לילה לבן

לילה אחד בתחנת משטרה בישראל. אמא שחורה מחפשת את הבן שלה, שנעדר שעות ארוכות. מול חומת הבירוקרטיה, היא מנסה לאסוף פיסות אינפורמציה מתוך שמועות אינטרנטיות, פרופילים, ותיאוריות משטרתיות, שמתחברים לכדי תמונת מצב נוקבת של המציאות בישראל 2020 למי שנולד בצבע הלא נכון.

דעות קדומות, גזענות, ומושגים כמו 'שיטור- יתר' ו'אכיפה סלקטיבית', המוכרים היטב ליוצאי אתיופיה, מתנקזים ללילה לבן שעוברת אישה שחורה שרק רוצה לדעת איפה הילד שלה.

Original Broadway Production Produced by Jefferey Richards Simpson Street Rebecca Gold Will Trice Stephen C.Byrd Ala Jones-Harvey Nnamdi Asomugha Dominick LaRuffa Jr. & Co. Greenleaf Productions Van Kaplan Willette & Manuel Klausner Jada Pinkett Smith The Miami Group Lu-Shawn M. Thompson Act 4 Entertainment Gabrielle Palitz Carl & Robin Washington Bruce Robert Harris and Jack W. Batman Shonda Rhimes Bellanca Smigel Rutter Salmira & Son Jayne Baron Sherman Steve Stoute for UnitedMasters Steven Toll Dwayne Wade Gabrielle Union- Wade and the Shubert Organization.

כריסטופר דמוס־בראון מחזאי

נולד בפילדלפיה, ארה"ב. בגיל 9 עבר למיאמי עם משפחתו. למד במכללת Dartmouth College במטרה לעבוד בשירות החוץ האמריקאי. ב־1992 סיים לימודי משפטים ב־Fletcher School of Law and Diplomacy באוניברסיטת ז'נבה. כבר בזמן לימודיו התחיל להתעניין בעולם הבמה, אחרי שהשתתף בכמה הצגות קצרות וביים כמה מהן בעצמו. לפני לימודי המשפטים למד שנתיים משחק בלוס אנג'לס. אחרי שלא הצליח, לטענתו, כשחקן התחיל לכתוב. הוא מחזאי שכתב למעלה מ־12 מחזות ותסריטים באורך מלא. כמה ממחזותיו המוצגים זכו במהלך השנים בפרסי תיאטרון רבים. ב־4 בנובמבר 2018 הופיע לראשונה המחזה שלו American Son בברודווי. את המחזה ביים קני ליאון. העיבוד הקולנועי למחזה באותו השם הוקרן בבכורה בנטפליקס, בנובמבר 2019 כדרמת טלוויזיה, והיה מועמד ב־2020 לפרס האמי על סרט טלוויזיה מצטיין. בין המחזות שכתב: American Hero, Captiva, Stripped, When The Sun Shone Brighter. את אשתו, סטפני דמוס, פגש בתקופת ההתמחות, ולאחר חתונתם הוא הוסיף את שמה לשם משפחתו. השניים עובדים יחד כעורכי דין במיאמי. בשנת 2010 הקימו יחד עם זוג נוסף "חברה לתיאטרון מקצועי" בשם Zoetic Stage.

גור קורן עיבוד

בן מושב היוגב, בוגר בית צבי. דרמטורג התיאטרון הקאמרי. מחזות שכתב לתיאטרון, לקאמרי: רומיאו ואמא (עם גלעד קמחי. גם משחק בהצגה), לא לריב (גם משחק בהצגה), פחד ותיעוב בדן פנורמה (מתוך אהבה ומגפה), שני אנשים בלילה (גם משחק בהצגה). לבית ליסין: המוגבלים, השחקנית (בהצגה שיחק גם כמחליף). משחק בתיאטרון, בבית ליסין: עקר בית (כמחליף). בגשר: בין לילה ובין שחר, רביזור, דון ז'ואן, אנטי. כתב את המחזה חמישה קילו סוכר לתיאטרון גשר ושיחק בתפקיד הראשי. בתיאטרון מלנקי: תותים בקיץ. בצוותא: מיה לוין מתה ומגולגלת בשטיח. כתב את מופע היחיד של דב נבון. בטלוויזיה: צומת מילר, מטומטמת, דוז פואה, חיות בר. תרגום מחזות: ההצגה חייבת להיגמר (בית ליסין), ציד המכשפות (יחד עם גלעד קמחי בתיאטרון הקאמרי). המחזה חמישה קילו סוכר השתתף בפסטיבל ברייטון 2015 בהפקה בריטית, והוצג בתיאטרון העירוני של ביאליסטוק, בפולין. פרסים: פרס קומדיית השנה לשנת 2014 להצגה המוגבלים, זכה בפרס מחזאי השנה על המוגבלים, המחזה הוצג ברומא, בצ'כיה ובשוויץ (בשיתוף המכון למחזאות ישראלית).

