צפרוני שרה וסרטה מעשה שהיה בבסלניי

זהו סיפור על מעשה של חסד. רגע שטוף אור בעולם של אופל ואכזריות. זה קרה בבסלניי - כפר מוסלמי צ'רקסי מבודד בקווקז, שהחיים בו שקטים ופשוטים, והוא נמצא בשולי השוליים של ההתרחשויות. אבל בקיץ 1942 הופרה בו שיגרת החיים.  ב-16 לאוגוסט  – בעיצומה של המערכה בחזית המזרחית הגיעו לפאתי הכפר ארבע עגלות רתומות לסוסים. הן היו עמוסות בילדים בני 3 עד 12 חולים רעבים ותשושים – "פניהם היו שחורים מלכלוך והם בקושי דיברו". בכפר היו רק נשים, ילדים וזקנים. הגברים גוייסו למלחמה. המבוגרים שליוו את השיירה המוזרה סיפרו כי מדובר בילדים שפונו מבתי היתומים בלנינגרד הנצורה אחרי חורף מעורר חלחלה שבו אנשים מתו ברחוב מקור כשיצאו לחפש מזון. הם יצאו לדרך ארבעה חודשים לפני כן. הרכבת שלהם הופצצה והם המשיכו את דרכם בעגלות עץ, מבקשים לחם ורחמים בכפרים שבדרך. "האם תסכימו לקחת את הילדים החלשים ביותר?" שאלו המלווים. כמה מנשות הכפר לא חשבו פעמיים ואספו לבתיהן ילדים. השכנות ששמעו על כך רצו לעגלות והורידו ילדים נוספים, תוך שכולם בוכים מהתרגשות ואולי גם מחשש. הן חיבקו את הילדים המלוכלכים והחולים ואמרו להם "אתם תהיו הילדים שלנו". השמועה הגיעה למזכיר הקולחוז, והוא פנה  ל-11 מזקני הכפר המכובדים כדי לדון מה לעשות עם הילדים. הדיון היה קשה, אך בסופו החליטו הזקנים להציל את הילדים – ולהקציב תוספת מזון למשפחות המאמצות. בלילה נלקחו כולם למזכירות הכפר נרשמו בשמות צ'רקסיים והוצגו כבנים ובנות של המשפחות שאימצו אותם.

יומיים לאחר מכן נכנס הצבא הגרמני לכפר, ונשאר שם חצי שנה – 152 יום. הקצינים הנאצים הזהירו את התושבים שאם ימצאו אצלם ילדים יהודים או רוסים, הם יוצאו להורג. כל תושבי הכפר שמרו על הסוד וזהות הילדים לא התגלתה, עד לתבוסת הגרמנים ונסיגתם מהקווקז. הילדים האחרים המשיכו בדרכם, לכיוון טרברדה שעל גבול גאורגיה. הם נרצחו בידי הנאצים בסיוע כפריים קרצ'אים (מיעוט תורקמני בקווקז), ונקברו בקבר אחים שמיקומו אינו ידוע.

הסיפור הזה התגלגל וסופר בקווקז הרוסי עד שהגיע לאוזניהם של זוהיר תחאוכו – צ'רקסי ישראלי הפועל לשימור המורשת וההיסטוריה הצ'רקסית, ויאיר אורון – חוקר מקרי ג'נוסייד. השניים מחליטים לחקור את העניין ויוצאים לראיין את הניצולים והמצילים בחבל קרצ'אי-צ'רקסק, ומתעדים את מסעם במצלמת חובבים. כשהם חוזרים לארץ הם פונים ל"יד ושם" ומגישים בקשה להכיר בתושבי בסלנייי כחסידי אומות עולם. בקשתם נתקלת בסירוב: "אין הוכחה להיותם של הילדים יהודים". 

יאיר וזוהיר לא מוותרים ויוצאים לחפש עוד עדויות. הסרט  מתעד את מאבקם של יאיר וזוהייר להכיר בכפריים של בסלניי כחסידי אומות עולם. עבור זוהיר זוהי דרך לזכות בהכרה ושייכות. עבור יאיר החוקר מקרים מזעזעים של רצח בני אדם זוהי נקודת אור להיתלות בה: עם מעשים כאלה אולי עוד יש תקווה למין האנושי.

ברקע לכל זה קיים סיפור נוסף שמוזכר אף הוא בסרט: סיפור הג'נוסייד של הצ'רקסים. כמיליון וחצי מהם נטבחו והוגלו בסוף המאה ה19- על ידי הרוסים. בירת רוסיה בעת הטבח היתה לנינגרד. וממנה יצאו החיילים (אולי הסבים של הילדים שנצלו בבסלני), על מנת להעלות באש את הכפרים הצ'רקסים של הקווקז ולגרש את יושביהם. למרות זאת משנקראתה על דרכם של הצרקסים של בסלניי הזדמנות להושיט יד לצאצאי הרודפים שהפכו לחלשים ונרדפים הם לא היססו להושיט יד ולסכן את חייהם כדי להציל חיים

הסרט "מעשה שהיה בבסלניי", מביא לקהל הישראלי סיפור מופלא של הצלת ילדים יתומים, ביניהם גם ילדים יהודים, בזמן מלחמת העולם בכפר מוסלמי-צ'רקסי בקווקז.

