צמר (A)

"צמר"  הצגת תיאטרון בובות.

על פי "סבתא סורגת" אורי אורלב

במהלך הנדודים שלה, סבתא פלאית מגיעה אל עיר קטנה עם מזוודה מלאת צמר וזוג מסרגות. מתברר שיש לה כוחות קסם הבאים לידי ביטוי באמצעות סריגה: היא סורגת בית המכיל את כל צרכיה, ולהשלים זאת היא סורגת לה נכד קטן ומלא חיים.

בבוקר הילד הולך לבית הספר מלא התרגשות, ולתדהמתו מגלה שהביקור בבית הספר היה חוויה מאוד לא נעימה: המורה, בנוכחה לדעת שהילד עשוי צמר, שולחת אותו הביתה עם פתק האומר שאינו יכול להגיע לבית הספר יותר, כי הוא שונה משאר הילדים.

סבתו נאבקת למענו. היא מתקשרת לראש העיר, וכשנתקלת בסירוב, היא והנכד עפים לנשיא בכדור פורח שילד הצמר סרג, כדי למחות. הנשיא אינו משנה את החלטת המורים, אבל מכיון שהעיר הקטנה הפכה להיות פופולארית, ואנשים החלו להראות ענין בסריגת הפלאים, הוא ציווה לסגור אותם במוזיאון ולאפשר לקהל הרחב לבקר בו.

סבתא וילד הצמר מגיעים הביתה ורואים את כל החפצים הסרוגים בקופסאות זכוכית. הם מבינים את גודל הסכנה ואטימות הלב של אנשי העיר, לוקחים את חפציהם ובורחים.

הם מוצאים ארץ אחרת, בטוחה יותר, וממשיכים שם את חייהם. אהובים ורצויים.

בפגישה שהיתה לי עם הסופר אורי אורלב, הוא סיפר לי שהספר נכתב בעקבות ארוע בעברו. כשהיה בכיתה ב' בפולין, ערב מלחמת העולם השניה, המנהל קרא אליו את כל הילדים היהודים, והודיע להם שממחרת היום, אין הם רשאים ללמוד יותר בבתי הספר הציבוריים. באותה נשימה מר אורלב ניגש לאחת המגירות בביתו והוציא משם מכתב שנשלח אליו מפרו, ע''י ילידים אינדיאנים: "אנחנו מודים לך על שסיפרת את הסיפור שלנו", הוא קרא בהתרגשות גדולה.

בהמחזת ההצגה, הפגישה הזאת היתה נר לרגלי. היה לי מאוד חשוב לשמר את העלילה מעל זמן ומקום ספציפים, כך שכל צופה יוכל לזהות בילד הצמר את עצמו או ילד שהוא מכיר. בדרך זו יש סיכוי שהמסר יקר הערך של קבלת האחר, יחלחל ויהפוך להיות חלק אינטגראלי מתפיסת העולם של הצופים.

הרעיון הנוסף בו נוגעת ההצגה הוא כיצד האינדיבידואל השונה יכול להשתמש בשוני שלו ככוח חיובי. ילד הצמר סרג כדור פורח ששימש אמצעי לשנות את המציאות: לעוף לנשיא ולהגיש תלונה.   

שמי שושי יערי ואני יוצרת ההצגה "צמר".

ב 1986 סיימתי שנה אחת של לימודי תיאטרון בובות באוניברסיטת תל אביב ועברתי לגור בירושלים. שם עבדתי בצהרון במתנ''ס ובמהלך פעילות עם הילדים, נתקלתי בספר "סבתא סורגת" של אורי אורלב. זאת היתה אהבה ממבט ראשון: אהבתי את קסם הסריגה ואת המטפורה של ילדים סרוגים כילדים שונים. אבל יותר מכל אהבתי את אישיותה של סבתא: אישה בודדה שהיא חזקה ועצמאית.

תוך זמן קצר התחלתי לעבוד על ההצגה ובניתי את הבובות. בשלב החזרות נתקלתי בבעיות כבירות: בובה סבתא היתה צריכה לבנות את התפאורה ולפרק אותה מול עיני הקהל, וכל זאת באמצעות מפעיל יחיד. מכיוון שלא היו לי כלים להתמודד עם הקשיים, החלטתי לגנוז את ההצגה.

בינתיים הקמתי משפחה וב 1992, בעקבות עבודתו של בעלי, עברנו לגור בארה''ב עם ביתנו התינוקת. כשהיו לי ארבעה ילדים קטנים, זנחתי את תיאטרון הבובות. רוב ההצגות היו בימי חופש והרגשתי לא נכון להשאיר את הילדים עם שמרטף כמעט כל יום ראשון. התחלתי לעבוד כמורה לעברית בבית הספר היהודי בו למדו ילדי.

