סטפה אהובתי

סיפורה של סטפה וילצ'נסקה, מי שהייתה יד ימינו של יאנוש  קורצ'אק בבית היתומים בוורשה במשך שלושים שנה, ואף הלכה איתו ועם הילדים לטרבלינקה. במשך כל השנים נעלמה סטפה מדפי התיעוד והאזכור, ורק בשנים האחרונות זכתה להכרה. ההצגה מבקשת לספר את סיפורה הנעלם של המחנכת החשובה והמסורה שהייתה, וכן את סיפור אהבתה הנכזבת לקורצ'אק.

המחזה הוא עיבוד לספר בשם "סטפה אהובתי", והוא מוגש על ידי שחקנית אחת המגלמת שלוש דמויות: את עצמה - השחקנית שנסחפה לתפקיד, את עמלה עינת, הסופרת שחקרה ובלשה אחרי חייה של סטפה, וע"פ ספרה נכתב המחזה, ואת סטפה. באמצעות שלושת נקודות המבט, יתוודעו הצופים לדמותה של סטפה מאז הייתה סטודנטית, דרך החלטתה לעזוב את הלימודים ולהקדיש את חייה לילדים עניים, הקמת בית יתומים אליו הזמינה את קורצ'אק להיות רופא הבית ואף מנהלו, השנים הארוכות שעבדה לצידו כולל חמש שנים במלחמת העולם הראשונה בהן נשארה לבד, הילדה שכמעט אמצה אותה אבדה במגיפת הטיפוס, החלטתה לעלות לארץ ישראל, שם התקבלה כחברה בקיבוץ עין חרוד, וחזרתה לוורשה ערב הכיבוש כדי להיות לצידו ולצד הילדים. 

יוצרים

מחזה: חגית רכבי ניקוליבסקי ועמלה עינת

בימוי: חגית רכבי ניקוליבסקי

שחקנית ושותפה יוצרת: רג'ין

מוזיקה: אלדד לידור

תאורה: ברוכי שפיגלמן

יעוץ תפאורה: אורנה ברנדט שמעוני

קריינות: מיכאל כורש

בתמיכת קרן רבינוביץ לאומנויות תל אביב

עמלה עינת, הסופרת, שעל פי ספרה "סטפה אהובתי" ואיתה, נכתב המחזה, היא סופרת ופסיכולוגית, מומחית לליקויי למידה. כתבה עשרות ספרים לילדים נוער ומבוגרים, ביניהם: שיטת חנהלה, שהועלתה גם כהצגה. 

חגית רכבי ניקוליבסקי, מחזאית ובמאית (לשעבר מנהלת תאטרון אורנה פורת). מאחוריה עשרות הצגות לילדים, לנוער ומבוגרים. עיבדה וביימה את המחזה. 

רג'ין שושן, השחקנית ויוצרת שותפה, וגם דרמטורגית ובמאית ומורה ומרכזת מגמות תיאטרון בתיכונים מזה עשרים שנה.

אלדד לידור, עורך המוזיקה, שמאחוריו עשרות הצגות בכל התיאטראות בהם לקח חלק בעיצוב המוזיקלי.

עם קריאת הספר, החליטו הסופרת והמחזאית להעלות מונודרמה על חייה של סטפה. במהלך החזרות עם השחקנית, פותח המחזה והתרחב למופע מסע של הסופרת, הבמאית והשחקנית בעקבות סטפה. על במה, עם תפאורה מינימלית הכוללת שולחן העבודה של הסופרת ולוח שעם אליו מצטרפות במהלך ההצגה תמונות מחייה של סטפה, ובאמצעות מוזיקה, תאורה ואלמנטים מינמיליים, מחליפה השחקנית דמויות, זמנים ומקומות. 

סטפה אהובתי - דף הכנה לצפייה

על ההצגה

ההצגה סטפה אהובתי מבוססת על מחזה לשחקנית אחת. במהלך ההצגה, השחקנית מזמינה את הקהל למסע בעקבות המחנכת סטפה וילצ'נסקה.

שלוש דמויות יפגשו הצופים במהלך ההצגה:

דמותה הבימתית של השחקנית רג'ין, שהיא הדמות המקשרת במסע.

