סינדרום פיינגולד

חווית המציאות המדומה ״סינדרום פיינגולד״ משחזרת אירוע משנת 2009, בו יסמין פיינגולד, אלופת ישראל בחתירה, התהפכה עם סירתה בנחל הירקון ושהתה מתחת למים כ-4.5 דקות.
החוויה, שנועדה בעיקר לצפייה בסלולארי, משלבת אלמנטים דוקומנטריים ביחד עם קטעי אנימציה. חוויה זו אינה מנקודת המבט של יסמין, אלא מזו של האנשים שצפו מן הצד, שראו את סירת ה׳סקיף׳ ההפוכה אך נשארו עומדים על הגדה. 

החוויה, מאפשרת הצצה להרהוריהם ואישיותם של אותם אנשים באותן דקות קריטיות. דרך ״אפקט הצופה מהצד״, מייצרת החוויה זיכרון למשתתפים, ומעלה שאלות לגבי אחריותנו האישית כלפי אנשים במצוקה. 

12 שנים עברו מטביעתה של יסמין, אך החוויה ״סינדרום פיינגולד״ רלוונטית מתמיד. במהלך השנה האחרונה, שבה העולם הסתגרנו כולנו בתוך עצמנו, "סנדרום פיינגולד" מייצרת זכרון חזק למשתתפים, ומציפה שאלות לגבי אפקט הצופה מהצד בפרט ולגבי אחריות חברתית וערבות הדדית בכלל.

החוויה בכיכובם של צחי הלוי, אורלי זילברשץ, מיכאל מושונוב, קייס נאשף, יפתח קליין ונלי תגר. יסמין פיינגולד עצמה מקריינת את הפתיח של הסרט שבו משתתף גם אבי טויבין שהציל את יסמין מטביעה.

הבחירה להשתמש בטכנולוגיית מציאות מדומה/360 מעלות מייצרת קונטרסט חזק - בעוד האנשים של הגדה עמדו קפואים ופסיביים, האנשים שצופים בחוויה הם אקטיביים וצריכים לזוז כדי לצפות בתוכן כולו.

על היוצרים

נמרוד שפירא - במאי

נמרוד שפירא (www.nimshap.com) הוא במאי, מפיק, אמן ניו מדיה, תסריטאי וקריאטיב דיירקטור זוכה פרסים. נמרוד הוא עמית-חוקר במעבדה לחדשנות דוקומנטרית באוניברסיטת MIT. ב2021, ״סינדרום פיינגולד״ - סרט מציאות מדומה שיצר, הפיק וביים נמרוד, הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל טרייבקה בחודש יוני 2021 ויצא במקביל בתאגיד השידור/חטיבת הדיגיטל. נמרוד הוא בוגר החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב. הוא בוגר של הקולג׳ ביאנלה של ונציה למציאות מדומה ושל של האינקובטור לאמנות וטכנולוגיה של המוזיאון הניו יורקי ה-NEWMUSEUM. 

רועי לב - מפיק

רועי הוא יוצר דיגיטלי זוכה פרסים העוסק בשנים האחרונות ביצירת חוויות מרחביות - virtual, augmented and mixed reality. לאחר כעשור בקהיליית הביטחון, עבר רועי ליצור חוויות דיגיטליות תוך שימוש בטכנולוגיות חדשות. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים ותערוכות העוסקות בחדשנות, טכנולוגיה ואומנות. לרועי תואר ראשון מאוני׳ ת״א בקולנוע ופסיכולוגיה ותואר שני מאוניברסיטת ניו יורק (NYU) בטכנולוגיה ואומנות (ITP).

http://roilev.com

על היצירה

החוויה הופקה בתמיכת חטיבת הדיגיטל של כאן - תאגיד השידור הישראלי, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, ובסיוע המועצה הישראלית לקולנוע. הפרויקט הוא קופרודוקציה ישראלית עם הסטודיו הקנדי KNGFU והסטודיו הגרמני ANOTHERWORLD, וקרנות הקולנוע Canada Media Fund ו-Medienboard Berlin-Brandenburg. 

כתבה על הפרוייקט בהארץ 

מאחורי הקלעים:

https://www.youtube.com/watch?v=cXFwhcqbQxE

ראיון אצל קובי מידן ב"סוכן תרבות" 

https://www.youtube.com/watch?v=4uSuqeSROBI

״סינדרום פיינגולד״ קולנוע ב360 מעלות - כשהתוכן והצורה נפגשים

סינדרום פיינגולד הוא סרט מציאות מדומה ב-360 מעלות ולא סרט ״שטוח״. הוא משלב סיפור שקרה באמת (דוקומנטרי) עם קטעים עלילתיים ומתוסרטים.

בהתאם לתלמידים ולרקע שלהם, אגע בכל אחד מהנושאים שמאפיינים את הסרט ואפתח דיון מעמיק ופתוח, שמזמין לדו שיח. 

