המון מה להפסיד

מחזמר אופטימי על סוף העולם, המספר את סיפורו של גלד, לוזר חסר כישורים ומכור להרצאות מוטיבציה, שמנסה להציל את העולם כנגד כל הסיכויים.

נאסא מודיעים שמסיבות שאינן ברורות לאף אחד השמש התחילה להתנפח, ונותרו לכולם משהו כמו 12 שעות לחיות.
גלד, לוזר חסר כישורים ומכור לסדנאות מוטיבציה, מסרב לקבל את הבשורה המרה.
הוא לוקח את אמו התלותית והשותף המיזנטרופ שלו לדירה, ויוצא לחפש את האדם היחיד שלדעתו יכול לפתור את המצב - הקואצ׳ר והמנטור האגדי, צצי דובדבני.
בזמן שכולם מסביב עסוקים בביזה, מין, אלימות, ייאוש, הגשמה עצמית ומצעד שירי גלגלצ המוקדש כולו לסוף הקרב ובא, לומדת החבורה מחדש מה לכל אחד מהם יש להפסיד.

יוצר המחזמר ושחקן – יונתן בלומנפלד

יוצר תיאטרון, מוזיקאי, תסריטאי, ומשורר ספוקן וורד יליד ירושלים. בוגר המסלול לתסריטאות בסם שפיגל. יוצר ותסריטאי הסדרה ״פילו וסופי״ בטלוויזיה החינוכית, אשר הייתה מועמדת לפרסי הטלוויזיה, ותסריטאי המיוזיקל הקולנועי ״המנצחים״ (בבימויו של אלירן פלד) שעתיד לצאת בסוף 2022. יוצר ההצגות ׳גידי - מחזמר בהקיץ׳, ׳יש תורם׳ (עיבוד מחודש למחזה גנוז של מאיר אריאל), ׳חלילה׳, ו-׳האם החמישית׳. זוכה שני פרסי הפרינג׳ על המוזיקה להצגות ׳גידי - מחזמר בהקיץ׳ ו-׳שמיים הפוכים׳, וזוכה שני פרסי Broadway World Magazine בקטגוריות הבימוי (על ההצגה ׳גידי - מחזמר בהקיץ׳) והבטחת השנה של 2018. אלוף ישראל בפואטרי-סלאם לשנת 2014, סולן להקת Dirty Fly, ומקים המיזם החברתי ״אם לסבתא היו נגנים״.

מה בין קואצ׳ינג לסוף העולם - מאת היוצר

בניגוד למה שמצופה ממחזמר חדש על סוף העולם, האחד הזה דווקא לא נכתב בימי הקורונה. למעשה הוא החל להכתב שנתיים לפני כן, ב-2018. הייתי אז בתקופה מאוד לחוצה בחיים ולא יצאתי לחופשה כבר כמה שנים. באיזשהו שלב התחילו לי כאבים בכל הגוף, ובכל לילה הייתי מתעורר בבהלה מסיוט אחר על סוף העולם (או כמו שהמבוגרים קוראים לזה - חרדות). הבנתי שאם אני לא אברח מיד לאיזה חופשה, המצב יהיה גרוע מאוד. כמו האדם שלא יודע לעזור לעצמו שאני, מכל המקומות שיכולתי לטוס אליהם כדי לנוח, בחרתי בריזורט המרגיע והמרפא  - העיר ניו יורק. על רקע החלומות האפוקליפטיים שלי, הסתובבתי ברחובות ולא הצלחתי להבין איך העיר הזאת מתפקדת ולא קורסת לתוך עצמה. איך כל הבלאגן הזה נשאר יציב. מיליוני אנשים ברחובות, כל אחד יודע לאן הוא אמור ללכת ומה הוא אמור לעשות, ואפילו כשמתרסק פה מטוס אל תוך בנין, אז מנקים את זה, כמו פצע שמגליד, והעיר חוזרת לעצמה. זה נראה לי פשוט הזוי, אז כדי לנסות וליישב את העניין עם עצמי, התחלתי לכתוב לעצמי כל מיני שירים וסצנות על סוף העולם. הסתובבתי עם הטקסטים האלה בערך שנתיים בלי לדעת מה בדיוק אני רוצה לעשות איתם, עד שהגיעה הקורונה, ובקורונה הגיע מי שיחבר בין כל הקטעים, הגיבור של ההצגה - גֶּלֶד. מין לוזר כזה, חסר כישורים נראים לעין, אבל אופטימיסט ברמה של הפרעה נפשית, והכי חשוב - מכור לקואצ׳רים והרצאות מוטיבציה. בהתחלה לא הבנתי למה הדמות הזאת נולדה לי בראש בכלל. מה הוא קשור עכשיו? זאת אומרת, זה כנראה קשור באיזשהו אופן לכך שהטרנדים הזה של קואצ׳ינג וחשיבה חיובית נמצאים עכשיו ממש בכל מקום, אבל אני הרגשתי לגלד כנראה הייתה סיבה נוספת לבוא, והוא התעקש שאכתוב אותו. לא הצלחתי לחשוב על שום דבר חוץ ממנו, אבל מצד שני, גם לא הצלחתי להבין אותו בכלל. איך הוא כזה אופטימי? הוא רואה בכלל מה הולך בחוץ? ולמה הוא בא דווקא אלי, שבניגוד אליו כבר קניתי 200 קופסאות שימורים ואולר חדש כדי להתמודד עם האפוקליפסה שברור שהפעם הולכת לבוא. אני זוכר שאפילו כעסתי עליו מרוב שלא הבנתי אותו (כעס שלרוב הופנה לבת הזוג שלי עם צעקות כמו ״למה הוא ככה?! איך אני אצליח לכתוב אותו אם אני  לא מבין אותו?!״, ובכלל זאת הזדמנות טובה לעצור ולהודות לה). בסוף ויתרתי. אני לא אצליח להבין גלד. הוא אופטימיסט ברמה שאני לא יודע להסביר (שזה כנראה חלק מהעניין עם אמונה). יכול פשוט להיות שבתוך כל הפסימיות של הקורונה ומשבר האקלים וכל הג׳אז הזה, הייתי חייב להמציא לעצמי איזה קול שיגיד לי סיסמאות קואצ׳ינג לא הגיוניות כמו ״גם אני פעם חשבתי שהמילה מכשול מגיעה מהמילה להכשל אבל אז גיליתי שהיא בכלל מגיעה מהמילה אתגר״. קול שאני אבוז לו בהתחלה אבל לאט לאט לא ישאיר לי ברירה אלא ליפול בקסמיו.

