״צמרות של אנשים״ היא אסופת שירים לילדים. הספר מכיל 18 שירים ואיורים.
השירים בספר מדברים אל הילד בגובה העיניים, מכבדים את האינטליגנציה שלו ומייצרים עבורו תוכן איכותי עם ערך מוסף של מחשבה והתבוננות פנימה, תוך שהם מלווים באיורים שהם יצירת אומנות בפני עצמם. הספר כתוב מנקודת מבטו של הילד, ובהתאמה מדבר את עולמו הפנימי, את המחשבות, הרגשות, החששות, העצב וגם השמחה שחווה ילד בעקבות אירועי חיים, מקטנים כמו לגזור ציפורניים ועד גדולים יותר כמו זקנה, אחאות, קשר עם הורים, עם סבתא ועוד. הספר משלב שנינות, רגש והומור. כל אלו יחד מצליחים לגעת בלבבות קטנים וגדולים כאחד.
דרך השירים בספר, אלינור נותנת מקום וביטוי גם לרגשות שליליים שלפעמים נדחקים הצידה. בעיקר בתקופה כזו, חשוב לתת מקום גם לרגשות כמו עצב וכעס מקום, ביטוי והבעה. בסוף מפגש הסופרת הילדים יצאו עם ההבנה שכולנו בסופו של דבר לפעמים עצובים, מתוסכלים, כועסים ובוכים, אבל גם אוהבים, מתגעגים ושמחים, ושיש מקום לכל קשת הרגשות, תמיד.
במפגש אלינור תקריא משירי הספר, תספר על התהליך ועל ההשראה לכתיבת השירים.
בנוסף, המפגש משולב עם האזנה וצפיה בשירים המולחנים והמושרים, בקליפים מיוחדים שיצרה מאיירת הספר וכן בקטעים מתוך המופע המוזיקלי שהופק על בסיס שירי הספר.
תגובות אחרי המפגש:
״היום הגיעה אלינו לגן הסופרת אלינור בר, שכתבה את הספר (אסופת שירים) : צמרות של אנשים
הילדות והילדים היו קשובים לפעילות ונהנו מאד. אלינור שילבה קטעי קריאה, תוך שילוב שיח על סיטואציות שונות מחיי הילדות והילדים בעקבות השירים ומצגת על מספר שירים, המופע ועל תהליך האיור. ספר מקסים ופעילות שנוגעת במיתרי הלב. תודה אלינור״ (שרית, גננת גן ורד, גני תקווה)
״מפגש סופרת שהיה אלצלנו היום בספריה עם אלינור בר. את אלינור והספר שלה פגשתי בשבוע הספר. היה מפגש נפלא נפלא נפלא. אלינור מקריאה שירים בליווי מוזיקלי מוקלט, מראה קליפים של השירים, מראה קטעים מושרים מההופעה. שירים כתובים היטב, איורים הורססססים, הלחנה וביצוע ברמה גבוהה. ממליצה מאד!!!!!״ (דליה פן, מנהלת ספרית בנימינה).
״היום התקיים מפגש סופרת עם אלינור בר. המפגש היה מרתק, מעניין, מרגש ומשמח. פשוט מדהים!״ (שרון צ׳רני, רכזת סל תרבות גני תקווה)
דוגמאות לשירים מתוך הספר:
מִלִּים
כְּרוּבִית זוֹ מִילָּה מַצְחִיקָה
צְבִיטָה - מִילָּה מְצִיקָה
שֶׁמֶשׁ זוֹ מִילָּה חַמָּה
גְּלִידָה - מִילָּה טְעִימָה
רוֹפְאָה זוֹ מִילָּה חֲשׁוּבָה
פְּרֵדָה - מִילָּה עֲצוּבָה
עָנָן זוֹ מִילָּה רַכָּה
דֶּשֶׁא - מִילָּה יְרֻקָּה
גּוֹזָל זוֹ מִילָּה חֲדָשָׁה
לֵב - מִילָּה מַרְגִּישָׁה
תַּלְתַּלִּים זוֹ מִילָּה קוֹפֶצֶת
יַתּוּשׁ - מִילָּה עוֹקֶצֶת
שְׁקִיעָה זוֹ מִילָּה כְּתֻמָּה
וַאֲנִי, זוֹ מִילָּה שְׁלֵמָה.
