תמר מנסה לשחזר את המתכון לעוגיות ריבה ואגוזים המופלאות שהייתה סבתה מכינה אך ללא הצלחה, משהו חסר והיא לא יודעת מה.
המתכון והחומרים מעלים בה זיכרונות מילדותה ומסיפור חייה של מרים, סבתה, שמתחיל בבודפשט בבית מפואר בו ניחוח בצק, ריבה ואגוזים ועובר דרך תופת השואה, ההעפלה ארצה ועד לאבק המדבר שהפך לקיבוץ הפורח בו נולדה תמר שגדלה עם אותם ניחוחות של בצק, ריבה ואגוזים.
המטבח הופך תפאורה, ותמר מתחילה לשחזר בעזרת את סיפורה של מרים. אולי שחזור הסיפור יביא לשחזור המתכון וימלא את החסר, בעוגיות, וגם בתמר עצמה.
סיפור על מסע מפרך למציאת בית, על ההישרדות במחנות המוות ועד בתי הילדים בקיבוץ. סיפור מלא הומור ורגש על נחישות ואומץ, על אהבה, משפחה ובצק.
הצגת יחיד – "תדמייני שלכל סנטר בקהל קשור חוט ואת, על הבמה, מחזיקה את כל החוטים יחד. את צריכה כל הזמן לשים לב שכל הסנטרים מעלה, שכולם אתך, לתקשר איתם כל הזמן, תאבדי ריכוז או תזייפי לרגע ותאבדי אותם" כך אמר לי יונתן, הבמאי, שכבר שיחק בארבע הצגות יחיד בעצמו וביים שתיים. משחק בהצגת יחיד שונה מאוד ממשחק בהצגה מרובת משתתפים בה קהל הוא הקיר הרביעי ובעצם "מציץ" לתוך חייהן של הדמויות בלי שהן מודעות לכך. בהצגת יחיד הקהל הוא הפרטנר של השחקן/ית , צריך להתקיים דיאלוג אמיתי בינהם. אני שם כדי לשתף אותם בסיפור שצף ועולה מבלי שבכלל התכוונתי לכך, עלי לשכנע אותם בכך שזו פעם ראשונה ויחידה שהדבר הזה קורה ועם זאת להיות מודעת מאוד כל הזמן למידת הקשב והעניין שלהם, ולהתאים את הקצב, הווליום ומידת הדרמה. "במונודרמה לא יכול להתקיים זיוף, הקהל מריח את זה מיד" הוסיף יונתן באחת החזרות. העבודה על ריבה ואגוזים הפכה אותי לשחקנית טובה יותר משום שהיא חייבה אותי להוציא את האמת מתוכי ולנהוג בה בנדיבות כלפי הקהל שלי.
התקופה בה מתרחש הסיפור – ההצגה מספרת את סיפור חייה של סבתי שנולדה ב1929 בבודפשט, הונגריה. בנעוריה פרצה מלחמת העולם השניה. יהדות הונגריה סבלה מאנטישמיות במשך תקופה ארוכה עוד לפני פלישת הנאצים להונגריה. בהצגה אני מספרת על ימים אלו ועל הימים שבאו לאחר מכן, במחנות. אבל הסיפור לא נגמר כאן, הוא ממשיך בתקומה – בהעפלה ארצה ובבניינה. סבתא הגיעה לנקודת התיישבות בנגב בימים שלא היה בה דבר מלבד אבק, שם הקימה ביתה. ושם גדלתי אני, בין בתי הילדים לביתה שלה, בו תמיד יש קופסת עוגיות ואפשר להיות כל מי שאני רוצה להיות.
VIDEO
לצפייה בסרטון
על תהליך היצירה – ריבה ואגוזים נולדה מתוך הצורך שלי כשחקנית בעבודה. את יונתן הכרתי בתאטרון באר שבע, שיחקנו יחד בהצגות "חבלי משיח" ו"גרין מייל" ומצאנו שפה משותפת. שיתפתי אותי בקושי שלי למצוא עבודה נוספת והוא שאל אותי שתי שאלות: "מה מעניין אותך לעשות? ו"מה את רוצה לספר?" אחרי שחשבתי כמה ימים סיפרתי לו על מותה של סבתי, על הקושי שהיה לי להתאבל עליה וכמה רציתי להוציא ספר מתכונים שלה לזכרה אבל אני כושלת בביצוע המתכונים. יונתן אמר משפט שחזר על עצמו אחר כך בחדר החזרות: "יש לי צמרמורת, זה זה". כך התחלנו את המסע לתוך החומר, אני הייתי כותבת את הזיכרונות שלי, מביאה אותן לחדר החזרות ויחד היינו מפרקים אותם בכל מיני תרגילים וטכניקות עד שנמצאה הנוסחה לספר את הסיפור שרציתי לספר. העבודה היתה מרתקת, סוחטת רגשית וקשה מאוד אבל גם גרמה לשנינו תחושת התעלות וסיפוק רב. בסופה אני מצאתי עבודה וגם תשובות לשאלותיו החכמות של יונתן. יותר מכך, אני שמחה לומר שהפכתי ליוצרת עצמאית שיוצרת לעצמה את התפקידים וההזדמנויות ולא מחכה שמישהו אחר יחליט עבורי אם אני מסוגלת למשהו או לא.
