פרוויקט אייכמן - טרמינל 1 מקוון/זום

תחום: תיאטרון
תת-תחום: מופע תאטרון
משך זמן המופע: 118
סגנון:
שם הרכב:
סיווג:
שם המפיק: ריאלטי צ'ק
קהל יעד: י - יב
כמות קהל מקסימלית: 120
הסעה: הסעה לא כלולה במחיר
סוגות נוספות
נושאים נוספים
תאריך הצטרפות לסל 11/02/2021

60 שנה לאחר הצהרתו הדרמטית של דוד בן-גוריון על לכידתו של אדולף אייכמן, חוזרת קבוצת פאתוס-מאתוס אל אחד המשפטים המדוברים ביותר בתולדות ישראל – משפט אייכמן, והאירוע מקבל טוויסט בימתי. נרטיבים מתפרקים, קולות מהעבר מהדהדים ופיסות היסטוריה מתערבלות בימי המגפה.

הקבוצה בוחנת באמצעות המשפט את טלטלת התקופה הנוכחית המאופיינת בקריסת מערכות, ובמחיקת התרבות והאמנים, ומזכירה לנו את אזהרתה של חנה ארנדט בדבר הסכנה שבציות ללא מחשבה וביקורת,  אזהרה שנראית היום רלוונטית מתמיד. 

בהשראת תוכנית הרדיו "כשאייכמן נכנס אלינו הביתה", ששודרה לראשונה ב-2002 והביאה עדויות מפיהם של אנשים שונים שחייהם השתנו בעקבות המשפט, יוביל אותנו השדרן דורי בן זאב בין חומרי הארכיון, העדויות האישיות, המחקרים וחומרי התקשורת של המשפט, והצופים מוזמנים להתמקם בתפקיד העד, לצלול אל נקודות המבט השונות,ו להיחשף לפעולתה של מכונת התיאטרון שמנגנוניה עברו טלטלה בעקבות ההגבלות שתבעה המגיפה ולחפש ביחד עם היוצרים אחר חוף מבטחים בתקופה טרופה זו.​

שעה ועשרים של פרפורמנס למצלמה שמאוורר את הכביסה הלחה של העם היושב בציון.

מאת לילך דקל אבנרי וקבוצת פאתוס-מאתוס. 

המופע עלה בבכורה עולמית בפסטיבל ישראל, ירושליים 2020. טרמינל 1, צולם בחודש ספטמבר, בסטודיו של מחול שלם, במרכז לאמנויות הבמה הפרסה, תלפיות ירושליים. ומאז - הקבוצה מעלה אותו באופן עצמאי - להקרנות ברשת ולהקרנות סגורות.

על היצירה ניתן לקרוא עוד בעמוד שלה באתר שלנו: 

https://www.pathosmathoscompany.com/terminal-1-the-eichmann-project

 

 




לצפייה בסרטון

לילך דקל-אבנרי - בימאית

בימאית, דרמטורגית, מתרגמת ואוצרת. בוגרת תואר שני בהצטיינות בכתיבה, דרמטורגיה ובימוי, אונ' תל-אביב.

המנהלת האמנותית של קבוצת פאתוס-מאתוס, ויורודרם  EURODRAM ישראל.

זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה 2016, מענקים ממפעל הפיס, קרן רבינוביץ וקרן שוסטרמן.

אחרי שנים בהנהלה האמנותית של תאטרון תמונע, שם היתה לבימאית הבית, עבדה באירופה, הוזמנה לפסטיבלים בינלאומיים, וניהלה אמנותית את חשיפה בינלאומית לתאטרון ישראלי וישרא-דרמה, ב2014 הקימה את עמותת הריאליטי "צ'ק" וקבוצת הפרפורמנס זוכת הפרסים "פאתוס-מאתוס", המעלה עבודות רב תחומיות תלויות חלל. עבודות של הקבוצה הוצגו ברחבי הארץ, בפסטיבל עכו ובפסטיבל ישראל 2020.

