עונות השנה (תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים)

קונצרט לילדים בהשראת עונות השנה

תיאור המופע: עונות השנה המשתקפות ביצירות ויוואלדי וצ'ייקובסקי ובעיבודים לשירים עבריים בנושא.

יושמעו פרקים נבחרים מתוך היצירות בהתאם לעונת השנה בה מבוצע הקונצרט וכן יודגמו כלי התזמורת המשתתפים ביצירה.

קונצרט אקוסטי, עם הנחייה, שבמרכזו קשתני הקאמרטה עם סולנים מן התזמורת ומנצח.

את תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים יסד בשנת 1983 פרופסור אבנר בירון, ברחובות. תוך זמן קצר תפסה התזמורת מקום חשוב במפת המוזיקה בארץ, הפכה לתזמורת הקאמרית המובילה בישראל, ונחשבת כיום לאחת מהתזמורות הקאמריות הטובות בעולם. עבודתו המקצועית הבלתי מתפשרת של בירון עם התזמורת, שילוב נגנים עולים עם מוזיקאים ישראלים ובניית תוכניות קונצרטים מקוריות וייחודיות הביאה את הקאמרטה לאיכויות מיוחדות, המתבטאות ברמת ביצוע גבוהה ביותר והקפדה סגנונית.

בשנת 1996 הזמינה עיריית ירושלים את הקאמרטה לפעול בירושלים. בתור תזמורת ירושלמית היא זוכה לתמיכת הקרן לירושלים ועיריית ירושלים. כמו כן התזמורת נתמכת ע"י קרנות ותורמים שונים ומייחדת פעילויות לעיר ירושלים.

המנצח והחלילן אבנר בירון הוא מייסדה, מנהלה המוסיקלי ומנצחה הקבוע של תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים מיום היווסדה. יצירתיות, חדשנות ומקוריות מאפיינות את פעילותו המוסיקלית המגוונת. בעבודה אינטנסיבית ומעוררת השראה הביא את התזמורת למעמד-על בעולם המוסיקה הישראלית, ולהכרה בינלאומית נרחבת.

אבנר בירון בונה תכניות קונצרטים מקוריות ומעניינות. בעבודתו עם תזמורת הקאמרטה הוא מחזיר לבימות הקונצרטים בארץ יצירות נדירות מהרפרטואר המוסיקלי לצד נכסי צאן ברזל של המוסיקה הקלאסית. כמו כן מעודד יצירה ישראלית מקורית ע"י הזמנת יצירות מהמלחינים וביצוען בארץ, בסיורי קונצרטים ברחבי העולם והקלטתן.

התזמורת בניהולו ובניצוחו מייחדת חלק ניכר מפעילותה לפעולות חינוך למוסיקה בקרב תלמידים בירושלים וברחבי הארץ. 

ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, תזמורת רשות השידור ירושלים, הסינפונייטה באר-שבע, ומוזמן לנצח על תזמורות ברחבי העולם. אבנר בירון כיהן כמנהל מוסיקלי של מספר פסטיבלים ביניהם פסטיבל אבו-גוש ופסטיבל "ימי מוסיקה וטבע" בגליל.  הקים את "אנסמבל סולני הגליל" - הרכב וירטואוזי אשר זכה להצלחה בינלאומית בזמן קצר, והוזמן בניצוחו לסיורי קונצרטים ברחבי העולם.

רשימת נגנים:

כינור ראשון

• כרמלה ליימן **

• מתן דגן *

• נטשה שר *

• רומן יוסופוב

• מיכאל פביה

• פטר בוברובסקי

כינור שני

• הדס פבריקנט **

• אדי רזניק *

• אומרי צח

• מיכאל קונצביץ'

• קרן שושני

• סמדר שידלובסקי

ויולה

• בוריס רימר

• אדוארד שובייב

• סרגיי דובוב

• שולי ווטרמן *

• נתנאל לאבסקי *

צ'לו

• צבי אורליאנסקי *

• אלכסנדר סינילניקוב **

• מרינה כץ *

• אסתר ולדרס

קונטרבאס

• קיריל בייקוב **

חליל

• אסתי רופא *

אבוב

• מוקי זוהר *

• אורי מירז

קלרינט

• שירה אליסף *

בסון

• מאוריציו פאז *

• מרים לוונסון

קרן

• אלון ראובן *

• מיכאל אלטשולר

טימפני וכלי הקשה

• קרן פנפימון זהבי *

* נגן ראשי

הכלים של משפחת כלי הקשת בתזמורת, כבר מאות שנים, הם כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. אם מדמים אותם לגוף האנושי, הרי שהכינורות הם הראש והידיים, הוויולות עמוד השדרה, והצ'לי והקונטרבסים הרגליים.

