לבנה מושון וספרה "מכתבים מגבעת הזבל"

מכתבים מגבעת הזבל / לבנה מושון, כתר, כריכה קשה 133 עמודים.

יחיאל מגולל בשפה פשוטה מסכת חיים מאוד מסובכת. הוא מספר לקוראים על ה'איש המבולבל', עם הפה השחור והעיניים האדומות, שהוא נשלח להביא מדי פעם מבית הקפה השכונתי. יחיאל מתבייש כשהאיש המתנדנד עם הריח החמוץ נופל עליו בדרך, והוא כמעט בוכה כשהאיש אומר לו "יחיאל יא- איבני", "כי הוא בכלל לא אבא שלי". אימו של יחיאל, שחלמה בכלל להיות רקדנית, אבל עובדת בניקיון משרדים עד שעות מאוחרות, אינה מצליחה להאכיל אותו בצורה מאוזנת ולכן הוא גם שמן. חברת הילדים עולבת בו ללא רחם בגלל שתי ה'לקויות' האלה.

עולמו הפנימי של יחיאל עשיר. הוא מסייר מדי פעם ל'גבעת הזבל' שמאחורי המאפייה של ברוך, שנותן לו לחמנייה בהנחה קבועה, ומוצא שם אוצרות. יום אחד מזמנת לו הגבעה מעטפה עם בולים מארצות הברית. המעטפה היא מאדם בשם ארווין, שמאותו היום הופך בדמיונו של יחיאל לאביו האמיתי, שמתגורר באמריקה ועובד במפעל למכוניות, "אבא שלי הוא איש גבוה ונקי ונחמד, ונראה לגמרי אחר מהאיש הזה שגר אצלנו".

הסיפור של יחיאל טובים מתרחש על רקע שנות ה-60. כמה שנים אחרי השואה, בישראל הצעירה השרויה באווירת השיכונים והשכונות של פעם. הסיפור כתוב בצורה כובשת מרגשת, ובפשטות שנוגעת. העלילה אינה עוזבת את יחיאל עד אשר היא מביאה אותו אל הסוף הטוב.

העיסוק בחומרים כמו אלכוהוליזם ומשפחות קשות יום איננו מצוי בספרות הילדים, ובמובן הזה הסיפור נוקט בצעד ראשוני אמיץ בהתמודדות עם סוגיות אלה. הרחקת העלילה לתקופת ה'פעם', מאפשרת התמודדות ביתר קלות בלי חשש להשלכה מיידית על המציאות הסובבת, כאן ועכשיו. בנוסף נוגע הסיפור בסוגיות של מסירות למשפחה, ויתורים הדדיים, שאיפות של הורים באשר לעצמם ולילדיהם, מחויבות הורית וכמובן אלכוהוליזם וחיים בצל נמיכות חברתית.

 

לבנה מושון ילידת תל-אביב, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים (2022), בוגרת אוניברסיטת בר אילן בלימודי חינוך וגיאוגרפיה, סופרת, עיתונאית, מורה ומספרת לילדים. התמחות: תיאטרון בובות, הנחיית סדנאות כתיבה מטעם מתא"ן. תושבת גבעת שמואל.

כ-30 שנה עבדה כעיתונאית, בתחומי חינוך, חברה, ילדים ונוער, ו-23 בהוראה.

הוציאה לאור 44 ספרים, מהם לילדים ולנוער ו-4 רומאנים. "שתיקת הצמחים" (מועמדות לפרס ספיר), "כריתה", "אהבה חמוצה", שזכה בפרס טשרניחובסקי, ו"חוט צמר כחול". השתתפה באנתולוגיות בעברית ובספרדית. סיפוריה לילדים התפרסמו בעבר בעיתוני הילדים השונים וכן הוקראו ברדיו בפינה:"עוד סיפור אחד ודי".

בינואר 2005 זכתה בפרס אקו"ם לספרות ילדים על כתב יד שראה אור בהוצאת כתר בשם "מכתבים מגבעת הזבל". כתב יד למבוגרים בשם "האם אתה כואב אותי" זכה בפרס אקו"ם ב-2008. פרסים נוספים בעבר: ב- 86' זכתה במענק מטעם קרן תל-אביב לספרות ולאמנות.  ב-95' זכתה במלגה במסגרת פרויקט "סופר-מורה", שבמסגרתו לימדה שנתיים בבית ספר "סביונים" באור יהודה. תכני עבודתה: כתיבה יצירתית, הגשת סיפור תיאטרון, עידוד קריאה, עיתונות והוצאת עיתון בית ספרי. בעקבות פרויקט סופר-מורה השלימה לימודים לתעודת הוראה, ונשארה לעבוד בבית הספר כמורה לספרות ילדים. חובבת ועוקבת אחרי ציפורים.