בין יצירותיה: פרוייקט-אייכמן: טרמינל – 1 (פסטיבל ישראל, 2020), תהיה לה נחמה (פסטיבל מסכות הזהב, מוסקבה 2020), דיור מוגן (פסטיבל ויראלי, 2020), חדר אמנים, חדר לדוגמא (פסטיבל הערה13, 2020), אמסטרדם | מאיה ערד יסעור (אונ' דרום קליפורניה לוס-אנג'לס, 2019), בחדרי חדרים | בעקבות נשים ללא שם במקרא (אלמה, 2017), גן העדן האבוד | בעקבות פרומתאוס הכבול של אייסכילוס (פסטיבל עכו, 2014), מורנו | סלוויה חוטניק (דרמטיצ'ני, וורשה 2012) אדם גייסט | דיאה לוהר (תמונע, 2010), מישהו בדרך הנה | יון פוסה (תמונע, 2009), מקבת | שייקספיר (תמונע, 2008), פדרה מאוהבת | שרה קיין (תמונע, 2007) ועוד.

באתר של הקבוצה אפשר למצוא מיידע על הצוות ועל ההפקות שלנו: https://www.pathosmathoscompany.com/

ליאת פסברג - דרמטורגית

בעלת תואר ראשון בתאטרון מאונ' תל אביב ותואר שני בדרמטורגיה מאונ' פרנקפורט. דרמטורגית של הקבוצה מאז 2010. ומ2021 עובדת בתאטרון בברלין.

תמר אור  - מעצבת תאורה

בוגרת החוג לתאטרון – מגמת עיצוב באוניברסיטת ת"א, ומסלול MA לתאורה ב Rose Bruford College, לונדון. למדה אמנות בנחמני, וסדנת אמני הקיבוץ. מעצבת תאורה למחול ותאטרון בעשור האחרון במסגרות שונות בארץ ובחו"ל.

נועה אלרן - מעצבת

בוגרת החוג לתאטרון  MA. מעצבת תאורה וחלל ופרפורמרית. עבדה עם קבוצת רותי קנר, איריס ארז, ברכי לישפיץ ועוד.

רעות שייבה -  מעצבת תלבושות

אמנית רב-תחומית, מעצבת תלבושות. עוסקת במחול ובפרפורמנס מאז 2001. סטודנטית מצטיינת בבית הספר לתיאטרון חזותי- בירושלים. שיתפה פעולה בשנים האחרונות עם יוצרים שונים בארץ ובעולם: ענת גריגוריו, נמר גולן ודניאל כהן לוי, שרון פרידמן, להקת המחול ורטיגו, שרון צוקרמן וייזר, עדי בוטרוס, עמית דרורי, לילך דקל אבנרי ועוד.

מיכל וינברג - שחקנית

בוגרת ביה"ס למשחק בבית צבי (95-97). שחקה בתיאטרון הספריה, בגשר, בתאטרון ב"ש והפקות עצמאיות שונות. עובדת עם לילך יותר מעשור. זכתה למלגות רבות: מלגת הצטיינות ע"ש רודנסקי , מלגה ע"ש דיווד מרסר, קרן אמריקה ישראל ועוד.

אפרת ארנון - שחקנית

בוגרת לימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב 1998. שחקה בתאטרון הבימה, גשר, בית לסין, חיפה, ב"ש ובהפקות עצמאיות רבות בתמונע, ובעכו. מבין עבודתיה בטלוויזיה: פרשת השבוע, להוציא את הכלב, הלילה עם ליאור שליין- פינה קומית, אולי הפעם, ד.צ 24, זבנג, פיק אפ, ספי ועוד.

דניאל ספיר - פרפורמר מוזיקאי ומלחין

פרפורמר, בוגר תלמה ילין ורימון. זמר, מלחין, בסיסט וקונטרבסיסט שניגן ועבד עם מגוון יוצרים, ביניהם יהודה פוליקר, רונה קינן, האנג'לסי, אריק ברמן, דניאלה ספקטור, אסתר רדא, סאן טיילור, נילי פינק ועוד רבים. מלחין למופעי מחול ותיאטרון.

קרן כץ -  פרפורמרית ומאיירת

רקדנית לשעבר. בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2010), ותואר השני ב"סקול אוף ויז'ואל ארטס" (SVA). מצגיה הרבה בארץ ובעולם. עובדת עם הקבוצה מאז 2014.

סשה אנג'ל - רקדן וכוריאוגרף

בוגר האקדמיה למחול ברוטרדם (Codarts), הולנד. שחקן, רקד, כוריאוגרף, צלם ובמאי. השתתף ביצירות מחול ותאטרון רבות בארץ ובעולם.

 

ואיתנו גם המוסיקאי, והשדרן דורי בן זאב, אותו לא באמת צריך להציג.

