התופים בכפר מספרים את הסיפור המדהים על צ'יצ'ה - ילדה קטנה-גדולה שידעה לרקוד, לפני שלמדה ללכת. גיבורה פלאית המתמודדת עם קושי גדול - ויכולה לו.  תיאטרון סיפור המשלב בובות ייחודיות, תיפוף ושירה. הצגה מוזיקלית מלב ליבה של אפריקה.

צ'יצ'ה היא ילדה בת שבע. היא חיה בכפר קטן במערב אפריקה. יש לה שלוש בובות של חיות שאבא שלה הכין לה כשהייתה בת שנה – פיל, קופה וציפור. הבובות כבר מרוטות ושבורות אבל צ'יצ'ה עדיין ממשיכה לשחק בהן יום יום. ילדים בגילה כבר נושאים באחריות גדולה. הם עובדים בשדה, סוחבים כדים מלאים מבור המים וטוחנים קמח. אבל לא צ'יצ'ה. היא שומעת בכל דבר קצב וזה מרקיד לה את הגוף ואז – המים נשפכים, הקמח מתפזר והמקלות לתיקון הגג נשברים. ביום שלפני יום הולדתה השביעי, אימא מציעה לה לנסות שוב ללכת להביא מים. צ'יצ'ה חוששת להיכשל, אבל אימא מעודדת אותה וצ'יצ'ה יוצאת לדרך. בדרך חזרה היא עוברת בשדה הגדול. רחש השיבולים על רגליה מרקיד אותה וכל המים נשפכים. היא אינה מתייאשת, חוזרת אל בור המים, ממלאת את הקערה ויוצאת שוב לדרך. היא הולכת מסביב לשדה. הפעם אלו פירותיו היבשים של עץ השיטה, המתפצחים מתחת לרגליה ויוצרים קצב מסעיר. ושוב המים נשפכים. בפעם השלישית אלו רגליה הממהרות וליבה ההולם שמשמיעים את הקצב וגורמים לה לרקוד.המים נשפכים בפעם השלישית וצ'יצ'ה הנואשת חוזרת לבור המים, מתיישבת ומטביעה את רגליה בבוץ. כך היא לא תרקוד, לא תחזור לכפר וכולם יהיו מרוצים. אלא שמי שיושב ליד בור מים באפריקה לא יישאר זמן רב לבד. אל הבור מגיעות בזו אחר זו שלוש חיות, פיל, קופה וציפור. כל חיה חושפת קושי אתו היא מתמודדת בחייה והן מגיעות ביחד למסקנה כי צ'יצ'ה נועדה להביא קצב לכפר. החיות משמיעות קצב וצ'יצ'ה רוקדת. רגליה מכות באדמה, חופרות תעלה והופכות את השביל לנהר. צ'יצ'ה מגיעה לכפר ואתה כל המים ולמרות שהיא רקדה כל הדרך, לא נשפכה לה אפילו טיפה. לפני שהיא נרדמת, צ'יצ'ה מבקשת מאבא שלה מתנת יום הולדת מיוחדת. משהו שישמיע את הקצב של החיות. בלילה אוסף אביה את כל בעלי המלאכה של הכפר וביחד הם מכינים תופים וכלי קצב שונים. ומאז בכפר של צ'יצ'ה ובאפריקה כולה, כולם רוקדים לצליליהם.

​

רציונל ותפישה בימתית

סיפור המחזה יונק את תכניו וסגנונו ממיתוסים אפריקאים שונים. הוא מערב מצוקה פרטית עם מייצגים נבחרים מעולם הצומח והחי. השילוב הזה מביא את האדם להבנה עמוקה אודות משמעות חייו והופך את החיסרון התפקודי לכוח טבע המעניק חיים.

