחינה כלכלית וחושש בקול רם כי טוני האבא! בא לקחת מהמשפחה את "ביצת הזהב" שאולי יטיל עידן כאשר יגיע עידן לחוזים שמנים, ושלמונים רבים בקבוצה אירופית.
חיבור הדת למדינה, בשילוב יצרים, אהבה, כסף, וכדורגל מתגבשים לסרט דוקו רב שכבות ומשמעות. עבורנו כיוצרים. החיים המתגלים בתוך בתי הרכבת של נתניה המזכירים את הסיפורים על טובי השחקנים בעולים שגדלו בפאבלות העוני בברזיל, ארגנטינה ואפריקה... ובאו מעוני גדול אל הצלחה עצומה, דרך סיפור אנושי ייחודי. אולם במקרה של איריס, טוני ועידן החיבור של הדת והמדינה לצד חוקי גזע נוקשים בישראל, מהווים מכשול נוסף לכל הדמויות ויוצרים משמעות אחרת לסיפור הקטן.
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.