מין הביקורות:

ביצירתה החדשה של לילך דקל אבנרי, ההפקה הראשונה של פאתוס-מאתוס למצלמה, דקל-אבנרי משתמשת בשפה קולנועית לתקשר את היצירה, הן כבימאית תאטרון והן כבימאית מצלמות, רותמת את היעדרות הקהל בימי הקורונה, ומייצרת קשר חדש בין הפרפורמרים לקהל באמצעות המצלמה. כך נולדת צורת אמנות חדשה, הנעה בין תאטרון לקולנוע, המציגה תמונה מורכבת של ישראל היום.

 

 

 

 

 

הכנה לצפייה לתלמידים

 

קרדיטים

בימוי: לילך דקל אבנרי |עיבוד: לילך דקל אבנרי והקבוצה |דרמטורגיה: ליאת פסברג |ליווי דרמטורגי: מאיה ערד יסעור

עיצוב תאורה: תמר אור ונועה אלרן | עיצוב חלל ואובייקטים: נועה אלרן |תלבושות ואביזרים: רעות שייבה

מוזיקה מקורית וניהול מוזיקלי: דניאל ספיר| חוקרת מלווה: אביטל להט| עין שלישית ועיצוב חומרים לאתר: מירב אוחיון | ניהול הפקה וע' במאי: דורון גליה-קינד

שותף ליצירת הסיור ומעצב הסאונד: שרון גבאי |  פרפורמר ומצלמה ראשית: סשה אנגל

יוצר ומשדר: דורי בן זאב

שחקניות ושחקנים: מיכל ויינברג, אפרת ארנון, קרן כץ ודניאל ספיר.

המופע עלה בתמיכת הגופים הבאים: מפעל הפיס, הקרן ליוצרים עצמאיים ופסטיבל ישראל.

בכורה בפסטיבל ישראל 2020.

 

רקע למשפט

במהלך מלחמת העולם השנייה היה אדולף אייכמן, מבכירי המפלגה הנאצית והמומחה לעניני יהודים,  לראש המחלקה היהודית והאחראי על משלוחי הרכבות מכל רחבי אירופה אל מחנות ההשמדה. נשמע תמים לא? הוא היה רק אחראי על הרכבות. אבל מה הסיעו הרכבת,  במסגרת ההוצאה לפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת היהודים?

כמו פושעי מלחמה נאצים אחרים, עם תום המלחמה הוא הסתתר במקומות שונים עד שהצליח לברוח לארגנטינה וחי שם תחת השם הבדוי ריקרדו קלמנט. הוא החליף מספר עבודות וסיים כמנהל חוות ארנבות.

בשנת 1960 , לאחר מבצע חסר תקדים, נלכד אייכמן על-ידי המוסד ונחטף ארצה. במשך תשעה חודשים נחקר אייכמן אודות מעשיו ובסיומם הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב האישום כלל 15 סעיפים ביניהם: פשעים נגד העם היהודי, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, חברות בארגונים עוינים ועוד.

משפטו של אייכמן נפתח ביום 11 באפריל 1961 והוא התנהל בבית העם בירושלים (כיום מרכז ז'ראר בכר) מול השופטים - משה לנדוי, ד"ר בנימין הלוי וד"ר יצחק רווה. בראש התביעה ייצג את מדינת ישראל - היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר מי שנאום הפתיחה שלו "שישה מיליון קטגורים" הפך להיסטורי.

במהלך המשפט נשמעו עדויות רבות (עד אחד מכל מדינה), ביניהן העידו גם ניצולי שואה כגון הסופרים ק.טצניק ואברהם אביאל, מורדי הגטאות צביה לובטקין, יצחק צוקמרן, אבא קובנר ואחרים. לרוב העדויות לא היה קשר ישיר לפועלו של אייכמן והן נועדו להמחיש את זוועות השואה כעדות רקע מסייעת.

המשפט תועד וצולם לייב, ונמצא ברובו בארכיון הדיגיטלי ברשת, וחלקים ממנו שודרו ברדיו בפני מיליוני מאזינים בארץ.

בהכרעת הדין אשר הוקראה במשך שלושה ימים קבעו השופטים כי הוכח שלאייכמן היה תפקיד מרכזי במנגנון ההשמדה. ב-15 לדצמבר נגזר דינו של אייכמן למוות. הערעור שהגיש על גזר הדין נדחה ובלילה שבין ה-31 למאי ל-1 ביוני הוא הוצא להורג בתלייה בכלא רמלה.

