געגוע

אריאל בלוך הוא תעשיין אמיד בשנות החמישים לחייו, רווק נטול ילדים. כשחברתו מתקופת האוניברסיטה מבקשת לפגוש אותו, הוא לא שש לקראתה, אך מתייצב בכל זאת. בפגישתם, מי שהייתה אהובתו לפני עשרים שנה, מספרת לו שני דברים מפתיעים: הראשון, כאשר נפרדו הייתה בהריון ונולד להם בן שעליו לא סיפרה לו מעולם. ילד מקסים ומיוחד שקצת דומה לו. הדבר השני שתספר לו עתיד לשנות את חיו. זוהי קומדיה עצובה ואבסורדית העוסקת בהורות, בתחושות של פספוס והחמצה, ובקבלת הזדמנות שנייה.

במאי: שבי גביזון , 100 דקות, ישראל 2017

תסריט:

שבי גביזון

צילום:

אסף סודרי

משחק:

שי אביבי, אסי לוי, נטע ריסקין, יורם טולדנו, שמעון מימרן

ילדי, כשאתה רואה כלב על כלבה,

תרנגול על תרנגולת,

ציפור מנתר על ציפור,

אל תלמד מזה על דרכי האדם:

שאצלו זה חרישי יותר, עגום הרבה יותר, לאין שעור יותר מכאיב.

     מאיר ויזלטיר

דבר הבמאי - שבי גביזון

יש לי ילד ,יואב, שמשחק כדורגל, כשאני יושב על הטריבונה ומסתכל עליו משחק, בכל פעם שמגיע אליו הכדור אני שם לב שהרגל שלי זזה קצת, רק כמה מילימטרים.. הסרט געגוע עוסק בכמה מילימטרים האלה. 

לפני שמונה שנים, במהלך גירושי וחשבון הנפש הנלווה אליהם, התעוררו בי שאלות מטרידות:  איך ייראו חיי מעכשיו, ובמיוחד, איזה אופי יישא הקשר עם ילדיי. שאלתי את עצמי איזה אבא הייתי עד היום, ואיזה אני הולך להיות. מתוך הלך רוח זה נולד הרעיון לתסריט של "געגוע".

העלילה שהחלה מתוך חיי היומיומיים התרחקה למחוזות מפתיעים ולבשה פנים אחרים. אבל מבעד לאיפור הכבד מבצבצים מדי פעם התווים האמיתיים. "געגוע" מנסה לבדוק את מושג ההורות: הורות אידאית אל מול הורות קונקרטית והורות למען עצמה מול וויתור ונתינה.

"געגוע" רצוף כולו במעמדים אבסורדיים, כי דווקא בהם מתאפשרת נגיעה עמוקה ברגשות, מבלי ליפול למלכודת הרגשנות והקלישאתיות. אולי משום כך הרשיתי לעצמי בפעם הראשונה להיות מובל עד הסוף בידי כאב אחד ותשוקה אחת.

"קומדיה עצובה מאוד", היא כנראה הכותרת ההולמת יותר מכל סרטי את "געגוע".

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

nati@nonti.media