המורה אירנה - 52 דקות
חייהם של 26 ילדים בכיתה ג' משכונת הקטמונים בירושלים השתנו בעקבות מפגשם עם המורה אירנה. אירנה הגיעה מאסכולה של חינוך סובייקטי נוקשה. היא דורשת מהתלמידים ומההורים התחייבות מלאה וכבוד למערכת, אבל גם יודעת לעודד לסקרנות ומחשבה, לשיר, ללטף, ובעיקר לאהוב. באמצעות נתינה אינסופית ושיטות ייחודיות ושנויות במחלוקת, אירנה מצליחה במקום שבו אחרים הרימו ידיים. הסרט מלווה את אירנה וכיתתה במשך שנה שלמה.
הבמאי ישוחח עם התלמידים על כוחו של תחקיר, על שיקולים והכרעות בעריכה ובצילומים, על עלילה מרכזית ועלילת משנה בסרט, על ז'אנר של סרטים המעמידים במרכזם את דמות המורה, ועוד.
VIDEO
VIDEO
איתמר חן
במאי דוקומנטרי, יליד 1983.
בוגר בהצטיינות של ביה"ס "סם שפיגל" לקולנוע וטלוויזיה.
מרצה בביה"ס "מעלה" לקולנוע וטלוויזיה.
בימוי:
2010 – "המורה אירנה" (בימוי, תסריט ותחקיר), שהופק עבור ערוץ 8 בתמיכת קרן רבינוביץ', היה סרט הפתיחה וזוכה פרס העריכה של פסטיבל דוקאביב, זכה בפרס ראשון בפסטיבל פארנו אסטוניה והיה מועמד סופי בתחרות פרסי אופיר.
כמו כן, הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים הטובים בתולדות ערוץ 8 לרגל חגיגות 20 שנים לערוץ, ולאחד מעשרת הגורמים המשפיעים על החינוך בישראל (עיתון "העיר").
הסרט, שנרכש לשידור ע"י ערוץ 10 ותאגיד השידור ״כאן״, הוא חלק מההיצע של סל תרבות ארצי.
2013 – "משמרת לילה" (בימוי, תסריט ותחקיר), שהופק עבור ערוץ יס דוקו בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, מפעל הפיס וקרן גשר, השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל חיפה וזכה בפרס חבר השופטים. כמו כן, הסרט נמכר לכמה תחנות שידור ברחבי העולם.
2019 – ״האברך מהחיזבאללה״ (בימוי, תסריט ותחקיר) שהופק עבור ערוץ יס דוקו בתמיכת קרן רבינוביץ׳ והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל דוקאביב 2019. כמו כן, הסרט זכה בפרס ״חביב הקהל״ בפסטיבל רומא 2019, ובפסטיבל מונטריאול 2020.
הוראה:
2016 ועד היום - מרצה בביה״ס ״מעלה״ לקולנוע וטלוויזיה.
שיפוט ולקטורה:
2012 - שופט בפסטיבל הקולנוע ירושלים.
2015 - שופט בפסטיבל הקולנוע ירושלים.
2016 - לקטור בפסטיבל הקולנוע ירושלים.
2017 - לקטור בקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
2020 - שופט בתחרות הדוקומנטרית בפסטיבל הסרטים חיפה.
נקודות אפשריות לדיון לקראת המפגש:
הסרט התיעודי (דוקומנטרי)
הסרט התיעודי שואף לבצע תיעוד של מציאות קיימת. האם הסרט התיעודי משקף תמיד את האמת? הנחת היסוד שחשוב להדגיש היא שכל תיעוד הוא פרשנות, ולא קיים ייצוג שהוא אובייקטיבי, חף מנטייה. הסרט הדוקומנטרי מציף סוגיות הנוגעות בגבולות ההתערבות של במאי/ת-יוצר/ת במציאות המצטלמת, הכרעות לגבי מה שנכלל ומה שלא נכלל בסרט, הכרעות באשר לדרכי ייצוג המציאות, כמו גם הכרעות אתיות שמעורר הממד המציצני הכרוך ביצירת סרט תיעודי.
איזה סרטים תיעודיים ראיתם לאחרונה? ובכלל?
סרט תיעודי יותר מעניין/פחות מעלילתי?
האם תפקיד המורה בשכונות מצוקה שונה מתפקידו/ה של מורה בשכונה מבוססת? (אפשר לטעון שבשכונת מצוקה הילדים מקבלים בבית פחות מבחינה רגשית, פחות השכלה כללית, ופחות אפשרות להתפתח מבחינה קוגניטיבית – אולי למורה חשיבות גדולה ליותר בהתפתחות והתקדמות התלמידים מאשר אצל ילדים שבאים מבתים "חזקים". אולי בבתים שאינם נורמטיבים על המורה ל"חנך" גם את ההורים. יהיו שיטענו שבכל בית יש חסכים שמורה יכול וצריך להשלים, ושאת כל ההורים צריך לעיתים "לחנך". למשל: המורה אירנה דורשת מההורים שילדיהם לא יאחרו – היעדר גבולות וסדר היא תופעה שכיחה בכל סוגי הבתים)
האם בעקבות צפייה בסרטים אנחנו מרגישים שאנחנו מכירים את הדמויות שהופיעו בסרט? האם אנחנו מרגישים שאנחנו מבינים אותן?