דמותה של הסופרת עמלה עינת, שבעקבות ידיעה קצרה בעיתון יצאה למסע בלשות אודות חייה של סטפה, מחנכת שעד לפני כמה שנים אף אחד לא שמע עליה.

דמותה של סטפה וילצ'נסקה, המחנכת ויד ימינו של דר' יאנוש קורצ'אק בבית ביתומים בוורשה.

במהלך ההצגה ישתלבו סיפוריהן של שלוש הדמויות תוך כדי מעברים בין זמנים ומקומות.

הזמנים מתפרשים מתחילת המאה ה-20, דרך מלחמת העולם הראשונה המכונה בהצגה "המלחמה הגדולה" (1914-1917), שנות ה-20 וה-30, ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני של פולין.

מקומות ההתרחשות הם קיבוץ עין חרוד, בית היתומים בוורשה, חדר העבודה של הסופרת ובמת התיאטרון.

השחקנית המספרת, תוליך את הצופים בין הדמויות, המקומות והזמנים, בעזרת אזכורים בטקסט ובתמיכה של מוזיקה ותאורה.

דמויות המחזה

סטפה וילצנסקה (סטפניה)

נולדה למשפחה יהודית בוורשה ב-1886. למדה מדעים בז'נבה בשוויץ ובאוניברסיטת לייז' בבלגיה.  

בשנת 1909, בהיותה בת 18, החליטה בעקבות פגישה עם דר' קורצ'אק, לעזוב את לימודיה לטובת עבודה עם ילדים עניים. היא הקימה בית יתומים אליו הצטרף דר' קורצ'אק כמנהל ורופא. יחד עבדו בו כמעט שלושים שנה, הוא כמתווה הדרך החינוכית, והיא המוציאה אותה לפועל: מנהלת את צוות המדריכים והעובדים, אחראית על התקציב, התזונה, תחזוקת הבית, סדר היום והתכנון השנתי, ופיקוח בלעדי על התנהלות החיים בבית היתומים, מרגע ההשכמה ועד שעת האשכבה.

ב-1914 עם פרוץ מלמת העולם הראשונה, גויס הדר' לצבא הפולני. בארבע שנות היעדרותו, שימשה סטפה כמנהלת המעון, נאבקת במחסור באוכל, בבגדים ובתרופות. יחד עם מעט המדריכים שנשארו לצידה, היא נאבקה על הישרדותו של בית היתומים והתמודדה עם מחלת הטיפוס שפרצה בוורשה והגיעה גם לבית היתומים.

ב-1931 ביקרה סטפה בארץ ושהתה בקיבוץ עין חרוד. ב-1938, עלתה לארץ ואף התקבלה כחברה בעין חרוד, אך ב-1939, עם ריבוי הידיעות המדאיגות על היתכנות הפלישה של היטלר לפולין, היא חזרה לוורשה לעמוד לצידו של הדר' בבית היתומים. יחד עם הדר' והילדים עברה לגטו.

ב-1942 נשלחו ילדי בית היתומים יחד עם קורצ'אק וסטפה לטרבלינקה, שם מצאו את מותם.

דר' עמלה עינת

ילידת 1939, פסיכולוגית, מומחית לליקויי למידה, אשת חנוך, עורכת ספרותית וסופרת. כלת פרס הדסה לספרות, פרס היצירה לסופרים עבריים, ופרס אקו"ם. פרסמה עשרות ספרים לילדים לנוער ולמבוגרים. בשנת 2014, נתקלה בידיעה קצרה בעיתון בעיקבותיה, החלה לחקור את סיפור חייה של סטפה. המחקר הוביל אותה לכתיבת הספר "סטפה אהובתי" על פיו נכתב המחזה.

רג'ין

פרפורמרית, בימאית יוצרת, חונכת ומורה למשחק ובימוי. בוגרת המגמות למשחק ולבימוי והוראה בסמינר הקיבוצים. מורה ומרכזת מגמות תיאטרון בתיכונים. שיחקה בפסטיבל עכו, בהבימה, באנסמבל עיתים, בתיאטרון אורנה פורת ובעוד תיאטרונים לילדים ולנוער. 