שפה בימתית – בהצגה ריבה ואגוזים אני מכינה עוגיות ריבה ואגוזים. את כל הסיפור אני מספרת דרך שיחזור המתכון של סבתא שלי, שזכרה הכל דרך הידיים שלה, היא מעולם לא עבדה עם מתכונים. המטבח הוא התפאורה והאביזרים בו זוכים לשימוש רב ומגוון על מנת להעביר את הסיפור. למשל – מגבת המטבח היא גם הדגל הלבן המונף מאוניית המעפילים והמערוך הוא גם מעדר או רובה. השולחן עליו אני עובדת הופך להיות מקום מחבוא בעת הצורך והקמח לפתיתי שלג. כל אביזר מקבל ביטוי בימתי נוסף מעבר לשימוש הריאליסטי שלו. כך נוצר עולם של דימויים המעשירים את הסיפור ומעצימים את החוויה התאטרונית
בנימה אישית:
בתום השבעה על סבתא שלי לקחתי את כל המתכונים מהבית שלה והתחלתי לארח את האחים שלי לקבלות שבת מידי שישי אחר הצהריים. בכל שישי הייתי משחזרת מתכון ובכל שישי שמעתי מהם "תמי, זה לא זה".
אתה, הלכו לעולמן גם העוגות והעוגיות וכל הטעמים והריחות שיצאו תחת היד המופלאה שלה.
אבל אני לא הייתי מוכנה לוותר עליה, אז החלטתי לספר את הסיפור שלה ובתוך תהליך הכתיבה והעבודה הוא נהיה גם הסיפור שלי, הסיפור שלנו.
כך, גם בהיעדרה, היא המשיכה לתת לי בית, משפחה ומקום לבוא לידי ביטוי, היא לימדה אותי שוב, לא לוותר. אני מקדישה לה ולסבא שלי את ההצגה הזאת באהבה רבה ובגעגועים. תמר.
דבר הבמאי:
בתחילת דרכי בתיאטרון שיחקתי בהצגה "טוב" מאת ס.פ.טיילור, מחזה שבמרכזו רופא גרמני שהפך נאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה. הייתי שחקן ואדם צעיר ולא ידעתי כמעט דבר על המלחמה ההיא. התחלתי לקרוא ספרים ולראות סרטים ונמשכתי פנימה לתוך עדויות וסיפורים אישיים של אנשים ששרדו את השואה. הנושא ריתק אותי והוא ממשיך להעסיק אותי עד היום
את תמר פגשתי בהצגה בה שיחקנו יחד, היא סיפרה לי על סבתה שנפטרה, על הקשר בניהן וכמה קשה לה הפרידה ממנה. חשבתי שיהיה מעניין מאוד לראות את מערכת היחסים הזאת בהצגת יחיד. התחלנו לעבוד – החומרים החלו לזרום, הסיפור קרם עור וגידים ועיקר מאמצי היו בכיוון ובעבודת המשחק. רציתי שהסיפור הזה יגיע לצופים בו, יגע בהם ויטלטל אותם כפי שהוא עשה לנו בחדר החזרות. רציתי שהדרך הקשה והמפרכת אותה עברו אנשים נשים וילדים על מנת שנוכל לחיות במקום לו אנחנו קוראים בית ובו אנחנו יכולים להיות חופשיים ובטוחים תהווה פרספקטיבה עבור הנוער למציאות בה הוא חי.
ועם זאת חשוב לי לומר שעוד ארוכה הדרך ומוטלת עלינו חובה להפוך את המקום בו אנו חיים לאותו בית בו מגיע לנו לחיות. פשעים נגד האנושות קורים בעולם מידי יום והעולם שוב מתבונן ושותק.
ריבה ואגוזים זו הצגה שמדברת על בית כעל המקום בו אנו חשים ביטחון וחופש מוחלט להיות מי שאנחנו רוצים להיות. זהו סיפור מסע, יהודי, ישראלי, אנושי. זה הסיפור של כולנו.
מהו בית?
האם הוא המקום בו נולדנו? המקום בו אנחנו גרים? איפה שנמצאת המשפחה שלנו, החפצים שלנו?
ההצגה ריבה ואגוזים עוסקת בצורך הקיומי שלנו בבית. בחיפוש המתמיד אחר מקום בו נרגיש ביטחון, בו נוכל לחיות בלי פחד, להיות מי שאנחנו ומי שאנחנו רוצים להיות.
זהו סיפור אישי של זיכרונות ילדה מסבתה בו משתקף סיפור העם היהודי וכמיהתו להיות חופשי בארצו.
שאלות הכנה לצפייה בהצגה:
מהו המקום בו אתם/ן חשים/ות שאתם/ן בבית?
מה בית בשבילך?
איך הוא נראה?
איפה הוא נמצא?
אילו אנשים חיים בו?
מה מערכת היחסים שלך עמם?
שאלות עיבוד לאחר הצפייה בהצגה:
מה החלק שהכי דיבר אליך בהצגה?
מה רצתה השחקנית להשיג?
האם לדעתך הדמות המרכזית (השחקנית) השיגה את מטרתה בסוף ההצגה?
האם הרגשת פעם בדידות או ניכור בתוך מקום שהוא מוכר?
מהו הדבר שתיקח/י מהבית בו גדלת אל הבית שתקימ/י? (זה יכול להיות חפץ חומרי או רעיון, תפיסה, ערך כלשהו...)
סוג במה
לא מקצועית
מספר אומנים
1
זמן הקמה
עשר דקות
שפת המופע
עברית
סאונד
כן
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.