מי לקח את הגבינה שלי? - מופע (עברית, ערבית)

מופע תיאטרון-מחול, אשר לוקח את הצופים אל תוך שלושה ממשלי איזופוס המוכרים, בתיאטרון מחול ומוזיקה מקורית.

המופע מגולל את סיפורה של קבוצת ילדים שיושבת בספריה. הילדים אינם מתחברים לקריאת ספרים, והספרן מחליט ללמד אותם את סוד הקסם הטמון בקריאה. כך מגלה החבורה דלת קסמים מיוחדת הפותחת בפניהם ספר גדול ממדים החושף עלילה קסומה וקולחת, שלושה ממשלי איזופוס- "העורב והשועל", "הנמלה והצרצר" ו"האריה והעכבר".

איזופוס שחי ביוון במאה השישית לפני הספירה והיה לעבד עד ששוחרר, התפרסם כידוע כמחבר משלים, כיועץ וכאיש בעל חוכמה מעשית. משליו נכתבו ברובם בקיצור, כדי שיישמרו בזיכרון, והם תמיד באים להמחיש טיעון מסוים באופן ספונטני, בהומור ובאירוניה, כמו בדיחות.

אמיר קולבן (כוריאוגרפיה), חבר לרמי שולר (מוזיקה מקורית) ושרית מזון (כתיבה ובימוי). 

בביצוע: רקדני להקת קולבן דאנס

תפאורה ותלבושות: סבטלנה ליפשיץ

מוזיקה: רמי שולר

משך המופע: 50 דק'.

אמיר קולבן הוא רקדן וכוריאוגרף. יליד קיבוץ רמת השופט. החל לרקוד כנער באולפן למחול של קיבוץ משמר העמק אצל עפרה אכמון וחרמונה לין. לאחר שירותו הצבאי המשיך את לימודי המחול באולפן בת-דור ובשנת 1977 הצטרף ללהקת בת-שבע 2. כעבור שנה הצטרף ללהקת בת-שבע תחת ניהולו האמנותי של פול סַנָסָרדוֹ ורקד ביצירות  חלומות, סצנות מהמוזיקה של צ'ארלס איבס (1978), קרקס המחולות של סטרווינסקי, בנות שילה, ערבה ביצות ויער (1979). ב-1979 עזב את הלהקה ונסע לשהות בת שנה וחצי בניו-יורק, שם השתלם במחול ולמד אצל מורים כמגי בלאק, צבי גוטהיינר, מרס קנינגהם ואחרים, והופיע עם להקת אליסה מונטה. ב-1981 חזר לישראל ושב ללהקת בת-שבע כרקדן וכמורה. רקד ביצירות קשרים, דמויות, רפסודיה, קַנטיגָס (1980), משחקי חיים (1981), הקץ לתום, הנוכרי, בין שני עולמות (1982). ב-1982 הזמינה אותו עפרה דודאי, רקדנית להקת בת-שבע, ליצור בשיתוף איתה ועם המוזיקאי אחמד מאסרי את הכוריאוגרפיה לסיפור כמו בדיה עליה זכה בפרס יאיר שפירא.

בשנת 1983 פרש קולבן מבת-שבע והקים עם צבי גוטהיינר את להקת תמ"ר שפעלה בתחילה ברמלה ואחר כך בירושלים. קולבן ניהל את הלהקה אמנותית (1992-1987) ויצר לה כוריאוגרפיות עד 1992. ב-1985 הצטרף כסולן ללהקת הבלט הישראלי ובשנים 1987-1985 רקד כסולן בלהקת האופרה של פרייבורג בגרמניה. ב-1995 הקים את להקת קומבינע, ששינתה שמה ב-2006 ללהקת קולבן-דאנס. קולבן יצר עבור להקתו מעל 20 יצירות שהוצגו בארץ ובעולם. נוסף לכך יצר עבור להקות אחרות בארץ ובעולם, ובהן להקת המחול הקיבוצית והבלט הישראלי. קולבן לימד לאורך השנים בלהקת המחול הקיבוצית, בבית הספר לתיאטרון חזותי ובסמינר הקיבוצים, והוזמן כמורה אורח לאקדמיות ולסטודיות למחול ברחבי העולם. מאז 1988 מלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ובשנים 2000-1997 כיהן כראש החוג למחול.

מושגים בסיסיים: מהו מחול ומהי יצירת מחול?

כוריאוגרף - היוצר שאחראי על כל מרכיבי יצירת המחול.

משפט תנועתי - סידרה קצרה של תנועות.

שפה תנועתית - חיבור של המשפטים התנועתיים, ה"מילון" התנועתי הייחודי של היצירה, טכניקת המחול הספציפית שמשתמשים בה והסגנון (קלאסי, מודרני, אחר).

סוגי מחול מרכזיים - הינם הבלט הקלאסי והמחול המודרני. סגנונות בולטים אחרים הינם: מחול עכשווי, תיאטרון מחול, ריקודי רחוב, פלמנקו ועוד.         