לסרט ערך חינוכי רב משום שהוא מאיר מעשה הצלה שנעשה בתקופה קשה מנשוא - תקופת הכיבוש הנאצי בקווקז. הכיבוש היה מלווה בטיהור הקווקז מיהודים ומקומוניסטים, על ידי האייזנצגרופן (פלוגות המוות הנאציות), שרצחו את היהודים המקומיים וכן פליטים שנמלטו לקווקז, בירי ובמשאיות גז. הכפריים הצ'רקסים נחלצו לעזרת הילדים היתומים למרות שבכך סיכנו את חייהם, וחיי בני משפחתם.

בנוסף חושף הסרט את הקהל הישראלי לסיפורו של המיעוט הצ'רקסי בישראל. מיעוט שמעטים מאיתנו יודעים על ההיסטוריה שלו, על הזהות שלו, ועל מה שמעסיק אותו.

הבמאית שרה צפרוני היא בעלת תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאונ' תל אביב (2005), ולמדה  בסמינר החדש לאוצרות וביקורת בבית הספר לאמנות "קמרה אובסקורה"

מ-1993 היתה עיתונאית במקומון מעריב זמן תל אביב ובעיתון הארץ,

מ-1998 שימשה כתחקירנית ועורכת משנה בתוכניות אקטואליה ואולפן ביניהן: רפי רשף, ותוכנית הבוקר של קשת.

מ-2004 שימשה כתחקירנית ועורכת תוכן בפרוייקטים דוקומנטאריים רבים. ביניהם: סודות הקבלה החדשה (סדרה של אשרת קוטלר, קשת 2004). על-סם (סדרה בעריכת אמיר רותם, ובהגשת אושרת קוטלר, יס דוקו 2008), עד קצה העולם – עם עינת ארליך (סדרה בבימויו של רון כחלילי, "רשת" 2008)  יפה לנו – תולדות היופי הישראלי (סדרה דוקומנטרית שיצר רון כחלילי, במאים לימור פנחסוב ונתי אדלר)  סרט שחור לבן (על סרטי בורקס – במאי ויוצר רון כחלילי).

ב-2015 יצא סרטה הראשון כבימאית שותפה (עם אייל שגיא ביזאווי) - סרט ערבית.

מעשה שהיה בבסלניי הוא סרטה הראשון כבימאית יחידה. 

שרה היא זוכת פרס התחקיר בפסטיבל דוקאביב 2014 על הסרט תחנה סופית (על התחנה המרכזית החדשה בבימוי ג'ולי שלז), וזוכת פרס סרטי תרבות ואמנות בפסטיבל דוקאביב 2015 על סרט ערבית.

צפיה בסרט – 50 דקות

נושאים לדיון מובנה (10 – 12 דקות לכל נושא):

1. מה זה חסיד אומות עולם? למה החליט העם היהודי להעניק תואר כבוד זה?

רקע קצר על תואר חסיד אומות עולם. למי נותנים אותו ומה הקריטריונים.

שאלות לקהל:

למה צריך להעניק תואר כזה? אולי לא צריך?

האם אתם חושבים שהקריטריונים שהחליטו עליהם מוצדקים?

האם אתם הייתם משנים משהו?

1. מה אנחנו יודעים על הצ'רקסים?

רקע קצר על הצ'רקסים בישראל, על העם הצ'רקסי ועל קוד הכבוד הצ'רקסי.

שאלות לקהל:

האם ידעתם שהצ'רקסים עברו ג'נוסייד?

במה שונה הג'נוסייד הצ'רקסי מהשואה של היהודים?

במה שונה התקומה של היהודים? מה"תקומה" הצ'רקסית?

איך הצ'רקסים ממשיכים לשמור על הזהות שלהם? איך היהודים שמרו (ושומרים) על הזהות שלהם?

1. מה היה המצב בקווקז בזמן המלחמה? איך אפשר להסביר את מעשה ההצלה מצד אחד, ואת מעשה הרצח מצד שני?

רקע קצר על הכיבוש הנאצי בקווקז, ועל העובדה שהם זכו שם לשיתוף פעולה מצד כוחות מקומיים.

שאלות לקהל:

איך אתם מסבירים לעצמכם את מעשה ההצלה?

איך אתם מסבירים לעצמכם את מעשה הרצח?

מה הלקח שכל אחד מאיתנו לומד מהסיפור הזה?

15 דקות – שאלות פתוחות מהקהל

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

tsifronisara@gmail.com