נקודות אפשריות לדיון ועיבוד לאחר המפגש:
מה הרגשתם במהלך הצפייה? מה הפתיע? מה היה צפוי? מאיזו סצנה בסרט הכי התרגשתם? מה בסצנה או ברגע הקולנועי גרם לכם לזכור אותה או העלה בכם את הרגש?
האם המפגש שינה/העמיד באור אחר את מה שהרגשתם בזמן הצפייה בסרט?
האם במפגש נאמרו דברים שהפתיעו אתכם?
האם הסרט והמפגש שינה את תפישתכם על קולנוע דוקומנטרי?
מיהי אירנה? כיצד הייתם מתארים אותה? (קשוחה, "רוסייה" – סטראוטיפ?, אוהבת, דורשת, מסורה, דואגת, מורה טובה, מכבדת ומחנכת לכבוד וכו')
איך הסרט מספר לנו מי היא אירנה? איך קורה שבסוף הסרט אנחנו מרגישים שמכירים אותה במלוא מורכבותה?
אפשרות להפעלה:
לרשום תכונות של אירנה על הלוח. לחלק את הכיתה לקבוצות. המשימה: לקחת תכונה ולנסות להיזכר בסצנה/סצנות שבהן למדנו על תכונה זו. הקבוצה שמצאה עדויות למספר הגדול ביותר של תכונות – מנצחת.
תשובות אפשריות:
(השפה הדוקומנטרית שבה נעשה שימוש: סצנות דוקומנטריות, "זבוב על הקיר", מעקב: מראים את אירנה בכל מיני מקומות ומצבים: אירנה עם התלמידים, אירנה עם ההורים, אירנה כאימא בבית וכד', יוצרי הסרט לא עורכים ראיון עם אירנה, ולא מראיינים אנשים אחרים על אירנה)
קשוחה ואוהבת: מראים את אירנה מציגה את חוקיה הנוקשים, אבל בסצנות אחרות שומעים אותה מצהירה על אהבתה לתלמידים, מחמיאה לעונים תשובות נכונות והכיתה אף מוחאת כפיים. רואים אותה מתעקשת על הגעה בזמן עם ההורים (קשוחה, דורשת לכבד), ומוצאת פתרונות לילדים שידם אינה משגת ספרי לימוד (דואגת, אוהבת, מכבדת) וכו' – כל דבר שאנחנו יודעים על אישיותה המורכבת של אירנה נובע ממסצנה או סצנות בסרט שבהן ראינו אותה עושה דברים בעולם)
בסרט לא נשמע קולם של היוצרים או רואים אותם, הם לא מראיינים את אירנה, לא נראה שמכוונים אותה בשום צורה – מה בעצם עשה כאן ה"במאי"?
(לבמאי השפעה מכרעת על הצורה שבה אנחנו חווים את אירנה והסיפור שלה – מה אנחנו חושבים עליה ועל מעשיה. ישנם חומרים רבים שצולמו ולא נכנסו לסרט. למשל: ייתכן שהיו רגעים בהם התלמידים התנהגו פחות יפה בכיתה? שאירנה התנהגה פחות יפה? – בכוחו של הבמאי לא להכניס אותם לסרט. יתכן שהבמאי ביקש מאירנה לעשות דברים מסוימים, לחזור שוב על דברים שכבר עשתה – כי רצה שיהיו בסרט ואנחנו לא יודעים על כך וכו'. לבמאי דוקומנטרי יש תסריט: לפעמים הוא נכתב מראש, לפעמים בזמן עריכת הסרט, התסריט מבטא את הסיפור שהבמאי רוצה לספר, ובהתאם לכך הוא מכוון את אירנה ומחליט מה להכניס לסרט בעריכה ומה להשאיר בחוץ)
האם אירנה מורה טובה? (תהליך השיפור וההצלחה שעובר לידור משקף את התהליך שעברה הכיתה כולה וגורם לנו לחוש שאירנה מורה טובה שהצליחה במשימתה עם הכיתה)
האם בעקבות הסרט אתם רואים את המורה/ים שלכם אחרת? מבינים טוב יותר את הצד שלו/ה? (הסרט מראה את העולם בכלל, ואת הסיטואציה הבית ספרית מנקודת מבטה של המורה אירנה. נקודת מבט היא גורם רב עוצמה באמנות הקולנוע: תלמידים שרואים את הסרט עשויים להבין אחרת לגמרי את עבודת המורה והתמודדותו/ה בעקבות הסרט)
האם גם אתם נתקלתם במורים שהשפיעו עליכם, כמו המורה אירנה?
האם אפשר לספר סיפור באמצעות חומרי מציאות?
האם הצפייה והמפגש שינו את דעתכם על קולנוע דוקומנטרי?
מה ההבדל בין סרט עלילתי לדוקומנטרי?
איך היה נראה סרט עלילתי על המורה אירנה? מה הייתם מספרים/מראים בו אם הייתם התסריטאים והבמאים?
מה היתרונות של עלילתי?
מה היתרונות של הדוקומנטרי?
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.