הרעיון המרכזי - המוביל את הכוריאוגרף. יכול להיות סיפור, רגש, תוכן ומסר או רעיון מופשט.   

מרחב - חלל הבמה בו נעים הרקדנים והשימוש שהם עושים בו. מעניין לשים לב האם הרקדנים נעים במקום אחד, מתקדמים בחלל במסלולים, יוצרים מבנים (שורות, טור) משתמשים ברמות גובה שונות (גבוה - עמידה וקפיצה, בינוני -כיפוף רגלים, נמוך רצפה).     

הרקדנים - בלתי אפשרי להפריד בין הרקדן והריקוד. הם היצירה וכלי הביטוי בו זמנית בניגוד לאמנויות אחרות. הם שמאפשרים לכוריאוגרף להביע את עצמו ולעיתים גם משתתפים בתהליך יצירת המחול. מעניין לשים לב ליכולות הטכניות ורמת המיומנות הגופנית של הרקדן ולנוכחותו. מה ההכשרה שלהם (קלאסי, מודרני, אחר)? לאיכויות התנועתיות, לשרירים, הזיעה וכו'. יש לשים לב למספר הרקדנים, החלוקה המגדרית (כמה בנים וכמה בנות?).

הלווי המוסיקלי - של המחול יכול להיות קטע מוסיקה קיים או מוסיקה המולחנת במיוחד למחול. התנועות יכולות להיות מותאמות למוסיקה בדיוק רב, בצורה חלקית או להיות מנוגדות למוסיקה (תנועה איטית בלווי מוסיקה מהירה) המוסיקה תורמת ליצירת המכלול האמנותי השלם.

התלבושות והתפאורה - גם הם משלימים את החוויה האמנותית. הכוריאוגרף מחליט על צבע ועיצוב התלבושת, מה תהיה התפאורה או האם בכלל תהיה, צורת הבמה והישיבה של הקהל ועוד. כל החלטה כזאת היא מכוונת ויוצרת משמעות. 

כהכנה נוספת לצפייה, היכנסו בכיתה לאתר הלהקה והתרשמו מפעילותה –

http://www.kolbendance.com/

מה אנחנו חווים במהלך מופע מחול?

אמנות המחול במהותה היא מופשטת מאחר שהיא מבוססת על תקשורת לא מילולית שבדרך כלל נושאת משמעות עמוקה. עם זאת, המחול הוא גם גשמי מעצם העמדת הגוף במרכז ההבעה. אנו חווים את גוף הרקדן החי, את שריריו, תנועתו, זיעתו ועל ידי גופנו והחושים, אנו חווים את הריקוד. הצפייה במחול אינה מחייבת להבין את הנראה, אלא לחוש, לדמיין ולהרגיש את מה שמתעורר בנו לאחר תפיסת המחול. החוויה האמנותית מכוונת להשאיר מקום לפרשנות אישית של הצופה, שבוחר על מה להסתכל ובמה להתמקד. לכל צופה, בעקבות זאת, נוצרת חוויה ייחודית ואישית.

כיצד נוצרות יצירות מחול?

הרקדנים מתפרנסים מעבודתם, המחול הוא מקצועם וייעודם המקצועי הוא להעלות יצירות מחול ולהופיע איתן. יצירה של מופע מתחילה בעבודה פרטנית בסטודיו על כל חלק בנפרד. לאחר מכן מתקיימות חזרות בהן היוצר מעיר הערות לרקדנים ומתקן אותם. השלב הוא הוא חזרות מלאות, כלומר הרצת כל המופע ללא הפסקות, לעיתים מול קהל וללא תלבושות ותאורה. השלב הבא הוא מופע שלם בסטודיו ללא תאורה והשלב הסופי הוא מופע על הבמה עם כל האמצעים הבימתיים. בכל אחד מהשלבים הללו, עוד בטרם גיבוש המופע הסופי, אפשר לצפות ולהנות. ואכן, אף אתם תצפו במופע סטודיו שאינו כולל תאורה.

מה מייחד את המחול העכשווי?

ביצירות מחול קלאסיות, הבימה נתפסת כייצוג העולם הבדוי שבו מתרחשת העלילה. הדרמה המועלית בשפת המחול מוצגת כאירוע נפרד מהמציאות של הצופים, ולכן היא מוצגת באולם, במרחב ייעודי, שבו קיימת הפרדה בין חלל התנועה של הרקדנים ובין חלל הצפייה. יותר מכך, החלל שבו מתרחשת היצירה מוגבה על בימה, וזאת מתוך חלוקה בולטת: עולם האמנות מזה ועולם היום-יום מזה. המחול העכשווי מערער על תפיסה בימתית זו. יצירות רבות של המחול העכשווי נמנעות במכוון מהפרדה חותכת בין חלל הריקוד לחלל הצפייה. טשטוש גבולות זה מושתת על התפיסה שלפיה הצופה הוא שותף פעיל ליצירה, והתיחום בין עולם האמנות ועולם החיים מועמד בלי הרף בסימן שאלה.