הכינור התפתח באיטליה, במשפחות של בוני-כלים, והקשת בצרפת: במאות ה-17 וה-18, פריז הייתה ממרכזי הטקסטיל וצביעת הבדים החשובים בעולם וייבאו לשם מברזיל עץ קשיח וכהה בשם פֵּרְנַמְבּוּקוֹ ("עץ ברזיל"). העץ הקשה הזה נבחר לחומר הגלם של בוני הכלים הצרפתים הראשונים.

לכל כלי קשת יש חלק בשם "נשמה" – מקל עץ בתוך תיבת התהודה, המחבר בין הגב לבטן הכלי. ה"נשמה" מוליכה את הרטט (רעידה) של המיתר אל כל תיבת התהודה.

גודל הכלי ועובי המיתרים שלו משפיעים על גוון ("קול") הכלי ועל המִנעַד (טווח הצלילים שניתן  להפיק ממנו).לכלי הקשת כושר הבעה נרחב, שמחקֵה את הקול האנושי ומגיע מעֶֶבר לו.

מילון מונחים (רוב המילים הלועזיות, מקורן באיטלקית) 

אַרְקוֹ – נגינה באמצעות הקשת.

מיתרים פתוחים – מיתרים למלוא אורכם, כשמנגנים עליהם מבלי לקצר אותם באמצעות אצבעות יד שמאל. 

סְפִּיקָטוֹ – "הקפצה" של הקשת על המיתר, ליצירת קו קצבי.

פִּיצִיקָטוֹ – פריטה על המיתר בעזרת האצבעות.

קצה, שפיץ – החלק שבסוף הקשת; ניתן לנגן בו באופן רך יותר.  

קשת יורדת – תחילת התנועה על המיתר מבסיס הקשת.

קשת עולה – תחילת התנועה על המיתר מקצה הקשת.

שֹרף – מופק מחומרים טבעיים, מושחים בו את הקשת לפני הנגינה כך שתיצמד למיתר.

פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (1840 – 1893), העונות, אופ' 37 ב'

ב-1875 פנה אל צ'ייקובסקי, מלחין רוסי מרכזי בַּתקופה, עורך העיתון לענייני מוזיקה "נובליסט" שיצא בעיר סנט פטרבורג, בהצעה להלחין שתיים-עשרה יצירות קצרות לפסנתר שיודפסו בכתב העת, כל אחת תתאר חודש מסוים בשנה.

צ'ייקובסקי היה משועשע מההזמנה ותיאר אותה "פנקייק מוזיקלי שאני הולך להפוך כל חודש", ועם זאת קיבל אותה ברוח מלחיני העבר הדגולים שקדמו לו אשר הלחינו יצירות מופת "כפי שסנדלר מייצר זוג מגפיים", כלומר בעבודה יומיומית, וברבים מהמקרים לפי הזמנה ולא רק בהתאם למצב הרוח של המלחין.   

עורך העיתון בחר לכל קטע כותרת או קטע משירים מאת מלחינים רוסים, דבר שנתן למלחין נקודת מוצא יצירתית. קטעים קצרים כאלה, הידועים בשם מיניאַטוּרוֹת או זוּטוֹת, יצרו הרבה מלחינים במאה ה- 19, ביניהם גְרִיג, לִיסְט ושוּמַן.

היום נשמע שניים מהקטעים, לא בפסנתר, אלא בעיבוד לכלי קשת שיצר המלחין, הפסנתרן והמעבד הישראלי (יליד 1937) שמעון כהן.

