היצירה ״אוטופיה והלילה״ היא מופע ומפגש ייחודי שמתאים לכיתות ז -י״ב. המופע שואב את השראתו מזכרונות הילדות של נטע פולברמכר שנולדה וגדלה בשנות השישים והשבעים בקיבוץ להבות הבשן. היוצרת, כוריאוגרפית ופרפורמרית בעלת שם עולמי, היא בוגרת החינוך המשותף ובתי הילדים המיתולוגיים ששם גדלו הילדים יחד בנפרד מהוריהם. במופע השתתפותי זה הקהל הופך להיות הקבוצה בקיבוץ - הזכרונות, והשותפים לפעולות היומיום. באמצעות המופע נטע מצליחה להעביר את החוויה השיתופית, של קבוצה בבית ילדים, קבוצה של שווים שינקו את האידיאולוגיה מרגע היוולדם לטוב ולרע: דיברנו ברבים, כך נולדנו. ומה קורה ליחיד, לחלומותיו, לתשוקותיו ולפחדיו כאשר הם תמיד נחבאים בתוך הקולקטיב של הקבוצה ביום ובלילה? ״מהרגע שהשתחררנו מבית החולים לא ניסו להפריד בינינו. אדרבא, חיברו, הדביקו, הלחימו. לקבוצה שלי קראו שבולת, כמו שבולת בשדה. לכל שכבת גיל היה שם שאותה בחרה הקבוצה בעצמה בכיתה ב בהחלטה דמוקרטית, ואז בטקס מרגש הוספנו לשמנו את הקבוצה כלומר נטע משבולת כומ שם משפחה... היו שבולת ונרקיס ותומר, ונשר ורימון והדס, אלה וגפן... כל השמות של הגנים והקבוצות היו לקוחים מהחי או הצומח... ילדי טבע - כך קראו לנו המבוגרים.
אבל הלחמת ויצירת הביחד של כל קבוצת גיל ושל ״חברת הילדים״ לא היתה העיקר, גם אם לפעמים נדמה שזה העיקר, כשאנשים מספרים על ילדותם בקיבוץ. זה היה רק פועל יוצא של הניסוי בסוציאליזם (החלטה על הלינה המשותפת התקבלה ב־1918, וחלה על כל הקיבוצים, למעט כמה קיבוצים ותיקים — דגניה א', דגניה ב' ועין חרוד — שהתנגדו לה. הכוונה של החינוך המשותף לא היתה להלחים, אלא דווקא להפריד, להפריד את הילדים מכובדם המעיק של ההורים, מפינוקיהם, מעברם הגלותי, ומרצונותיהם הנכפים על הילדים עם חלב האם ואמביציות האב. להפריד ולגונן על הילדים מהבורגנות הטבועה במשפחה הקונבנציונלית. מילותיו של ההימנון הקומוניסטי האינטרנציונל: ״עולם ישן עדי יסוד נחריבה, זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם... עם האינטרנציונל יעור ישגב אדם״... ומהאידיאל והגשמתו בכל תחומי החיים כך האמינו דור המייסדים, יצמח כעוף החול עולם אחר, צודק ושוויוני. הכוונה המוצהרת והמטרה של החינוך המשותף היתה לגדל ילד מסוג חדש שיצמח לאדם חדש כחלק מחברה צודקת.
המופע והשיח מהווים יחידה אחת, כמוכן בחלל המופע היוצרת, מניחה על שולחנות של הכיתה ״תערוכה של חפצים, ומאמרים היסטוריים בכתב יד ילדותי מעיתוני הקיר של בית הילדים, ספרים ועוד ממצאים שאספה היוצרת. הקהל מוזמן לפשפש, לקרוא ולמצוא סיפורי ילדות. אמנם זו ילדות מאוד ייחודית אבל יש לה את הניחוחות שקיימים בכל ילדות באשר היא. בכל מקום שבו נטע מופיעה עם היצירה אנשים, צוחקים, בוכים, משתתפים, משוחחים ועוברים חוויה מרגשת ומטלטלת.
