מאמע זיסע - זיכרון מהסלון של אמא

על ההצגה "מָאמֵע זִיסֶע - זיכרון מהסלון של אמא:

הצגת היחיד
מָאמֵע זִיסֶע-זיכרון מהסלון של אמא 

מתארת מערכת יחסים מורכבת בין אם שורדת שואה, דור ראשון וביתה - דור שני ותוצאותיה.

אילנה דר, כבת 60, בת לניצולי שואה, מחליפה את אימה החולה, אסתר ויז'ניץ בהנחיית מפגש "זיכרון בסלון" בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

כמי שחונכה על מורשת הזוועה והגבורה של הוריה, אילנה מגוללת בפני הקהל בהזדהות מוחלטת, את עלילותיה מסמרות השיער של האם הנערצת אשר שרדה את מוראות האקציות בגטו, הבור באסם שבו הסתתרה, רצח כל הקרובים לה ועוד. זה הציווי המוחלט והייעוד שאין לערער עליו המוטלים על בני הדור השני.

אלא שאט אט, אילנה זוקפת ראש וממעמקי התודעה המגויסת לדבר אחד בלבד, צף ועולה הסיפור האישי הקשה והנורא שלה, טראומה שהושתקה על ידי האם והודחקה על ידי הבת, עד הערב הזה: "האם גם אני יכולה להעז ולומר שעברתי משהו?", שואלת אילנה, "האם גם לי יש זכות להשתמש באותו מונח?"

מוראות ה-7 באוקטובר מסירים את סימני השאלה ומציבים תחתם סימני קריאה:

הטבח הנורא של חסרי הישע, ניסיונות ההישרדות שרק חלקם צלח - בתא המטען, בבור ביער, מתחת לערימת הגוויות. החטיפה ההמונית, השבי, האונס, ההוצאות להורג, הסלקציה בין משוחררים לנשארים ועולות תהיות קיומיות של היחיד ושל הקולקטיב על גורל, אמונה, אובדן, ישועה ותקווה.

״מָאמֵע זִיסֶע״ היא דרמה אישית קורעת לב המבוססת על סיפורה האישי של המחברת-המבצעת, סיפור של התמודדות בין-דורית על זכות הקיום של נרטיב אישי אחר לצד סיפור השואה המקודש, חוויות ילדות של ילדה – בצל טראומת השואה של אמה שלא הותירה מקום לטראומה המודחקת והמוסתרת שלה, בהשאלה מ"על השחיטה" של ביאליק - על מקומה של "נקמת דם ילד קטן" לצד "עוד לא ברא השטן".

אין זה סיפור שגרתי על התמודדות בין-דורית של הורים ניצולי שואה מול ילדיהם. השואה בהצגה היא ממשות ובו בזמן, גם דימוי באשר היא מאותגרת על ידי ממשות אחרת, מתחרה. ואמנם, במפגשים עם קהלים שונים מתגלים פנים ומשמעויות שונות של זיכרון אותה שואה.

ההצגה התקיימה בשנה האחרונה בדובאי, בתיאטרון הקאמרי, בחברות ומוסדות, בבתים פרטיים ובסלון הביתי שלי.

ההצגה זכתה לשבחים ואני מציעה לקהלים מגוונים לצפות בה.

עלי - היוצרת והשחקנית

שמי שרית פרידמן-ברזניאק ואני שחקנית, מחזאית ויוצרת. השתלמתי בתסריטאות לקולנוע אצל שבי גביזון, בכתיבת מונודרמה לתיאטרון אצל איה קפלן, במשחק אצל ענת ברזילי ובפסיכודרמה אצל מיכל פורת.

במערכה הראשונה של חיי המקצועיים הוסמכתי לתואר שני בייעוץ ארגוני (M.Sc.) מטעם הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. מעל 30 שנה עסקתי בתחום זה כיועצת לארגונים ציבוריים ופרטיים

(ביניהם אוניברסיטת תל אביב, שירותי בריאות כללית, משרדי ממשלה, עיריות, בנקים וכן בצה״ל), כמנחת קבוצות וכמאמנת אישית. הייתי מרצה מן החוץ ללימודי תואר שני בפקולטה לניהול ובבית ספר לסיעוד באוניברסיטת תל-אביב. 