עירד רובינשטיין עיבוד

במאי הבית של התיאטרון הקאמרי. שחקן, וכותב. בוגר בהצטיינות בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי". בוגר קורס משחק מול מצלמה רותי דייכס. כבמאי תיאטרון, בקאמרי: אותלו, מיזרי, הנכד, אהבה ומגפה. בית ליסין: מלך הכלבים, הר לא זז, לילה אחד מרקוביץ'. גשר: במנהרה, המחברת הגדולה, מר ורטיגו. הבימה: קוריולנוס, 1984. באר­־שבע: רומיאו ויוליה, גרין מייל, דונה פלור נשואה לשניים. חיפה: משהו למות בשבילו. ככותב, תיאטרון בית ליסין: מלך הכלבים, לילה אחד מרקוביץ'. גשר: מר ורטיגו. באר־שבע: גרין מייל, דונה פלור נשואה לשניים. חיפה: משהו למות בשבילו. הסימטה: יחסים מסוכנים, אגף 6. כתב את התסריט מקוללים. כשחקן תיאטרון, בקאמרי: רומיאו ויוליה. באר־שבע: הגיבן מנוטרדם. כשחקן קולנוע: בית־לחם, הבודדים, סבוי, מכתבי אהבה במלחמה. סינדרום ירושלים (הפקה גרמנית־ישראלית). טלוויזיה: שלטון הצללים, מטומטמת, מצולמים 2, חטופים 2, 2.3 בשבוע, נעלמים, אופוריה, רמזור. פרסים: פרס התיאטרון הישראלי 2015 על בימוי רומיאו ויוליה. פרס התיאטרון הישראלי 2017 על בימוי מלך הכלבים. פרס מילוא על בימוי אותלו. זוכה פרס "קיפוד הזהב" על עיבוד אגף 6 לבמה. במהלך לימודיו זכה בעשר מלגות, בהן קרן שרת. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים שונים בעולם, בהם: הפסטיבל הבינלאומי למחזות שייקספירים בקראיובה, רומניה, פסטיבל "גן הדובדבנים" בניו־יורק ופיטסבורג ופסטיבל FITUB בברזיל.

תמר קינן  בימוי 

בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל־אביב 1998. התחילה כשחקנית בתיאטרון גשר. משנת 2001 עד 2019 שיחקה בתיאטרון הקאמרי, בהצגות: מהומה רבה על לא דבר, ארוחת טעימות, כולם רוצים לחיות, אורזי מזוודות, בעל למופת, הרטיטי את ליבי, בואינג בואינג, שמנה, פלונטר, עד ראיה, ליזיסטרטה 2000. עבודות בימוי, קריאה מבוימת: מים עמוקים. פרויקט המחזאים: באנג׳י. פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא: הורמונאלי. פסטיבל כאן ועכשיו בקאמרי: בבושקות. פרינג׳ בצוותא: עד הסוף. צוותא: ביעור חמץ, גידול ושמו בועז. אנסמבל סטודיו ניסן נתיב תל־אביב: 1972, סקס בעולם המחר. תיאטרון הבית: אחרי הסוף. משנת 2021 מנהלת אומנותית של צוותא ב' הבמה העצמאית, ומנהלת אומנותית שותפה של פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. זכתה בפרס הראשון בפסטיבל צו קריאה בצוותא על ההצגה מים עמוקים.

