מאחורי העיניים

עיבוד מחודש למונודרמה שכתבה הסופרת והמשוררת נאוה סמל,

שבמרכזה אם לילד עם תסמונת דאון, הבוחנת מחדש את בחירותיה אל מול קהל הצופים בקול צלול וחשוף.

בעיבוד שערכה הבמאית מור פרנק, אותה אם מפוצלת לשלוש נשים בזמנים שונים:

בוניאל עופרי מגלמת את הצעירה הכורעת ללדת,

אלמה דישי את האם הטריה בדילמת חייה - האם לקחת את התינוק מבית החולים או להשאירו שם

ורוני הדר מגלמת את אותה אם, שש שנים אחרי, כשהיא מתלבטת אם להעיר אותו לכיתה א' או להניח לו לישון ולהשאר עוד קצת ילד...

העיבוד המפוצל מעניק הזדמנות להביט על כל בחירה מכמה זוויות וזמנים, כך שנוצרות פרספקטיבות חדשות השופכות אור על מהות האמהות וההורות בכלל, ועל הורות לילד עם צרכים מיוחדים בפרט.

שירי "הריון ולידה" שכתבה סמל צורפו למחזה וזכו ללחנים מקוריים מאת המוזיקאי יוסי בן נון, והם מבוצעים בלייב על הבמה, והופכים את ההצגה למופע מוזיקלי, אינטימי ואנושי-נשי.

מאת: נאוה סמל

עיבוד ובימוי: מור פרנק
מוזיקה מקורית: יוסי בן נון

עיצוב תפאורה ותלבושות: ארנה ברנט שמעוני

עיצוב תאורה: ג'ודי קופפרמן

הדרכה קולית: דוקי עצמון

ע. במאית: קובי זיסלין

ייעוץ מקצועי: צוותא

מפיק בפועל: חיים וידר

בהשתתפות השחקניות: אלמה דישי, רוני הדר, בוניאל עופרי

בליווי הפסנתרן: יוסי בן נון/בוריס זימין

נקודות לדיון:

1. ההצגה מאחורי העיניים מתבססת על סיפור חיים אמיתי של אמא לילד עם תסמונת דאון.
האם ראיתם הצגות או סרטים המבוססים על סיפור אמיתי? במה זה שונה מיצירות בדיוניות - שמבוססות על סיפורים דימיוניים?

2. בעיבוד מפוצלת האם לשלוש ומגלמות אותה שלוש שחקניות בגילאים שונים, בזמנים שונים במהלך הסיפור.
במה הפיצול יכול לתרום להצגה? אילו דברים יכולים לקרות בין השחקניות המגלמות את אותה דמות בגילאים שונים? דמיינו - מה הייתם מרגישים לו הייתם פוגשים את דמותכם הבוגרת? את מי שתהיו בעוד חמש שנים? מה הייתם יכולים להגיד לנער/ה שהייתם לפני שנתיים?

3. איך הייתם מעצבים את הבמה? האם הייתם מעצבים חלל משותף שמצביע על כך שמדובר בסיפור חיים אחד או דווקא שלושה חללים שונים שמדגישים כי מדובר בזמנים שונים? ואולי דווקא מיזוג בין שתי ההצעות?
האם הייתם רומזים לצופים דרך עיצוב התלבושות שיש קשר בין שלוש השחקניות? תארו תלבושות שיש בהן רמז כזה.

4. ההצגה נקראת מאחורי העיניים. האם אתם יכולים לשער לאילו עיניים מתייחס השם ומה קורה מאחורי העיניים האלה? ואולי יש כאן עוד זוג עיניים? ואולי עוד?

5. לעיתים קוראים לילדים עם תסמונת דאון ילדים בעלי מוגבלויות. אבל, אם נחשוב על כך לעומק, אין ילד או אדם שאין לו בעיה או מגבלה כלשהיא.
האם הייתם עדים לרגע שבו החברה התייחסה באופן שונה לילדים בעלי מוגבלויות? מהן הדרכים שיש בידינו כדי לשנות יחס כזה? האם דרך האמנות ניתן לשנות התנהגות חברתית? האם אמנות יכולה לשנות מציאות?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

gilats@ht1.co.il