וככה בעיה כמו סוף העולם פגשה תחום של פתרונות כמו קואצ׳ינג, ונולד המחזמר ״המון מה להפסיד״. מחזמר על גלד, שברגע שהוא שומע בחדשות שהשמש החלה להתנפח ונותרו לכולם 12 שעות לחיות, הוא יוצא לחפש את האדם היחיד שלדעתו יכול להציל את המצב - הקואצ׳ר והמנטור שהוא מעריץ, צצי דובדבני.

ועוד מילה קטנה -

על המחזמר הזה עבדתי בזמן הקורונה, בין הסגרים, עם קאסט של שחקניות ושחקנים ויוצרות ויוצרים, שאלמלא האופטימיות שלהם עצמם, לא היינו מצליחים לצלוח את התקופה הזאת. אין לי מספיק מילים להודות לכל אחת ואחד מהם על הרעיונות המעולים, האווירה הנעימה בחדר החזרות, ובעיקר החברות. יצרנו את המחזמר הזה ביחד (אבל אם מישהו שואל, אז בת הזוג שלי עשתה הכל).

רשימת השירים במחזמר

1. המון מה להפסיד
2. תחליטי מה התכלית היא 
3. הדבר הזה עם האצבע
4. משותפות לדירה לשותפות של גורל
5. תודה על מה שעד עכשיו
6. אתה ואני (ויוחאי)
7. תאמין בעצמי
8. וגם אם זה הסוף של הכל 
9. מת לזמן 
10. מה יש בו?
11. חבר טוב הוא מראה של הכושלבצה
12. המון מה להפסיד (הגרסה של גלד)
13. שבי החמאס
14. כל מה שיש לי להפסיד

עמרי הכהן - שחקן

שחקן ומאלתר. משחק בתיאטרון האינקובטור בהצגות "שיר של אמונה וכפירה", "תיכון מגשימים" ומביים את המופע "בוז'ולה". ממקימי וחברי הרכב האימפרוביזציה "פורפליי".

יריב קוק - שחקן

בוגר הסטודיו של ניסן נתיב,שחקן הקאמרי בהצגה ״גורודיש״,שחקן תאטרון באר שבע בהצגה ״השיטה״,שחקן האינקובטור בהצגות ״גידי- מחזמר בהקיץ״ ,״בית מטבחיים 5״, ״מה שחשוב באמת״. שחקן תאטרון אלעד בהצגה ״רומיאו ויוליה״ שעלתה בפסטיבל ישראל 2019

שרי עציץ  - שחקנית

שרי עציץ – בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים. שחקנית בתיאטרון האינקובטור בהצגות "הטרגדיה של מקבת", "בוז'ולה", "שיר של אמונה וכפירה" ו"המון מה להפסיד". בתיאטרון החאן בהצגה "נפוליון חי או מת", בתיאטרון הבית בהצגה "שנת אפס" ו"כל דבר חי צריך", בתיאטרון מיקרו בהצגה "שמשון", במסגרת חממת בית מזיא לתיאטרון בהצגה "איש הכריות", במאית ויוצרת המחזמר "אפוס פוסט אפוקליפטי", במאית וכוראוגרפית במופע תיאטרון מחול "אנשי העניבות" בפסטיבל עכו, משוררת וזמרת בפרויקט "קונסולה" של איגוד המוסיקאים הירושלמי וזמרת בהרכב המוסיקלי של איתי דלומי.

