גליה עוז / לשבת קרוב לילדים, להרחיק את הנייד ולקרוא ביחד ספר. סופרת הילדים גליה עוז פגשה ילדים שפונו מעוטף עזה, וזה מה שהיא מציעה לעשות בימים אלה

הילדים שהתקבצו סביבי היו ברובם בגילאי גן, והיו גם כמה גדולים יותר. האימהות שלהם נשארו קרובות. ישבנו על הדשא מחוץ לבית מלון שאירח משפחות שפונו מעוטף עזה.

פתחתי ספר והתחלתי לקרוא, כפי שעשיתי באלפי מפגשים קודמים, אבל הפעם הייתי ערה ודרוכה יותר, ושמתי לב לניואנסים שבעבר נראו לי מובנים מאליהם. הילדים יצרו מעגל מושלם סביבי. הגדולים התיישבו מאחור כדי לא להסתיר לצעירים, בלי שום יד מכוונת. ילדה בת ארבע נצמדה אליי כמעט מייד, דיברה הרבה, נגעה בספר והצביעה על פרטים בתוך האיורים. לאחר עשר דקות בערך, שתי בנות ארבע נוספות התיישבו על הברכיים שלי (הדשא והטבע סייעו לכולם להירגע). הילדים הגדולים עשו סיבוב, וחזרו שוב למעגל שלנו.

הספר, ביחד עם המבוגר שמקריא אותו, הוא גוף חימום קטן שמציע לכל אחד את מה שהוא נזקק לו: להשקיף על המציאות ולהישאר מוגנים. להיעלם בתוך הסיפור כדי להתגונן. לאפשר לתודעה לנוח, כמו במדיטציה. לחשוב ולהתבטא באופן חופשי. הכל הולך.
הקריאה עצמה היא המטרה: קראו עם ילדים לא כדי להנחות אותם או להסביר להם על המצב, אלא כדי להיות איתם.

ספר טוב מאפשר לכל קורא להיות "בעל הבית" של החוויה שלו. אני משתדלת לקרוא באופן לא מגמתי ולא מגוייס, לא להוביל את הילדים לכיוון מוגדר. זה נכון תמיד, ובעיקר עכשיו.
כדאי לאפשר לכל ילד להגיב בדרכו, בפתיחות ובסקרנות, או באופן מופנם. או בכלל לא.
יש ילדים שנוח להם להיות בתנועה בזמן שהם מאזינים לסיפור, בפרט בימים הסוערים האלה. יש מי שחש מוצף או חסר שקט, וחשוב להכיל את זה.

אולי לא מיותר להזכיר שהומור הוא תמיד רעיון טוב. צחוק הוא ריפוי. הומור מאפשר לראות את המציאות המוכרת והשגורה בדרך חדשה, בתוך מסגרת בטוחה ולא מאיימת – ילד, מבוגר, ספר.

תיאודור זויס גייזל, המוכר בשמו הספרותי דוקטור סוס, סיכם את כל הרעיונות האלה בחן ובפשטות בספרו "כמה טוב לחשוב" (בתרגומה הנפלא של לאה נאור):
כַּמָּה טוֹב לַחֲשֹׁב עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל
עַל כְּלוּם. כָּל הַכֹּל. עַל מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל.
יָשָׁר, הָפוּךְ, גָּבוֹהַּ, נָמוּךְ וַאֲפִלּוּ עָגֹל. זֶה הַכֹּל.

---

אוקטובר 2023

גליה עוז מקיימת מפגשי ספרות לתלמידים, המיועדים לגילאי א'-ו'. לדפי מפגשיה לחצו כאן וכאן.