הכנה לקראת הצפייה במופע

משך ההכנה: 45 דק', ילדי גן – ג'. 

חלק 1:

20 דק' – פתיח ובירור מונחים הקשורים למשל:

היום נכין את עצמנו למופע תיאטרון מחול, ששמו: "מי לקח את הגבינה שלי?", אותו יצר אמיר קולבן, ושמבוסס על 3 משלים: העורב והשועל, הנמלה והצרצר, והאריה והעכבר. 

מי יודע מה זה בעצם משל?

הילדים: מגיבים... המורה/גננת תסכם: משל הוא למעשה סיפור, הוא כמו אגדה, בהם חבויה/מסתתרת משמעות, מעבר לסיפור הגלוי. כשמספרים או מקשיבים למשל – צריכים לנסות להבין מהי המשמעות הנוספת = מהו מוסר ההשכל. 

מה לדעתכם הוא מוסר השכל? תשובות...

מוסר ההשכל הוא המסר העולה מן המשל. מה אנחנו יכולים ללמוד ממנו.

אחד המאפיינים הבולטים של משל  הוא האנשה. מהי המשמעות של האנשה? תשובות....

בד"כ משלים יעסקו בבעלי חיים, ובאמצעות האנשה – הענקת תכונות אנושיות (של בני האדם) לבע"ח, יחדדו ויגבירו את המודעות הפנימית. להיות אנשים טובים יותר, פתוחים, מתחשבים, חברים...

חלק 2:

20 דק' – מי יכול, מי יכול???

5 דקות נברר דוגמאות לתכונות שמושלכות על בע"ח – כגון:

נמלה – חריצות. כלב – נאמנות. שועל, נחש – ערמומיות, צרצר – נהנתנות, עצלנות וכד'...

15 דק' – נתחיל לפעול במרחב במשחק: ייבחרו בכל סבב כ-5 ילדים וילדות, שינסו לשקף בתנועה בלבד (ללא קול) איזה בע"ח הם, ובאיזו תכונה מדובר. הילדים האחרים יציינו באיזה בע"ח מדובר, ובאיזו תכונה. כך ברוטציה, נמשיך להזמין עוד סבבי ילדים.

חלק 3:

5 דק': סיכום.

המורה יחזור על עיקרי המונחים, ועל כך שכל אלו ישמשו את הילדים בבואם לצפות במופע: "מי לקח את הגבינה שלי?" – המבוסס על 3 משלים. 

חלק 4 - עיבוד לאחר המופע:

התלמידים יענו בדף אישי על שאלות שיהיו רשומות מבעוד מועד (להקדיש זמן למחשבה, לעיבוד ולבירור עצמי):

1. ספר/י איזו חוויה עברת במופע? ציין/י 4 תחושות שונות שעלו אצלך בעת הצפייה.

2. אילו שאלות התעוררו אצלך במהלך המופע?

3. האם ההכנה למפגש תרמה לך? באיזה אופן? – זהו כמובן מה שיעלה מהתלמידים.

הידעת? להורים:

הילדים הולכים לצפות במופע תיאטרון מחול של הכוריאוגרף אמיר קולבן. קצת על תיאטרון מחול: מאז תחילת המאה הקודמת, תחומי אמנויות מתערבבים האחד בשני. התיאטרון, המתבסס על הטקסט, פונה לעבר התנועה ונעשה פיזי יותר, ואילו המחול זונח סגנונות מחול מסורתיים (כבלט קלאסי, וטכניקות מודרני) ופונה לעבר התנועה היומיומית והשימוש במילה. נקודת המפגש בין שני המסלולים היא שהביאה להתפתחותו של הז'אנר תיאטרון מחול בסוף שנות ה- 20 בגרמניה, שמאפייניו: מופע טוטאלי (שלם) מבחינת היותו משלב תנועה, מילה (משחק), מוסיקה תפאורה, וכן משלב אמצעים אומנותיים (טכניקה) תנועה/משחק (מוסיקה, תפאורה...)

הרעיון לקוח מתוך התיאטרון היווני. כבר ביוון העתיקה שולבו המילה, המשחק, השירה והתנועה לכדי מופע אחד כולל. היוונים, שהאמינו כי ביכולתן של המוסיקה והמחול להקנות ערכים, הדגישו במרבית הטרגדיות ערכים ומסרים חברתיים ומוסריים. עם השנים והתפתחות היסודות שהרכיבו את התיאטרון היווני - חלה התרחקות והפרדה בין האומנויות שהתמקצעו כל אחת בתחומה (מוסיקה, משחק ומחול) התיאטרון של העולם המערבי נבנה על המילה/המשחק, על הרציונל, ואילו המחול התבסס על האלמנט התנועתי הגופני והרגש.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

kolbendance1@013.net