ערן עצמון עיצוב תפאורה

בוגר מסלול עיצוב במה בסמינר הקיבוצים 2006. בין עבודותיו, בתיאטרון בקאמרי: מנהל הבית, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, סיראנו דה ברז'ראק, הפושעים החדשים, תעלת בלאומליך, שיער, אופרה בגרוש, סיפור הפרברים, המורדים (בשיתוף תיאטרון הבימה), צייד המכשפות, אל נקמות, תמונות מחיי נישואין (בשיתוף תיאטרון גשר), שיגעון המוזיקה, לא לריב, רומיאו ואמא, תיקון, לילה בפריז, הבן, אהבה ומגיפה, פיטר פן. הבימה: עוד חוזר הניגון, מצדה 1942, מאמא מיה, אביב מתעורר, סיבת המוות אינה ידועה, מאחורי הגדר, מיקה שלי, עקומים, שייקספיר מאוהב, LOVE LOVE LOVE, עלובי החיים, פליישר, חיזור גורלי, החייל האמיץ שוייק, גבירתי הנאווה, כמעט נורמלי, אם יש גן עדן, ארוחה עם אידיוט, לילה במאי. גשר: רווקים ורווקות, השחף. בית ליסין: אהבת מוות, ביבר הזכוכית, חתולה על גג פח לוהט, המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, מנדרגולה, אביב מתעורר, אחים בדם, מראה מעל הגשר, חלום ליל קיץ, הבנאליות של האהבה, אקווס. באר־שבע: פיאף, נורה, הרולד ומוד, אחד משלנו. באופרה הישראלית: סלומה. חיפה: גזע, הר אדוני, עץ אחרון בירושלים. בפסטיבל עכו: מתחם התפודים. בתיאטרון הערבי עברי-יפו: נשים זרות, האוהל האדום. בתיאטרון הספרייה: לצאת מכאן, הצודקים, נדנדה בשניים, ריצ'רד השלישי, השגחה עליונה, בדלתיים סגורות. בתיאטרון אורנה פורת לילדים: הרפתקאה בקרקס. במסגרת התיאטרונטו: קפוצ'ינו ברמאללה. פרסים: פרס התיאטרון הישראלי בתחום עיצוב הבמה לשנת 2016 על עיצוב התפאורה למחזמר עלובי החיים בתיאטרון הלאומי הבימה. פרס על עיצוב תפאורה בפסטיבל עכו 2008 על ההצגה מתחם התפודים. פרס עיצוב התפאורה בפסטיבל חיפה 2008 על ההצגה הרפתקאה בקרקס.

רוני שימרון עיצוב תלבושות

בעלת תואר ראשון (BA) ותואר שני (MFA) בתכנית למצטיינים בעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב. עבודות עיצוב לתיאטרון, באוניברסיטה תל־אביב: גזע (עיצוב תלבושות), הספר מסיביליה (עיצוב תפאורה), גן הדובדבנים (עיצוב תלבושות). עבודות עיצוב נבחרות לאחר לימודיה: פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא 2019-2021 (עיצוב תלבושות). פסטיבל עכו: חוסר עניין לציבור (עיצוב תלבושות). תיאטרון הבימה: קב"ן (עיצוב תלבושות). צוותא: גידול ושמו בועז (עיצוב תלבושות), אמאל'ה (עיצוב תלבושות).

דפנה קינן מוסיקה מקורית

יוצרת ומבצעת מוסיקה בתחומים שונים. יצירה לבמה: סולנית להקת דפנה והעוגיות, רם אוריון, דיה רז, Labrator Laboratories. קולנוע וטלוויזיה: ברש, משפחה, סופעולם, ג׳ו ובל, קארט בלאנש, יומני אהבה אסורים, רצים לחופש, ראיון מיוחד, שחקנים נגד הקהל, קומדיה רומנטית, זנב, Jewish Humor .(ARTE) תמונע: סאלינג׳ר. ניסן נתיב: תמונות ציד מבווריה תחתית, אמא קוראז׳.

פסטיבל עכו: .no apocalypse not now, HAU Berl

על הסרט משפחה זכתה בפרס המוסיקה בפסטיבל ירושלים 2017.

נדב ברנע תאורה

אמן רב תחומי, מוזיקאי ומעצב תאורה וסאונד לעבודות במה וטלוויזיה. כמעצב תאורה בכיר, ברנע עיצב עשרות עבודות מחול, תיאטרון ומופעי מוזיקה בתאטראות הגדולים בישראל ובעולם. עבודות נבחרות לדוגמה: VOGEL בבימוי איתי טיראן, וינה. אשכבה בבימוי יאיר שרמן, בביג׳ין. בתיאטרון הקאמרי: אל נקמות, מעשייה מגונה, תמונות מחיי נישואין, לא לריב, קן הקוקיה, מתאבל ללא קץ, גדר חיה, הבן, כימים אחדים, פיטר פן. באופרה הישראלית: אימהות, ארבע עונות. בגשר: אליס, אבות ובנים, נופל מחוץ לזמן, הכלה וצייד הפרפרים. כמעצב סאונד ומוזיקאי כתב פסקול לעשרות עבודות מחול, תיאטרון וקולנוע (להקת המחול בת־שבע, לתיאטרון הקאמרי, פסטיבל ישראל, פסטיבל הרמת מסך, תיאטרון תמונע, הזירה הבינתחומית, פסטיבל זירת מחול, פסטיבל אינטימדאנס, ערוץ 8, דוקאביב ועוד). בשנת 2017 ו־2019 שיתף פעולה כיועץ מוזיקלי לאוהד נהרין בעבודתו ונצואלה ובעבודתו 2019 עבור להקת בת־שבע. מציג עבודות אינסטליישן של אור וסאונד, בין היתר, בתערוכות: צנזורה, האמנות לשרוד, הפגנה בחלל AZA13 ביפו. במסגרת פסטיבל ישראל 2020 הציג עבודת תיאטרון רב תחומית ללא שחקנים בשם החולמים. במסגרת פסטיבל עכו 2016 העלה את עבודת הביכורים שלו לתיאטרון: PA'AM יצירה לחלל תיאטרוני העושה שימוש באור, סאונד ווידאו ללא שחקנים חיים על הבמה. בעבודה השתתפו המוזיקאי ערן צור, השחקן דורון תבורי, השחקנית אורה מאירסון והמשורר אלי אליהו. בשנת 2020 יזם את פרויקט RAD ALERT במסגרתו הוארו כל מבני התרבות בישראל בצבע אדום לערב אחד. ככותב ומבצע, הוציא את אלבום הבכורה שלו על החיים ועל המוות בהוצאת הייפידאלטי בשנת 2014. האלבום זכה לביקורות חמות וכן להשמעות רבות בתחנות הרדיו השונות.