 היסטוריונים סבורים שמשפט אייכמן שינה את התייחסותה של החברה הישראלית אל השואה והניצולים וכן השפיע על עיצוב תודעת השואה בארץ. חלק ניכר משינוי זה קרה בעקבות החשיפה לסיפוריהם האישיים של העדים, ניצולי השואה והאופן שבו המשפט עיצב את השאלות ואת מושג הקורבנות.

מדבריה של ההיסטוריונית אניטה שפירא: "היישוב ידע ולא ידע שהייתה שואה, היישוב כאב ולא כאב את האסון. לא הייתה הפנמה של השואה כגורם מעצב באתוס הלאומי. לאמיתו של דבר, רק בעקבות משפט אייכמן הייתה השואה מעניינם של הניצולים בייחוד, לעניינו של עם ישראל כולו".

 

דמויות המוזכרות במופע המצולם

בן גוריון, רפי איתן, גדעון האוזנר, ק. צטניק, חנה ארנדט, חיים גורי, אלתרמן, אורי אבנרי.

ההיסטוריוניות: אניטה שפירא, עידית זרטל, ליאורה בילסקי

 

מושגים שמוזכרים במופע המצולם

רזיסטנס (תנועת ההתנגדות הצרפתית), פרטיזנים, "פלנטה אחרת" (מושג שתבע ק.צטניק בעדות שלו על אושוויץ), "הבנאליות של הרוע" (מושג שהחתימה ההוגה חנה ארנדט בספרה "אייכמן בירושלים, דוח על הבנאליות של הרוע) , אלטר אגו (פרויד), "כצאן לטבח", מוזלמן (השם שניתן לשלדי האדם במחנות), איינזצגרופן (עוצבות המבצע), סטאלגים (ספרי כיס ארוטיים בהם אסירים יהודים עוברים התעללות מינית בידי סוהרות נאציות, שהפכו פופולריים בשנות ה60 של המאה ה20).

 

*** מומלץ להיעזר במערכי שיעור המוכנים למורה באתר של יד ושם.

 

פס הקול המלווה את המופע המצולם

מוסיקה מקורית ועיבוד מוסיקלי לפס הקול של סדרת הטלוויזיה "עמוד האש"  - דניאל ספיר.

בעבודה מושמעים קטעים מתוך יצירות מוכרות כמו:

Bad gay  של בילי אלייש Billie Eilish,

"קרייזי" בעיבוד של רד-בנד ונינט Ninet Teib & Red Bend,

"בדרך לשום מקום" של ראשים מדבריםTalking Heads 

"החיים בורוד"  אדית פיאף Édith Piaf

קטעים נוספים מתוך יצירות של היוצרים הבאים:

Chris Botti, Chick Corea, Chopin, The Doors,  Arik Einstein, , Mariss Jansons , Henry Mancini, Pensive Miss,  Ennio Morricone, Amanda Palmer, Steve Reich,  Victor Villadangos

 

נושאים לדיון לאחר הצפייה

  • עבודת המצלמה
  • מה תפקיד המצלמה בעבודה? - האם המצלמה מייצגת את הקהל בעבודה כזאת?
  • "מתאימים את המופע למצלמה"  - מופע בינתחומי (אינטרדיסציפלינרי) - מופע שהוא בין קולנוע, תיאטרון וסיור וירטואלי במוזיאון.

 

  • המשפט כתיאטרון – הפרפורמטיביות של הפרקטיקה המשפטית.

 

  • התכתבויות עם יצירות אמנות נוספות
  • על חלקו של הארנב - "איך להסביר תמונות לארנב מת?" - מייצג מאת יוזף בויס, 1965.
  • על תפקידם של הבלונים הוורודים ויתר המתנפחים - "ערך מוחלט" - תערוכה במוזיאון    ת"א  - לפסלי הבלונים הענקיים של ג'ף קונס 2020-2021

 

  • קשר בין תוכן וצורה ביצירת האמנות - על תפיסת הצילום בהלימה עם ריבוי נקודות המבט על המשפט

 

  • חשיבותה של יצירת האמנות בשכלול ועיצוב עמדות ביקורתיות. למשל: היחס של הביקורתי של ארנדט למשפט של אייכמן בירושלים, לעומת יחס המדינה למפגינים בבלפור, ויחס המדינה לאמנים בעת מגפת הקורונה.