בֶּכִי כְּלָלִי
כְּשֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מַכָּה קְטַנָּה בַּבַּיִת
מֵהַשֻּׁלְחָן אוֹ מֵאַחַד הַכִּסְּאוֹת,
לִפְעָמִים יוֹצֵא לִי בֶּכִי מֻגְזָם
עִם יוֹתֵר מִדַּי דְּמָעוֹת.
אַף אֶחָד לֹא בֶּאֱמֶת מֵבִין
עַל מָה כֹּל הַדְּמָעוֹת פִּתְאוֹם
וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהַסְבִּיר,
שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם בֶּכִי כְּלָלִי, עַל כֹּל מָה שֶׁקָּרָה לִי הַיּוֹם.
מַעֲגָּלִים
לִפְעָמִים, כְּשֶׁנִּמְאַס לִי לְשַׂחֵק בַּמִּשְׂחָקִים הָרְגִילִים,
אֲנִי מִסְתּוֹבֵב סְבִיב עַצְמִי בְּמַעֲגָּלִים.
סִיבוּב. וְעוֹד אֶחָד
יוֹתֵר מַהֵר, וְיוֹתֵר
וְאָז כָּכָה פִּתְאוֹם, אֲנִי עוֹצֵר.
הָרִצְפָּה מְטֻשְׁטֶשֶׁת
וְהַבַּיִת מִסְתּוֹבֵב
אֲנִי לֹא יַצִּיב
וְהָרֹאשׁ קְצָת כּוֹאֵב.
אָז אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁאַפְסִיק, כִּי זֶה מֻגְזָם
וְלַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל מִסְתּוֹבֵב,
הִיא נִרְאֵית לִי הַדָּבָר הֲכִי יַצִּיב בָּעוֹלָם.
כֹּל מִינֵי דְּמָעוֹת
אֶתְמוֹל סִפַּרְתִּי לְאִמָּא אֵיךְ כֻּלָּם בַּגַּן צָחֲקוּ עַל אַבְנֵר
וְרַק אֲנִי הִזְמַנְתִּי אוֹתוֹ לְשַׂחֵק אִתִּי בְּיַחַד בֶּחָצֵר.
וַאֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי תָּמִיד מְשַׂחֵק עִם דַּפְנָה בְּקֻבִּיּוֹת,
חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּכָה צָרִיךְ לִהְיוֹת.
וּפִתְאוֹם, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה קָרָה,
בִּקְצֵה הָעַיִן שֶׁל אִמָּא רָאִיתִי דִּמְעָה.
הַסִּפּוּר הָיָה בִּכְלָל שָׂמֵחַ, וְלֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה הִיא בּוֹכָה,
אָז הִיא הִסְבִּירָה לִי בְּלַחַשׁ,
שֶׁיֵּשׁ דְּמָעוֹת שֶׁל עֶצֶב, וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ, שֶׁל שִׂמְחָה.
הָאִישׁ מֵרְחוֹב חָצָב
הַיּוֹם רָאִיתִי אִישׁ זָקֵן הוֹלֵךְ בִּרְחוֹב חָצָב
וּפִתְאוֹם הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הִתְחִילוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו.
הָיָה לוֹ כּוֹבַע מִבַּד,
מֻטֶּה מְעַט לַצָּד.
נַעֲלַיִם יְרֻקּוֹת,
עִם סֻלְיוֹת קְצָת שְׁחוּקוֹת.
סְוֵדֶר עִם פַּסִים
וְשַׂקִּית בַּיָּד עִם אַגָּסִים.
הָיָה לוֹ מַקֵּל שֶׁעָזַר לוֹ לָלֶכֶת
וַחֲגוֹרָה בַּמִּכְנָסַיִם עִם אַבְזָם מִמַּתֶּכֶת.
הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו טוֹב
כְּשֶׁעָבַרְתִּי לְיָדוֹ קָרוֹב
וְרָאִיתִי שֶׁהַפָּנִים שֶׁלּוֹ מְלֵאוֹת בִּקְמָטִים,
בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִצְטַלְּבוּ לָנוּ הַמַּבָּטִים.
כְּשֶׁכְּבָר קְצָת הִתְרַחַקְתִּי, לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְהִתְחַלְתִּי לִצְחֹק,
כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי עַל זֶה שֶׁגַּם הוּא, פַּעַם הָיָה תִּינוֹק.