זוהר מידן - שחקנית

שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון.

אריאל כהן סקלי - שחקן

בוגר בית הספר למשחק בסמינר הקיבוצים, בעל תואר ראשון בחוג לתאטרון של האוניברסיטה העברית. שחקן בהצגות ״חלילה״ של אנסמבל התאו-טרון, ״ארבעה אבות״ של תאטרון אספקלריא ו- ״כתמים״ שעלתה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי בשפילד

ישראל (שרוליק) פניאל - שחקן

בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים. שחקן יוצר בהצגה "בוז'ולה" בתיאטרון האינקובטור, בתיאטרון החאן שחקן בהצגות "אנטיגונה" ו"טייבלה והשד", בתיאו-טרון בהצגה "מחר נצחק", בפסטיבל עכו בהצגה "הטקס שלא היה",  בבית אביחי בהצגה "דוד".

מחזה, בימוי ומוזיקה: יונתן בלומנפלד
ע.במאי: שי קסל
שחקנים: שרוליק פניאל, יריב קוק, שרי עציץ, עמרי הכהן, זוהר מידן, אריאל כהן סקלי, יונתן בלומנפלד

בימוי תנועה: טל קון 
עיצוב תפאורה ותלבושות: יערה צדוק
עיצוב תאורה: גיא גלילי
מנהל הפקה: ערן פיטוסי
סאונד: דדי נדה

"עם טיימינג שעובד לטובתו, צוות שחקנים המייצר דמויות בלתי נשכחות, כתיבה חדה ומלאת הומור, ונאמברים מוזיקליים מודעים לעצמם, למחזמר החדש "המון מה להפסיד" יש את כל המרכיבים הנכונים להפוך לקאלט" //  איתמר שדה, אג'נדה

"בבואה על תרבות הצריכה, על הסגידה לאלילים אופנתיים, על החרדה הקיומית, ובעיקר על האופי האנושי בעת משבר. עד כמה כולכם עתידים להרחיק לכת עם סך הפחדים והמאוויים שלכם כשאין מה להפסיד...לוקח אתכם למסע פסיכודלי, קצבי, כשמוזיקה וטקסטים מרחפים בו, ומאלץ אתכם להתבונן פנימה" // יוקי לביא, ויטרינה

נקודות לדיון לתלמידים לפני הצפייה בהצגה:

1. מדוע לפעמים משתמשים בשירים בהצגות? מה הם מאפשרים לנו לעשות שדיבור ״רגיל״ לא מאפשר? (למגמת תיאטרון)
2. מהם הדברים הכי חשובים בחיינו?
3. אילו סיפורי מסע קיימים בחיינו?
4. מה התפקיד של אמונה בחיינו? מדוע אנחנו חולמים? מדוע אנחנו מפנטזים?
5. מה אנחנו מקבלים מהקשרים השונים בחיינו? כיצד הם חשובים לחיינו?
6. מה אנחנו נותנים לקשרים השונים בחיינו? כיצד אנו עוזרים לחיים של האנשים הסובבים אותנו?

נקודות לדיון לתלמידים לאחר הצפייה בהצגה:

1. האם אנחנו יכולים לאהוב או להזדהות עם דמות לא מושלמת? דמות עם בעיה? מה בכל זאת גורם לנו לאהוב אותה?
2. עם איזה מהדמויות הזדהינו יותר? מדוע?
3. במה השירים סייעו לנו בהצגה? (למגמת תיאטרון)
4. מה למד הגיבור של ההצגה על עצמו?
5. האם ניתן להשתמש בקומדיה כדי לדון בנושאים כואבים או עצובים? מה צחוק נותן לנו בהקשרים כאלה?
6. מהם הדברים הכי חשובים בחיינו?
7. אילו סיפורי מסע קיימים בחיינו?
8. מה התפקיד של אמונה בחיינו? מדוע אנחנו חולמים? מדוע אנחנו מפנטזים?
9. מה התפקיד של סוף העולם בהצגה? האם אתם מכירים יצירות אחרות על סוף העולם? מדוע זה נושא שמתעסקים בו?
10. באיזה אופן סייעו לנו התפאורה וסידור הבמה (השביל) לספר את הסיפור? (למגמת תיאטרון)

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

info@incubator.org.il