 

  • השפה האמנותית של אמצעי המופע

למשל:

  • מרחב  - במת אתרים, ובמת זירה בו זמנית
  • תלבושות - אוברולים של הקורונה, כובע הקלון החרוט שחובשת מיכל ויינברג המגלמת את ארנדט, החרב של מלחמת הכוכבים והינשוף, הגלימה של התובע שהופכת לגלימת מטאדור, גופיית הצבר לגורי וצבעי הכחול לבן
  • תאורה – חושפת את אמצעי המבע, שטיפות צבעוניות להעצמת תחושת החלום/סיוט
  • תנועה - מאשררת את גבולות החלל התחום והסגור
  • מוזיקה - תורמת ליצירה של אירוניה – למשל פתיחה עם הבטחה מלווה בשיר "החיים בורוד" ועוד.

 

  • ממאפיני התאטרון הפוסט מודרני והפוסט דרמטי (מומלץ למגמות תאטרון בעיקר)  

במופע:

  • תיאטרון של פירוק והרכבה (דה קונסטרוקציה)
  • מנהל יחסים עם העולם הבדיוני והעולם הממשי שמחוץ למופע – המציאות פולשת לבמה
  • לא בהכרח נשען על נרטיב ומשמעות
  • מתנער מסיפורי על, אמת מוחלטת, היררכיות, בודק גבולות, מציב סימני שאלה
  • צורה אסתטית לא מוגדרת
  • אין בהכרח התייחסות למסורת תיאטרונית
  • החוויה חשובה מהמסר
  • דגש על התהליך ולא על התוצר הסופי
  • פתח לבלתי צפוי ואלתור
  • אלמנטים של טקס, טקסיות, טקסים – מבקש לייצר פעולה ממשית שמחוללת שינוי
  • השחקן אינו מייצג דמות בדיונית, אין יצירה של אשליה. השחקן הוא פרפורמר שמביא את עצמו כמות שהוא באנושיותו כאדם אמיתי המופיע על הבמה. השחקן נושא את הטקסט ולא מציג אותו.
  • פלורליזם ופוליפוניה - טקסט פלורליסטי המכיל ריבוי קולות – אסופה של חומרים ממקורות שונים ובסגנונות שונים – פרוטוקולים, ספרות, היסטוריה, הגות, שירה, חומרי מקור של היוצרים הלוקחים חלק בהפקה ועוד.
  • סימולטניות – דברים מתרחשים בו זמנית במספר מוקדים
  • גודש ודחיסות – במטרה לעורר את הצופה ולאלץ אותו להיות אקטיבי
  • מורכבות ויזואלית - הבמה היא קומפוזיציה.
  • אינטרטקסטואליות והתכתבות עם יצירות אמנות – בויס וקונס.
  • הסאונד הוא לא רק Sound Effects , לא רק  Leitmotif , לא רק מזוהה עם דמות, אלא גם מסמן עולמות שמחוללים חוויה נוספת
  • "הדברים כאן הינם בבואה של בבואה" – סימולקרה וסימולציה (בודריאר). אנחנו חיים בעולם של הדמיות, או סימולקרות שאין ממנו מוצא
  • המשמעות בתוך הצופה עצמו - הוא שמעניק ליצירה את המשמעות

 

לינקים להעשרה

העדות של ק.צטניק במשפט

https://www.youtube.com/watch?v=ZH_1LHBwPzg

פרופ' חנה יבלונקה משוחחת עם חיים גורי ואורי אבנרי על חלקם בסיקור משפט אייכמן

https://www.youtube.com/watch?v=vVxpFkVzwu0

לינק לוידאו (גרמנית עם כתוביות לאנגלית) על היצירה של בוייס: דקה של קטע מתוך המייצג ושיחה מרתקת עם בוייס

https://www.youtube.com/watch?v=Mo47lqk_QH0&feature=emb_logo

מתוך תוכנית הטלוויזיה הסאטירית "היהודים באים" - אדולף אייכמן ותליינו

https://www.youtube.com/watch?v=J7ARsBLIJvw

לינק לאחורי הקלעים של היצירה עצמה, בהפקת פסטיבל ישראל

https://www.youtube.com/watch?v=KffLI9JWHis&t=15s

 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

פרוייקט אייכמן - טרמינל 1, המלצות הצופים

לינק לצפיה
ריאלטי צ'ק
0528370848

lilachdekela@gmail.com

תל אביב, דיזינגוף 50

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית האחראית על חשיפת תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמאלי.

תוכנית סל תרבות ארצי מקנה לתלמידים מגיל הגן ועד י"ב, כלים לצפייה מודעת ובעלת משמעות בששת תחומי האמנות – תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, ספרות ואמנות פלסטית.

 התוכנית משותפת למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות.

התוכנית פועלת החל משנת 1987.