נטע פולברמכר (כוריאוגרפית ופרפורמרית)
החלה ללמוד מחול עם אריאלה פלד בתל-חי בגיל 13. יוצרת רב תחומית, כוריאוגרפית ורקדנית. חזרה לארץ ב2013 לאחר 31 שנים בארה״ב שם יצרה עבור להקתה Neta Dance Company ולהקות רבות אחרות למעלה מ- 90 יצירות מחול. להקתה הופיעה ברחבי העולם. בוגרת ג׳וליארד, ובעלת תואר MA מאוניברסיטת קולומביה ותואר MFA מאוניברסיטת הולינס בוירג׳יניה. מכהנת כפרופסור באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, כמנהלת אמנותית של אנסמבל המחול של האקדמיה, ומזה שנתיים כמנהלת אמנותית של פרויקט ״גוף מחול מקום – מופע פוגש עיר״ בירושלים. נטע כיהנה כפרופסור חבר בבית הספר לתיאטרון ומחול באוניברסיטת פלורידה מ2006 ועד 2013 וכן כמרצה לכוריאוגרפיה בפרינסטון ובברנרד קולג׳. נטע זכתה בפרסים רבים עבור עבודתה NEA, NYFA, Jerome Found. Greenwall Found, Dance Magazine Found, ואחרים וזכתה בפרס מיוחד על ידי Bessie Schonberg ב1995, והוזמנה לבית הלבן לטקס מיוחד כהוקרה על עבודתה הבין לאומית במחול. מופיעה עם יצירה השתתפותית חדשה שנקראת אוטופיה והלילה הבכורה היתה ביוני 2019. בפברואר 2019 נטע הוזמנה ליצור עבור המחלקה למחול של ברנרד קולג׳, יצירה חדשה ל8 רקדנים שהוצגה בניו יורק באפריל 2019, ובאוקטובר 2019 הוזמנה לשהות אמן בהאנטר קולג׳ בניו יורק ולמופע של אוטופיה והלילה בברלין. בחודשים הקרובים תופיע בתאטרון עכו, עמק יזרעאל, ובטחנה בשער העמקים.
עלמה לבנה (רקדנית שותפה)
רקדנית, יוצרת בתנועה ומורה למחול, בת 30, גרה בטבעון.
רקדנית בלהקת ביתא, מקימה את תכנית הלימודים "שיח גוף" ללימודי גוף, תנועה ויצירה ב'יער המאכל בית לחם הגלילית'- שם תלמד קורס ביסודות המחול העכשווי, תנועה תלוית מקום ותלווה תהליכי יצירה.סטודנטית לתואר שני בכוריאוגרפיה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים,
מנהלת וכוריאוגרפית אנסמבל התנועה של כפר תקווה לאנשים עם צרכים מיוחדים. בעבר העלתה יצירות בשיתוף עם אמנים מתחומים שונים- מוסיקאים, שחקנים ואמנים פלסטיים, יצרה עבודות למרחב הציבורי ולבמה במסגרת פסטיבלים והופיעה בארץ ובחו"ל, כמו כן השתתפה בפרויקטים בתור רקדנית עצמאית. ממקימות המסללול ללימודי אמנות-חינוך-קיימות בשיתוף מכללת דוד ילין בירושלים. ריכזה את פרויקט 'בוסתן השלום' לחקלאות מקיימת ומקרבת שלום, בו השתתפו ילדים יהודים וערביים בירושלים.
מה הם הזכרונות שלכם מהילדות מגיל של פעוטות עד וכולל תיכון? האם אתם זוכרים ריחות? צלילים? תחושות?
.דמיינו איך זה מרגיש לגדול בבית ילדים ללא ההורים
מה אתם יודעים על קיבוץ ועל החינוך המשותף?
מה היא אוטופיה? האם שיוויון אבסולוטי אפשרי? מה קורה כאשר החלום מנוגד לטבע האדם? מה הוא טבע האדם? מתי אידיאל הופך לפאנאטיות? מה הקשר בין דמוקרטיה ושיוויון?
״חייבים לספר, חייבים לתעד כל פרט באובססיביות, כל בדל זיכרון גדול כקטן, כאילו לא נכתבו כבר הררי מלים על הקיבוץ, על הילדות ועל החלום הגדול שנמוג: "שרנו ורקדנו, ניגנו בחליליות, במנדולינות ובמצלתיים, וכשנגמרה התוכנית האמנותית, היה חוזר כל אחד למקומו. הדשא מתרוקן, דלת חדר האוכל נסגרת מאחורינו, ואנחנו חוזרים לעולמנו הקטן, עם בתי השימוש הקטנים, המיטות הקטנות, השולחנות הקטנים, מוקפים בחברת הילדים ."
יעל נאמן/היינו העתיד
סוג במה |
לא מקצועית |
רוחב |
12 |
עומק |
10 |
גובה |
4 |
מספר אומנים |
1 |
מספר אנשי צוות |
1 |
מספר הקבוצות במקביל |
2 |
זמן הקמה |
90 דקות |
שפת המופע |
עברית ומחול |
ציוד הקרנה |
ליוצרת יש מקרן וכן מיקרופון מדונה אותו יכולה להביא במידה והחלל גדול מכיתה. צריך לחבר את המערכת לסאונד |
החשכה |
כן |
סאונד |
כן |
תאורה |
כן |
מסך |
כן |
חדר הלבשה |
כן |
שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.