עוד דמויות המוזכרות במחזה

דר' יאנוש  קורצ'אק - (הנריק גולדשמיט) 1878-1942. פולני יהודי, פעיל חברתי, רופא, עיתונאי, סופר, ומחנך. הקים וניהל יחד עם שותפתו סטפה וילצ'נסקה בתי יתומים שכללו גם בית דין של ילדים - מהניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי. היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילד. מהחלוצים בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. חיבר ספרים בתחום התאוריה והמעשה של החינוך, לצד ספרי ילדים.  בשנת 1942, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו, ובחר, יחד עם וילצ'ינסקה, ללכת לטרבלינקה עם חניכיהם. בכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו.

פאניה  -  מדריכה בבית היתומים בוורשה, חברה קרובה מאוד של סטפה שעלתה לארץ בסוף שנות ה-20 לקיבוץ עין חרוד ושמרה על קשר מכתבים רצוף עם סטפה. המכתבים שנכתבו אליה על ידי סטפה, ומכתבי ילדים מוורשה שנכתבו לסטפה בהיותה בין חרוד, נמסרו לעמלה על ידי  חנה ביבר, בתה של פאניה

אסתרק'ה - חניכה מבית היתומים שנתקשרה מאוד לסטפה, שראתה בה את בתה. נפטרה במגפת הטיפוס שפרצה בוורשה בשנות מלחמת העולם הראשונה.

יצחק בלפר - אחד משלושת ילדי בית היתומים ששרדו אחרי המלחמה. אחרי המלחמה עלה לארץ. צייר ופסל שתיעד בציוריו את החיים בבית היתומים.

חברי קיבוץ עין חרוד - בהצגה הם הנמענים של ההרצאה של סטפה.

יצחק טבנקין - נמנה עם גרעין ההקמה של קיבוץ עין חרוד. מאבות התנועה הקיבוצית, מנהיג הקיבוץ המאוחד, וחבר כנסת.

ילדים מבית היתומים בוורשה (השמות המוזכרים במכתבים)

משפחתה של סטפה - הוריה ואחיה, משפחה יהודית אמידה מוורשה. נספו בשואה.

אנטון - חברה של סטפה למחקר מדעי באוניברסיטת לייז' בבלגיה, נרמז כי היה מחזר שלה.

סיפור הגבורה של סטפה

ב-1938, עם ריבוי הידיעות המדאיגות לגבי גורל היהודים בפולין, בחרה סטפה לשוב לוורשה, למרות האזהרות של טבנקין וחברים בקיבוץ שהיא עלולה להיתקע שם מבלי יכולת לצאת. עם הכיבוש הנאצי, הצליחו אנשי עין חרוד לארגן לסטפה אפשרות לעזוב את פולין, אך היא סירבה לנטוש את הילדים בוורשה ובחרה לעבור לגטו עמם ועם קורצ'אק. .ב-5 באוגוסט 1942 הגיעו הגרמנים לבית היתומים, כדי לקחת את היתומים וחלק מהעובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה.גם הפעם ניתנה לסטפניה וליאנוש קורצ'אק האפשרות להציל את עצמם ולהימלט, אך הם סירבו לנטוש את הילדים והם הלכו איתם אל מותם בידי הנאצים.
סטפניה היא אישה מדהימה, סמל לדאגה ועשייה למען האחר, פעמים רבות הייתה לה היכולת לבחור בעתידה ולעשות למען עצמה, אולם פעם אחר פעם הראתה במעשים ולא במילים, שטובת האחר חשובה לה מטובתה האישית – סטפניה היא השראה!
 

לשיחה עם התלמידים:

השיטה החינוכית פורצת הדרך בבית היתומים בוורשה.

מה הקשר בין סיפורה של הסופרת עמלה עינת ובין סיפורה של סטפה, ומה היו מניעיה לכתוב עליה?

איך לדעתכם קרה שדמותה של סטפה נשכחה?

מעמד האישה אז והיום.

גבורתה של סטפה.

סיפור האהבה המוחמץ של סטפה.

מה המיוחד בדרך בה בנוי המחזה, ומה נדרש מהצופה כדי לעקוב אחרי הספור?

איך מתאפיינים המקומות השונים בהצגה?

איך מאפיינת השחקנית את הדמויות השונות?

האם ההצגה מצליחה להחיות את דמותה הנשכחת של סטפה?

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

hagit@niko.co.il