שתים עשרה שנים מאוחר יותר, שניים מילדי הבוגרים חזרו ארצה, והשניים האחרים היו יותר עצמאיים. הדרך היחידה בעיני לחזור לתיאטרון בובות היתה באמצעות חזרה ללימודים. ב 2011 התחלתי שנתיים של לימודי מאסטר בתיאטרון בובות באוניברסיטת קונטיקט ולמדתי המון: חומרים, אמצעי הפעלה שונים, ובקיצור: עולם שלם.

בסוף הלימודים חזרתי ל"סבתא סורגת". הרגשתי שכעת יש לי הכלים להתמודד עם הצגה מסובכת, וניגשתי במרץ לעבודה. בנתיים, באוגוסט 2015 עלינו ארצה. בארץ פניתי אל יעל ארליך, מנהלת בית הספר לתיאטרון בובות בחיפה שתביים את ההצגה. חן מליונר היא בובנאית עם נסיון עשיר והיא מפעילה את הבובות יחד איתי. הצגת הבכורה שלנו היתה בדצמבר 2016.

אני בהחלט יכולה לומר שהגשמתי חלק גדול מחלום בן 30 שנה. מה שנותר לי לעשות זה להופיע עם ההצגה מספר פעמים רב ככל הניתן, ולהפיץ באמצעותה מסר של סובלנות וחוסן נפשי.

דף פעילות בעקבות ההצגה "צמר"

הצגת תיאטרון הבובות של שושי יערי

על פי הספר סבתא סורגת, אורי אורלב

הקדמה למורה

הספר "סבתא סורגת" נכתב בעקבות חווית ילדות שהיתה לסופר. בהיותו בן שמונה, ערב מלחמת העולם השניה בפולין, מנהל בית הספר קרא אליו את כל הילדים היהודים והודיע להם שמאותו יום והלאה הם אינם רשאים ללמוד  בבתי הספר הציבוריים. בסיפור, ילדי הצמר שסבתא סרגה אינם מתקבלים לבית הספר ע''י המורים. סבתא נאבקת ברשויות למען נכדיה ללא הועיל. אומנם מעשי ידיה הסרוגים הופכים לאתר תיירות אך ההחלטה לא לקבל את הילדים כתלמידים עומדת בעינה. סבתא מבינה את גודל הסכנה, עוזבת את המקום עם נכדיה, מוצאת מקום טוב יותר, שמקבל אותה ואת הנכדים, ושם מקימה את חייה מחדש.

זהו אחד הספרים הבודדים שנוגע בנושא השואה בצורה שהולמת את הגילאים הצעירים. באופן רחב יותר ההצגה נוגעת בחשיבות קבלת האחר, ובתרומה שהאחר מעניק לחברה שמסוגלת להכיל צבעוניות אנושית. בהצגה ילד הצמר משתמש בשוני הייחודי שלו ככוח המעניק לו חוסן נפשי. במובן הזה תוכן ההצגה הוא מעבר לזמן ומקום ספציפיים והוא ניתן ליישום גם בחיי היומיום של הילדים. 

שאלון לדיון לתלמידים, כיתות א'-ג', לאחר הצפייה בהצגה "צמר"

1. האם לדעתך ההצגה מדברת רק על מה שקרה לסופר אורי אורלב כשהיה ילד, או דברים דומים קורים גם היום לאנשים ולילדים בעולם? האם תוכל/י לתת דוגמאות?

2. צמר וסבתו עזבו את העיר שבה היו אנשים לא נחמדים ומצאו מקום חדש. מהו לדעתך המקום הזה?

3. תאר/י לעצמך שצמר עובר לגור בעירך, ומגיע לבית הספר שלך. את/ה רוצה לשמח אותו כדי שירגיש שייך לבית הספר ולכל התלמידים. מה היית אומר/ת לו, או עושה בשבילו?

4. לפנייך ציור של צמר. עקב/י אחרי ההוראות כדי לבנות בובה מהלכת של צמר. עשו הצגות קצרות המתארות את היום הראשון של צמר בבית הספר שלכם. כתב/י את הדיאלוגים ומאוד נשמח אם תבקש/י מהמורה לשתף אותנו!!!

בווטצאפ: חן 054-237-0324  שושי 053-220-5013

או בפייסבוק: "צמר" הצגת תיאטרון בובות.

תודה על שצפיתם בהצגה ואנו מחכות לשמוע מכם!

שושי וחן

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

shoshana.yaari@gmail.com