הקולנוע הדוקומנטרי - הצצה לסיפור ״אמיתי״ 

אתחיל מלספר את הסיפור של יסמין, על הטביעה שלה ב2009 ועל כך שאיש לא עזר. האם בכלל אפשר לספר מקרה שקרה באמת בעזרת קולנוע? 

מבוא: סיפורים מאז ומעולם 

אעביר סקירה קצרה על התפתחות הדרך (הצורה) בה בני האדם סיפרו סיפורים אחד לשני:

מציורי מערות, דרך פסלים, מספרים אל הקולנוע והרדיו, הטלויזיה והיוטיוב.

מהו התוכן שמתאים לכל אחד מהצורות האלה? מדוע בחרתי דווקא במציאות מדומה - בקולנוע של 360 מעלות. 

מיהם הצופים?

נדבר גם על הצופים של כל צורת סיפור ואיך שומעים/צופים/צורכים כל תוכן, האם הצורה והתוכן קשורים?

אפקט הצופה מהצד והבחירה ב360 מעלות 

אספר על התופעה החברתית בשם ״אפקט הצופה מהצד/אפקט העד האדיש״ שבה ככל שיש יותר אנשים שעדים לאדם במצוקה - כך הסיכוי שאחד מהם יעזור ייקטן. 

אדבר על כך שבחרתי בסרט 360 מעלות שצריך לצפות בו בסלולרים וקסדות מציאות מדומה. אגע בכך שאלה מכשירים שמנתקים אותנו מהמציאות, שהופכים אותנו ל״זומבים״ ומנותקים מהסביבה. השתמשתי בסיפור שמסופר בסלולר כדי ״להוציא אותנו״ מהמסכים, בחזרה לאנושיות שלנו. 

הצפייה שלנו בסרט היא אקטיבית ופעילה ולא פסיבית, אנחנו זזים כל הזמן - בדיוק ההיפך מהאנשים שהיו על הגדה כשיסמין טבעה. זהו החיבור המושלם בעיני בין צורה לתוכן.

מבוא לסרט 

השיח הזה יוביל אותי לדבר על המקרה של יסמין. בפרוייקט בחרתי להציג את המקרה אבל לא מנקודת המבט של יסמין מחוסרת ההכרה, אלא מנקודת המבט של אנשים שעומדים על הגדה ולא זזים. האם אפשר להכנס לתוך המחשבות שלהם? לנסות להבין מה עובר עליהם בזמן אמת?

איך אפשר לספר סיפור שקורה בו זמנית בתוך מספר ראשים של אנשים? אדבר על כך שפתרתי את זה בכך שמתחתי אותן 4 דקות ל15 דקות.

(צפייה בסרט) 

אשאל מי הדמות שהזדהתם איתה הכי הרבה? ועם מי לא?

מה התחקיר שבוצע ואיך הוא תורגם לתסריט וליהוק

אדבר על הדמויות השונות שבסרט ועל התסריט. 

אדבר על עבודת התחקיר שנכנסה לכתיבה של כל דמות - איך אנשים שהיו שם שהתביישו להשתתף בסרט. בנוסף איך חלק מהמקרים מבוססים על סיפורים אחרים מהארץ ומהעולם. זה הוביל אותי לבחור ללהק שחקנים, שיכולים להשתמש בכשרון שלהם ״לרגש״, לגרום להזדהות או סלידה בצורה משכנעת יותר.

לאחר מכן אדבר על חשיבות של ליהוק. למה בחרתי בצחי הלוי לתפקיד הפרמדיק למשל (ליהוק הפוך של שחקן ״גבר גבר״ שקופא על הגדה ולא מגיב, בדיוק ההפך שאנחנו מצפים ממנו מהדמות הטלויזיונית שלו) או הדמות של נלי תגר (שתמיד מגלמת דמויות אהובות ובסרט היא דווקא מאשימה את הטובעת ומסירה ממנה את האחריות).

איך המחשבות של הדמויות מתורגמות לאנימציה - רחוק מתיאור ומייצוג של מציאות - איך אפשר לצלול למוח של כל אחד מהאנשים. איך כל זכרון נכתב בזמן הווה - האם אנחנו איתם בזמן אמת או שהם מתוודים על משהו שקרה פעם? איך כל אנימציה מייצגת עולם אחר - אחת מהאנימציות בסגנון חוברת הדרכה במטוסים, ואנימציה שניה היא בסגנון של צבעים פסיכדליים ותחושת מחנק וכו׳. 

אסיים את השיחה בכך שאדבר על הסיבה בה בחרתי להחזיר את הצופים לרגע ההצלה האמיתי - לאבי טויבין שהציל את יסמין. למה השתמשתי בקטע הוידאו המקורי (כדי להחזיר אותנו מהאנימציה למציאות), כדי להראות ולא לשכוח שזה באמת קרה, וכדי להוסיף ולהעצים את השוק אצל הצופים שמרגישים שזה  ״רק סרט״ ולא מקרה אמיתי.

שימו לב - המלצות אלו הן מטעם המפיק או האמן המציעים את הפעילות.

nimshap@gmail.com