עומר בולנג׳ר כהן עוזר במאי

במאי תיאטרון, סופר, מחזאי, מלחין ומעצב תאורה. בוגר לימודי תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון בחוג לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. מחבר הרומן מופת. עבודות בימוי, מקהלת מורן: חיבוק. תמונע: הפנס הסגול. סמינר הקיבוצים: ארתורו אוי. כעוזר במאי, בסמינר הקיבוצים: ההולכים בחושך. בצוותא: אני סיזיפוס. כמוזיקאי, תמונע: הכובשים פינת אלנבי, גולמיות. תיאטרון אלעד: טריסטן ואיזולד. בתיאטרון יפו: פה ושם בארץ ישראל. בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים: אני רואה בצבע, דב מצב רוח טוב. בבית צבי: לרקוד ולעוף. באוניברסיטת תל אביב: ברווז הפרא. בצוותא: למען האמת – קברט פוסט אמת. עיצוב תאורה, בצוותא: דמות אב, חמש לסביות אוכלות קיש, אין סוף. בתמונע: ZOOG. בסוזן דלל: במסגרת פרויקט 1|2|3.

נושאים לשיחה בכיתה

• ראשית, כדאי למנף את הצפייה בהצגה להיכרות עם קהילת יוצאי אתיופיה: סיפור הגעתם לכאן, המורשת, התרבות והמנהגים. אם לומד בכיתה תלמיד ממוצא אתיופי, אפשר לבקש ממנו לספר את סיפורו האישי ואת סיפור משפחתו. אפשר גם להציע להוריו, או לבני משפחה נוספים, לבוא לכיתה ולספר את סיפורם.

• האפליה ארוכת השנים כנגד יוצאי אתיופיה, ובמיוחד הקצה המדמם שלה: שיטור היתר כלפי בני הקהילה, שגבה קורבנות לא מעטים בנפש. אחד מהצעירים שקיפחו את חייהם כתוצאה ממפגש עם כוחות המשטרה, הוא סלומון טקה. כדאי לספר את סיפור חייו ומותו ולשוחח על ההפגנות והמהומות שקמו לאחר מותו. אפשר גם לערוך השוואה בין סיפורו של טקה לבין סיפורו של הנער במחזה.

•  אם, נניח, האֵם הייתה לבנה והילד לבן, השתלשלות העניינים הייתה שונה מהקצה אל הקצה? האם לדעתכם האֵם הייתה זוכה ליחס שונה בתחנת המשטרה? האם סופו הטראגי של המחזה היה נמנע?

• גור קורן, אחד משלושת המעבדים של המחזה, אמר: "אם בעקבות הצפייה בהצגה מישהו בקהל יחשוב לעצמו שהמשטרה לא בסדר, אתאכזב. כי זאת לא רק המשטרה, זאת החברה הישראלית כולה." מה דעתכם על האמירה שלו? כלפי מי מפנה המחזה אצבע מאשימה? 

• אמו של הילד קוראת לו "אדיס", בעוד שאביו קורא לו "אדי". ההבדל שבין שני השמות משקף מחלוקת רחבה יותר: אין נכון יותר לשלב את קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית? האם לשמר את הייחודיות שלה והמאפיינים האתניים שלה, או דווקא ההיפך: לוותר על הייחודיות של הקהילה ולהטמיע אותה בתוך תרבות ישראלית הומוגנית?  

• נושא בונוס: לילה בתחנת המשטרה. סביר להניח שתלמידי הכיתה מעולם לא חוו ביקור לילי בתחנת המשטרה. אפשר להציע להם לספר כיצד נראית החוויה בעיני רוחם. אפשר גם לקיים תרגיל אימפרוביזציה שבו אחד התלמידים מגיע באישון לילה לתחנת המשטרה. 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

idop@cameri.co.il