במרכז הבמה עומד אוהל אפריקני, סביבו פזורים תופים, כלי קצב שונים ובובות. כל מרכיבי התפאורה אותנטיים (בדי האוהל מקונגו, התופים מגאנה, מאלי וכו') והבובות בנויות מחומרים אורגאניים. הקהל יושב ממול ומסביב ובדומה לשבט אפריקאי הופך פעיל לקראת סוף ההצגה ומשמיע את הקצב של החיות.

בהצגה שני משתתפים – שחקנית (לובה רעים) ונגן (נתן נגמבה). הסיפור מועבר באמצעות מילים וקצב מתוך התפישה שבכל דבר יש קצב*. במהלך ההצגה מתקיים קשר גומלין בין שני המרכיבים האלה, הם משתלבים ותומכים זה בזה, כשלעיתים הקצב מוביל ולעיתים המילים.

עניין נוסף בהצגה זו הוא היכרות עם תרבות אחרת. מארג החיים האפריקאי, שגם במאה העשרים ואחת עדיין מקיים קשר הדוק עם עולם הטבע, מובא דרך סיפורה האישי של ילדה הסובלת מבעיה מוכרת – "הפרעת קשב וריכוז". השילוב הזה של הזר והמוכר, הרחוק והקרוב מאפשר לילדים להזדהות עם גיבורת הסיפור ומקטין את החשש מהמוזר והלא מובן שבתרבות שונה.

בגילאים הצעירים (3-4) שכיחה תופעה של רתיעה מפני התופים וקולות התיפוף לכן אנחנו מקיימים בתחילת ההצגה מעין הקדמה לצפייה ובה הילדים משמיעים קצב ואפילו שרים שיר אפריקאי בלינגלה (שפה מקומית במערב אפריקה). הדבר מעורר את סקרנותם ומקל עליהם את ההקשבה בהמשך. 

* (מומלץ לראות את סרטון היוטיוב  - Foli, המעביר את הרעיון בצורה מרתקת -  https://www.youtube.com/watch?v=lVPLIuBy9CY)

צ'יצה אגדת קצב

הצגה עם הפתעות קצב וריקוד

התופים בכפר מספרים את הסיפור המדהים על צ'יצ'ה-

ילדה מיוחדת שידעה לרקוד, לפני שלמדה ללכת.

גיבורה פלאית המתמודדת עם קושי גדול - ויכולה לו.

תיאטרון סיפור קסום המשלב בובות ייחודיות, תיפוף ושירה.

הצגה מוזיקלית מלב ליבה של אפריקה.

ההצגה "צ'יצ'ה אגדת קצב" מביאה אל הילדים סיפור מאפריקה.

תרבות אחרת, בדים צבעוניים וכלי נגינה מיוחדים.

אך גם שם, ביבשת הרחוקה והקסומה, מתמודדים הילדים עם בעיה מוכרת -

צ'יצ'ה, גיבורת הסיפור בת השבע, לא יכולה לשבת בשקט. היא שומעת בכל דבר קצב וזה מזיז לה את הגוף.

העובדה הזו מקשה עליה ומכשילה אותה בכל פעם שהיא מנסה לעזור - הקמח נשפך, הענפים לתיקון הגג מתפזרים ונשברים והמים נשפכים ונשפכים ונשפכים...

צ'יצ'ה המיואשת מתיישבת בבור המים ומחליטה לא לחזור לכפר יותר לעולם.

שם, בבור המים הרחוק והשקט היא פוגשת בשלוש חיות ולומדת כי לפעמים הקושי והתסכול הם הזדמנות לגלות בעצמנו כוחות גדולים.

ההצגה מובאת כתיאטרון סיפור )סגנון המאפיין את התיאטרון האפריקאי(, בשילוב בובות ייחודיות מחומרים טבעיים ובליווי תופי ענק ושירה בלינגאלה )שפה שבטית ממערב אפריקה(.

בסוף ההצגה מוזמנים הילדים להצטרף אל צ'יצ'ה, לתופף ולרקוד. וזה ללא ספק סוף תוף. סוף תוף מאוד.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

hanochreim@gmail.com