המחזה נכתב בהשראת סיפורי האישי כבת להורים ניצולי שואה אשר קורותיהם שם עיצבו את חייהם וגם את חיי כאן, ובהשראת מפגשי ״זיכרון בסלון״ שאני נוטלת בהם חלק.
לפני עשור הוצאתי לאור ספר שירים העוסק בפרידה שלי מאבי שורד שואה - ״ייסורי מיתה״.
בשנה האחרונה אני מעלה הצגת יחיד פרי עטי: "מָאמֵע זִיסֶע - זיכרון מהסלון של אמא"

שיחה מקדימה להצגה: מוצע לשוחח עם התלמידים על:

• הבדל בין הצגה רגילה לבין להצגה המבוססת על סיפור אמיתי לבין הצגה דקומנטרית או סיפורי עדות. 
• מהי הצגת יחיד (מספר דמויות שמבצע השחקן)  ועיצוב החלל כבמה – אפשר להעלות בכל מקום עם מינימום אמצעים.
• האם ולמה חשוב להכיר את ההסטוריה? למה קיים הביטוי "והיגדת לבינך"?
• האם הם מכירים את המושג "דור ראשון", ״דור שני״. להסביר להם אם לא מכירים.
• השואה – האירוע הטראומתי בתולדות העם היהודי וההשפעות על בני הדור השני והשלישי והרביעי – האם ניתן לשים נקודה ואם לא – עד מתי?
• החשיבות של לתעד, לזכור, להזכיר, לשאול ולתת מקום לסבא וסבתא של הילדים שהם כבר דור שני וההורים שהם דור שלישי.  
• מתן מידע על המפעל "זיכרון בסלון" (היוזמת עדי אלטשולר מ"כנפיים של קרמבו"  ועל מיפגשי העדות של דור ראשון (ניצולי שואה) ועדות דור שני (ילדיהם של הניצולים)
• התמעטות מספרם של בני הדור הראשון שיכולים לספר על מה שהיה שם ועל דור שני שנכנס לתמונה ומספר את סיפור הוריו או את סיפורו.ה כבן.ת לניצוליי שואה: על החיים בבית הניצולים ועל ההשפעה של החיים בבית ההורים שהיו שם על ילדיהם –בני הדור השני

שיחה בתום הצפייה בהצגה (אפשר לחלק לקבוצות לפי השאלות/נושאים ואח"כ להציג במליאה סיכומים)

לתת לילדים זמן להירגע.

• לבקש שיקחו דף ויסמנו לעצמם מה היה להם קל ונעים ומה היה להם קשה בהצגה ומדוע.
• לברר ההרגשה של הילדים בתום ההצגה.
• מהם המקומות שבהם הרגישו נעים וטוב ומדוע ואיפה הרגישו קושי ומדוע?
• מה הם יודעים יותר על השואה אחרי ההצגה?
• האם יש מי שחשב במהלך ההצגה על השבעה באוקטובר? על מה שקורה עכשיו לחטופים או לחיילים? באיזה מקומות? מדוע?
• האם ובמה הם יכולים להבין את האמא?  
• האם ובמה הם יכולים להבין את הבת? 
• האמא אומרת שיש אנשים רעים בעולם. מה הם חושבים על כך?
• האם לדעתם מה שהילדה עברה אפשר לקרוא לזה שואה? כן, לא, אולי, מדוע?
• האם לדעתם אפשר היה למנוע את מה שקרה? (ההתנהגות של האם כלפי הילדה והבריחה של הילדה לשכן)?
• מי מהילדים סבו (סבא רבא) או סבתו או מישהו ממשפחתו עבר או היה בשואה ומי יודע את סיפורם ואת ההשפעות על הדור השני? השלישי? עליהם? איך זה בא לידי ביטוי?
• בהצגה יש מקומות בהם אילנו לא רוצה להיות ונישארת או חוזרת אליהם. האם היו להם מצבים שהם היו רוצים לא להיות בהם ובכל זאת נשארו בהם ואם כן – מדוע? למה לא הלכו? למה חזרו? 
• יכולתם של שורדי שואה להתמודד עם טראומות משפחתיות לאחר השואה
• אירועי ה 7.10 אותם חווינו, בהם סיטואציות מוכרות מהשואה יצרו תחושה של שואה שנייה. האם יש לנו יכולת היום לשמוע סיפור כשל הבית שלי על אף ההבדלים בין האירועים.
• מה הייתם אומרים לאילנו הילדה הקטנה?
• עם איזה תובנות תצאו לחיים עכשיו – איזה למידה יאמצו? מה יעשו מחר?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

fbsarit@gmail.com