גילי דנון הוא יוצר רב-תחומי: משורר, קולנוען ואמן וידאו. שיריו פורסמו בבמות ספרותיות מובילות, וסרטיו ועבודות הווידאו-ארט שלו הוצגו בארץ ובעולם. עד כה פרסם שני ספרי שירה: "האיש מטנזניה" ו-הרוח הטובה.
במפגשיו בתיכונים, גילי מזמין את התלמידות והתלמידים אל מאחורי הקלעים של יצירתו, ובמיוחד של "הרוח הטובה". הוא משתף בחוויות אישיות שהיוו השראה לכתיבתו, מתאר את תהליך הכתיבה ואת חומרי הגלם שהובילו ליצירת השירים.
במהלך המפגש, גילי מדבר על מקורות ההשראה שלו ועל הכוח המרפא והמחיה של השירה עבורו. הוא משוחח על הרלוונטיות של שירה בימינו וכיצד היא סייעה לו להתמודד עם אתגרים בחייו. בנוסף, הוא מקרין קטעי וידאו רלוונטיים, שמוסיפים נדבך חזותי לתכני המפגש וממחישים את הקשר בין העולמות השונים ביצירתו.
מפגש זה מציע לתלמידים ולתלמידות הזדמנות מיוחדת להעמיק ביצירה ספרותית עכשווית ולגלות את כוחה של הכתיבה ככלי לביטוי אישי והתמודדות.
המפגש יחולק לשלושה חלקים:
חלק ראשון – הצגה עצמית ועולמו הספרותי של המחבר.
מאז שאני מכיר את עצמי אני כותב. מגיל צעיר היתה לי מחברת שירים, ובה כתבתי שירים, ואח"כ סיפורים ומחזות. הכתיבה מלווה אותי לכל אורך חיי, ומהווה עוגן במציאות המשתנה מסביב. כתיבה היא צורך, היא שליחות. זוהי מלאכה שאתה מרגיש מחויב אליה, כמו כל מעשה יצירה באשר הוא.
השפעות ספרותיות -
התנ"ך הוא מקור השראה מרכזי עבורי. עד היום פסוקים שלמדתי בתיכון חקוקים בי. בתיכון למדתי תיאטרון בתלמה ילין ומאד אהבתי לקרוא מחזות. מחזאי האבסורד השפיעו עלי עמוקות – ביניהם יונסקו, בקט ופינטר, אבל המחזאי האהוב עלי מכולם היה ברטולד ברכט, שגם היה משורר אדיר.
ויש עוד רבים וטובים שקראתי לאורך השנים. אציין רק את הבולטים שבהם: טולסטוי ודוסטוייבסקי וגוגול, ודיימון ראניון, ובשביס זינגר האדיר, ואוסקר ויילד השנון והחד, וגם שי עגנון האחד והיחיד. שהספרים שלו משלבים בין כל כך הרבה רבדים, ומזכירים לעיתים שירה.
מה שמוביל אותי למשוררים שאני אוהב – המשוררת רחל, ישראל פנקס, נתן זך, דוד אבידן, אברהם חלפי הנהדר, יונה וולך ועוד. וגם מאד נמשכתי לשירי הייקו, שירת זן ועוד.
ומעבר להשפעות הספרותיות יש השפעות חוץ טקסטואליות.. כמו סרטים, ומוזיקה ואמנות פלסטית שאני מאד אוהב, שהם טקסטים אבל אחרים..
וכמובן ההשפעה הגדולה ביותר היא המציאות שבה אנחנו חיים וזולגת פנימה אל חיי היצירה.
חלק שני - סוגיות ספרותיות העולות מהספר ומתהליכי הכתיבה שלו
בחלק זה אספר קצת על תהליך הכתיבה, על מלאכת השירה עצמה. פעולת היצירה.
איך כותבים שיר? מתי כותבים שיר? (והאם יש בגד מסוים שלובשים כשכותבים?:)
על עבודת השיכתוב והעריכה – באופן כללי ובפרט בספר "הרוח הטובה".
אתן דוגמאות לשירים שנכתבו בפרץ יצירה ולשירים שעברו עריכה ונכתבו מחדש בהפוגות שונות.
נדון בבחירת השפה. מדרג גבוה מדרג נמוך.
עד כמה הדימוי נגיש, ועוד סוגיות העולות בזמן תהליך היצירה.
כל החלטה אמנותית מלווה בבחירה. בין אם זו בחירה מודעת או לא זו כבר שאלה נפרדת.
בשעת היצירה הבחירות הן לעתים אינטואטיביות אבל לאחר מעשה אתה משייף את השיר ומדייק אותו.
כעורך וידאו בכובעי השני, רק אומר שפעולת המחיקה והצמצום היא נדרשת וחשובה, היא עוזרת לגלעין הרעיוני והפואטי להתבהר ולשיר להיות מדוייק יותר.
וזה מוביל אותי לסוגיות הספרותיות ולנושאים שהספר עוסק בהם –
מעבר לצורה ולשפה הדבר המרכזי הוא הרעיונות העולים מהשירים, המטען הרגשי והרעיוני שהם מייצרים.
שם הספר "הרוח הטובה" מכוון את הקורא לנושא שהספר עוסק בו:
רוח האדם.. מה זה אומר להיות אדם?
וכמו שיש רוח טובה יש גם רוח רעה.
ובתוך כל אלו נדבר על כתיבה גם כהתמודדות עם כאב ואובדן.
ועוד סוגיות אנושיות ורעיוניות שיעלו מהקריאה בספר ורלבנטיות לזמן הזה.
בחלק השלישי של המפגש נפתח אותו לשאלות –
מה זה אומר להיות משורר?
מה התפקיד של המשורר אם יש בכלל דבר כזה.
וכל נושא שקשור לספר ולנושאים שעולים ממנו.