כתבה ארבעה ספרי פרוזה למבוגרים, מהם היה ספרה "שתיקת הצמחים" מועמד לפרס ספיר(2015). ב-2019 יצא לאור הרומן "כריתה".   

מפרסומיה לילדים:

אגדות: "המאפיה של הקוקיה"; "האגרטל העתיק"; "האיכר והסוס הנאמן"; "עץ

המטבעות"; "הנסיכה בבגדי הבצלית"; "המנורה המדברת"; "כתר המראה"; "גוזמאי המלך";

סיפורי אחרים: "מר גדיש האדיש חזר להרגיש"; "חנה חצי בננה"; "המאפיה של הקוקיה"; "מורטת החוטים"; "הכפתור של דור" ו"התופרת החולמת" מתוך המקראה "מגירות"; "נס לא קרה בחורף 1963" מתוך "שמור בלב".

"הילד שעלה מן הים", מתוך "סיפורים עם כנפיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

הוצאת מכללת סמינר הקיבוצים: "עץ התפוחים והדבורה"; "אליהו הנביא של יואב"; "הרדיו הישן"; "דגל הטלאים"; "הסלסלה" מתוך "חג לי בלב" א' וב'; "סוכת תמר" מתוך "איזה יום, איזה יום".

בין מציאות לדמיון:

הספר "מכתבים מגבעת הזבל" מתאר את חייו של ילד שכונות בתל אביב, בראשית שנות ה-60.

תאור תקופה:

התקופה: שנות מיתון, כ-14 שנה אחרי קום המדינה. שכונה זנוחה, תשתית רעועה, שלוליות בחורף, ואדי שגורם הצפות. 

אורח חיים: חיים פשוטים, רחצה חד שבועית, בישול על פרימוס ופתיליות, ילדי מפתח, שוטטות ברחובות, ילדים בסיכון.  

מצב כלכלי חברתי: גיבור הסיפור מתמודד עם בית קשה יום, אב מובטל ואלכוהוליסט, לימודים בבית ספר זנוח בפריפריה, אם עובדת כפועלת ניקיון,  תלמידי פנימיות.

ניצולי שואה מסתירים את סיפורם האישי והכללי.

גיבור הסיפור יוצר לו חיים חדשים בגבולות אפשריים, שאכן מתממשים בחלקם.

הדרך שבה ניתן להציג את הנושא:

א. הצגת הסיפור בהקשר הביוגרפי של הכותבת. או: הכותבת כדמות משנית/ מרכזית בסיפור:

מתוך שלל הדמויות המופיעות בספר, ניתן להצביע על הדמות הצדדית המתבוננת, המשקיפה על אירועים מן הצד, לוקחת חלק פאסיבי ורושמת את ההתרחשות בראשה ובחויות היומיום שלה, והיא זו שלימים תהפוך לכותבת ותשחזר את הסיפור כספרות קריאה לילדים;

ב. אמת  ודמיון בספר:  אפיון התקופה, השימוש בספרות קריאה, כגון ספר זה, כדרך למסירת מידע על שגרת החיים, או על אירועים מטלטלים  (חיי ילדים, הצטמצמות במועט, תפקידים שמילאו בבית, מזונות שאכלו, משחקים ששיחקו, שאיפותיהם  וחלומותיהם).

ג. הדמויות בספר - איך נתפרת דמות? המרחק בין אותנטיות לגוזמה, "מאחורי הקלעים" של סיפור הגיבור, הרקע במציאות, קווי התפר בין דמיון היוצר ובין מקורותיו. האמנם הדמיוני הוא בגבולות האפשר או המופרך? מדוע יש צורך בהוספת חלק דמיוני? מהי תרומת החלק הדמיוני לבניית העלילה?

ד. תהליך הכתיבה (החל מהרעיון הראשוני, המשפטים הראשונים ועד בניית הדמויות והעלילה), מיון האירועים הנכונים לספר, הצורך לטשטש דברים כדי לא לפגוע בדמויות-אמת, הצורך להימנע מהצפה של חומר ושמירת קו עוקב בהתפתחות הסיפור.

ה. הקשבה לחוויות הילדים ולרגשות שהתעוררו בהם בעקבות קריאת הספר.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

kozakl@netvision.net.il