פרדי היקר (Aׂ)

פרדי הירש היה יהודי יליד גרמניה שברח לצ'כיה בגיל 19, בשנת 1935 עם פרסום חוקי נירנברג. פרדי  היה ציוני נלהב והומוסקסואל שלא הסתיר את נטיותיו.  הוא החל את פעילותו בצ'כיה, לפני הכיבוש הגרמני כמורה ספורט, ועד מהרה הפך למושא הערצה של חניכיו. עם גירוש היהודים לגטו טרזין, פרדי התמנה לאחראי על הנוער וטיפל ביותר מ 4,000 בני נוער. כשהגיע לאושוויץ  פרדי לא נכנע לייאוש, שכנע את מנגלה להקים מעון יום לילדים ובני נוער והעניק רגעי אושר אחרונים לכ-600 ילדים. ביחד עם אנשי המחתרת באושוויץ הוא תכנן מרד שמעולם לא התרחש - בעקבות מותו, מוות שנותר בגדר תעלומה אותה מנסה הסרט לפרום.
סיפורו של פרדי הירש הוא חולייה בהיסטוריה של הקהילה הגאה ושל ישראל.

הסרט הופק עבור מחלקת התעודה של הערוץ הראשון ונתמך על ידי קרן אבי חי, קרן גשר, מיזם הקולנוע הירושלמי וועידת התביעות.

בימוי: רובי גת.

תיעודי, ישראל 2017, 74 דקות, עברית אנגלית וצ'כית.

על הבמאי

רובי גת, עבד כעיתונאי ב BBC עד שנת 2010.

בשנת 2001 יצא לאור ספרו "אבן, נייר ומספרים" המתאר את ניסיונו כעיתונאי שטח, ברצועת עזה ובגדה המערבית, בימי האינתיפאדה הראשונה, סוף 87' ותחילת 88'.
בשנת 2014 יצא סרטו "ליגה טרזין" בו היה עורך וכותב שותף. "פרדי היקר" הוא סרטו הראשון כבמאי עצמאי.

מתגורר בסמוך לירושלים עם בן זוגו ושלושה ילדים.

"פרדי היקר" מספר את סיפורו של פרדי הירש, ספורטאי ומחנך שפעל בצ'כיה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. פועלו למען ילדים יהודיים ולמען שמירת צלם אנוש בימי השואה דומה לפועלו של יאנוש קורצ'אק, אבל בניגוד ליאנוש קורצ'אק, ששמו הולך לפניו בכל העולם, שמו של פרדי הירש נשאר עלום.

שלא כמו רוב "סרטי השואה" של הדור האחרון, שעוסקים הרבה בדור שני ושלישי ובהשלכות של השואה על חיינו היום,  הסרט "פרדי הירש" מספר בצורה ליניארית את סיפורו של הירש, מפי חבריו , משפחתו ומוקירי זכרו.

רעיונות לדיון:

הסיבות לשימוש באנימציה בסרט.

חשיבות הקשר הרגשי בין גיבור הסרט לצופים ומה תפקיד האנימציה בפיתוח הקשר הזה.

שימוש בחומרי ארכיון בסרט תיעודי "היסטורי". האם חומרי ארכיון חייבים לשאוף לדיוק היסטורי מקסימלי או שיכולים לשמש גם כמקור ליצירת "אווירה".

דילמות בייצוג השואה בסרט. מה היתרונות ומה המחירים של הצגת השואה בצורה פרונטלית שיכולה לזעזע את הצופה או בצורה רכה יותר שאולי ממתיקה את המציאות.
פה אספר על ניסיוני האישי כילד שנחשף לנושא, ניסיון שהיה מהותי בתהליך קבלת ההחלטות האומנותיות והתכניות של הסרט.

הערכות לקראת ראיונות של אנשים לסרט, בדגש על מרואיינים מבוגרים, שהדימוי (המוטעה) שלהם הוא שמרני יותר ובהתחשב בעובדה שהסרט עוסק במיניות הומוסקסואלית.

האם יש חשיבות לשפה בה נערך הריאיון?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

rubi.gat@gmail.com