אנטוניו ויוואלדי (1678 – 1741), "עונות השנה"

 המלחין אנטוניו ויוואלדי נולד ב-1678 בוונציה. אביו שימש כנר בתזמורת כנסיית "סן מַרקו" בעיר ולימד את בנו כינור והלחנה. אנטוניו פנה ללימודי דת והוסמך לכְמוּרה; בגלל שיערו הג'ינג'י כינו אותו "הכּומר האדום". הוא התקדם בנגינה בכינור, וב- 1703 קיבל משרת ניהול קוֹנְסרבטוֹריוֹן בבית היתומות "מחסה החסד והרחמים" בוונציה. הבנות במוסד, שהצטיינו במוזיקה, שרו במקהלה וניגנו בתזמורת. ויוואלדי היה תחילה מורה לכינור ובהמשך מנהל המוזיקה התזמורתית ומלחין פּוֹרה. הוא חיבר יצירות רבות לכלי קשת עם כמה משתתפים ולאחר מכן להרכבים גדולים יותר, קונצֶ'רְטי רבים לכינור ולכלי קשת (ביניהם "ארבע העוֹנוֹת" שהיום נשמע שניים מתוכם) ובהמשך גם לְכלים אחרים ומוזיקה קוֹלית דתית וחילונית.  

ויוואלדי עיצב למעשה את צורת הקונצ'רטו: קטעי סולן ותזמורת שמתחלפים ביניהם, עם ניגוד בין חומר קִצבי וסוחף (בפרק הראשון ובפרק האחרון) להבעה שירתית (בפרק השני האיטי), בנוסח של שלושה פרקים, מהיר-איטי-מהיר. צורת הקונצ'רטו הזאת נמצאת בעוד יצירות רבות מאת מלחינים מתקופות מאוחרות יותר.  

לכל אחד מהקונצ'רטי "עונות השנה" מוצמדת כותרת של עונה אחת וכן שיר איטלקי עתיק, שהמוזיקה מתארת דימויים מתוכו. לדוגמא פרק הסתיו:

סתיו

(פרקים מס' 2-1)

האיכר חוגג את הקציר המוצלח, שותה יין ומנמנם באוויר הנעים.

(פרק מס' 3)

עִם שחר הצייד יוצא עם רובים וכלבים; חיית הבר שהוא צד מנסה לברוח אבל מתעייפת ומתה.

נעמי שֶמֶר (1930 – 2004) נולדה בקבוצת כנרת, ניגנה בפסנתר וחיברה שירים רבים – מנגינות ומילים, ביניהם "ירושלים של זהב" ו"לוּ יהי".                     

ב- 1983, שמר הייתה כלת פרס ישראל לזֶמר עברי.

בשיר שלפנינו היא מתארת את חודשי השנה העברית והַקֶשר שלהם לטבע ולעבודת האדמה.

שנים-עשר יְרָחִים – מילים ולחן נעמי שמר, עיבוד לכלי קשת: אייל בּאט

בְּתִשְׁרֵי נָתַן הַדֶּקֶל
פְּרִי שָׁחוּם נֶחְמָד
בְּחֶשְׁוָן יָרַד יוֹרֶה
וְעַל גַּגִּי רָקַד
בְּכִסְלֵו נַרְקִיס הוֹפִיעַ
בְּטֵבֵת בָּרָד
וּבִשְׁבָט חַמָּה הִפְצִיעָה
לְיוֹם אֶחָד.

בַּאֲדָר עָלָה נִיחוֹחַ
מִן הַפַּרְדֵּסִים
בְּנִיסָן הוּנְפוּ בְּכֹחַ
כָּל הַחֶרְמֵשִׁים
בְּאִיָּר הַכֹּל צָמַח
וּבְסִיוָן הִבְכִּיר
בְּתַמּוּז וְאָב שָׂמַחְנוּ
אַחַר קָצִיר.

תִּשְׁרֵי, חֶשְׁוָן, כִּסְלֵו, טֵבֵת,
חָלְפוּ, עָבְרוּ בִּיעָף
גַּם שְׁבָט, אֲדָר, נִיסָן, אִיָּר,
סִיוָן, תַּמּוּז וְאָב
וּבְבוֹא אֱלוּל אֵלֵינוּ
 

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

Info@jcamerata.com